הפיכה משטרית על סטרואידים: המהלכים של ארדואן – שהעניקו לו שליטה אבסולוטית

רג'פ טאיפ ארדואן עומד בראש הזרוע הביצועית של טורקיה כבר 23 שנה. הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות ב-2002, קידם רפורמות דמוקרטיות במסגרתן הדיח את אנשי "הדיפ-סטייט" בצבא ושירותי המודיעין שניהלו את המדינה החילונית  והפוליטיקאים במשך עשורים, העמיד רבים מהם לדין במשפטים מתוקשרים שבסופם נגזרו עליהם עונשי מאסר ארוכים. אלא שבמקומם הציב את מי שהביעו נאמנות לו ולדרכו. 

• ארדואן קרא להשמדת ישראל; סער: "אנטישמי"
• התקשורת התקפלה: כך "נעלמה" מחאת הענק
• המהומות עולות שלב: התמונה שהסעירה את טורקיה

ככל שהתארך שלטונו הוא נאחז בכיסא והשתמש בדמוקרטיה כדי להפוך את עצמו לשליט כל יכול ואת טורקיה למדינה דיקטטורית.

מחאת "גזי", שהחלה סמוך לכיכר טקסים באיסטנבול באביב 2013 בהתפרצות של זעם ציבורי על כך שארדואן החל לחזור בו מהרפורמות הליברליות שהוביל כדי לעמוד בתנאי הקבלה לאיחוד האירופי, הייתה הסימן הראשון לזעם ציבורי על שינוי הכיוון שאותו תכנן ארדואן. אחרי שהכניע את המחאה החלה חקירת שחיתות גדולה נגד בכירים במפלגתו, שבמהלכה גם הודלפו לתקשורת הקלטות שבהן נשמע ארדואן מנחה את בנו להסתיר מיליוני דולרים שהיו ברשותו כדי שלא יתגלו. ארדואן האשים את "הדיפ סטייט" בתפירת התיקים. מי שהובילו את החקירה נגדו ונגד חברי מפלגתו במשטרה ובפרקליטות – פוטרו, ובמקומם מונו מקורבים. בפרלמנט הועברה חבילת חוקים שהגבילה מאוד את היכולת לחקור בכירים, וזו הייתה רק תחילתה של הפיכה משטרית על סטרואידים.

אחרי שהיה ראש ממשלה במשך 11 שנה, עוד כשלטורקיה היה נשיא במעמד סמלי-טקסי עם מעט יותר סמכויות משיש לנשיא מדינת ישראל, ואחר כך נבחר על ידי הפרלמנט לנשיא כשראש הממשלה מבצע את הנחיותיו - החליט ארדואן לשנות ולעצב את החוק ואת שיטת המשטר בטורקיה לנוחיותו האישית. ממשטר פרלמנטרי שבו העם בוחר את נציגיו לפרלמנט ומי שמשיג רוב קואליציוני הוא זה שמקים ממשלה שבראשה הוא עומד - למשטר נשיאותי-סמכותני. פתק אחד לנשיא, ופתק אחד לפרלמנט.

הכוח עובר לארדואן

ב-16 באפריל 2017 אישרו 51% מאזרחי טורקיה, שהצביעו ״כן״ במשאל עם שיזם ארדואן על 18 שינויים בחוקה, ואת הפיכתו לשליט כל-יכול. נישא על ״רצון העם״, שהתבטא ברוב דחוק, הצליח ארדואן להציב בראש המדינה הטורקית את עצמו שוב כ"סולטן".

השינויים שאושרו הקיפו את כל זרועות השלטון: הזרוע המבצעת - הממשלה, הזרוע המחוקקת - הפרלמנט, הזרוע השופטת וכל הגופים הממלכתיים, שומרי הסף והמבקרים. כך למשל, ועדת הבחירות המרכזית, הוועדה לבחירת שופטים והגוף המפקח על התקשורת.

לפני שנקרא הציבור לאשר את השינויים הם כבר עברו ברוב גדול בפרלמנט באנקרה, ברוב קואליציוני רחב שהצליח ארדואן להשיג בשל אחוז החסימה הגבוה בטורקיה (10%) ובזכות משרות, תקציבים וכיבודים אחרים שהעניק לשותפיו ממפלגת הימין הלאומנית.

החוקה החדשה שינתה את הרכב ״המועצה הגבוהה למינוי שופטים ותובעים״ באופן כזה שהעניק לארדואן שליטה מוחלטת על מינוי השופטים בכל הערכאות ועל מינוי הפרקליטים במשרד המשפטים והתביעה הכללית על כל שלוחותיה. רוצה לומר שמעתה חייבים גם התובעים וגם השופטים שבפניהם הם מופיעים את מעמדם ואת קידומם לשלטון שבראשו עומד ארדואן.

רוב דחוק – ושינויים עצומים

בעקבות הפרלמנט, שנענה לדרישתו של ארדואן, אישר הציבור במשאל העם גם החלשה דרמטית בכוחו שלו עצמו. הפרלמנט הטורקי ויתר על הסמכות שהייתה לו לבקר את הממשלה ולדרוש ממנה הבהרות והסברים. לפי החוקה החדשה, הנשיא עומד בראש הזרוע הביצועית. משרת ראש הממשלה בוטלה, ולפרלמנט אין עוד סמכות לבקר את הנשיא. אם יתעקשו יכולים חברי הפרלמנט, הם המחוקקים נבחרי העם, לדרוש הסברים מהשרים, אך הנשיא עצמו אינו כפוף לביקורת פרלמנטרית. בנוסף, החוקה קובעת שנדרש רוב מוחלט (50%+1) כדי להעביר בפרלמנט חוק שמנוגד לעמדת הנשיא. ואם הפרלמנט יחשוב שיש להכריז על נבצרות הנשיא או להדיח אותו? או אז מבטיחה החוקה שעל נבחרי העם יהיה לעבור תהליך ארוך ומתיש.

במקרה כזה, רוב פרלמנטרי מוחלט יידרש כדי לבקש חקירה נגד הנשיא. כדי לפתוח בחקירה הלכה למעשה תידרש הצבעה נוספת שבה יידרש רוב של 60%. אם תושג הסכמה כזו תוקם ועדת בדיקה של 15 חברים שהדוח שלה יישלח לבחינה בבית המשפט העליון. השופטים, נזכיר, חייבים את מינויים לארדואן. יש מתנדב בקהל?

חיסול התקשורת

מרכיבי החוקה שאושרו מאפשרים לארדואן שליטה מוחלטת בכלי התקשורת בטורקיה. באמצעות שורה של חוקים ותקנות שעניינם פגיעה בביטחון המדינה, תמיכה בטרור ואפילו איסור להעליב את השלטון ואת המדינה – עיתונאים נידונים למאסרים כבדים, כולל מאסר עולם. ארדואן ואנשיו חידשו חוק ישן – ועושים בו שימוש נרחב נגד עיתונאים, משפיעני רשת ואנשי תקשורת אחרים.

כך, עיתונאים רבים בחרו ובוחרים להימלט מטורקיה מחשש למעצר. הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים היו מאז ומתמיד שופרות השלטון, ואילו כלי תקשורת פרטיים, בהם גם תחנות טלוויזיה ועיתונים שנתפסים לא אחת כביקורתיים – נקנסים בסכומי עתק שמותירים לבעליהם שתי אפשרויות: להיסגר, או להיעתר ל"הצעת חילוץ" שמגיעה מבעלי הון מקורבים לארדואן שמתחייבים לשלם את הקנס תמורת מכירת חיסול של הערוץ או העיתון. אם בעל ההון מחליט לשמור את הנכס לעצמו, הוא כמובן משנה את אופי הדיווח, מהלל את השלטון ומפטר את מבקריו. מאז 2016 נסגרו בטורקיה 180 כלי תקשורת, בהם גם 30 תחנות טלוויזיה.

גם הניצחון הדחוק במשאל העם שחיסל את הדמוקרטיה המוגבלת שהייתה בטורקיה לא עומד בסטנדרטים דמוקרטיים מקובלים, שכן מתנגדי ההפיכה המשטרית נרדפו והושתקו כך שלא התאפשר להם להביע את עמדותיהם ולהתריע מפני המשמעויות המסוכנות של השינויים המוצעים.

ניקוי האורוות הגדול

בעקבות ניסיון ההפיכה שסוכל ב-15 ביולי 2016 ביצע ארדואן ניקוי אורוות כללי נגד כל מי שנחשד בשיתוף פעולה עם הקושרים. ללא שימוע, משפט או אפשרות לערעור הוא פיטר רבבות שופטים, פרקליטים, ראשי אוניברסיטאות, מרצים, מורים ושורה של פקידים בשירות הציבורי על כל תחומיו.

רבים הושלכו לכלא, ואחרים נאלצו לעזוב את המדינה. בחסות החוקה החדשה רק הוא ממנה את המחליפים. את ניסיון ההפיכה כינה ״התערבות אלוהית שאפשרה לאתר את מתנגדיה של המולדת ולפעול נגדם״. מאז, כל שומרי הסף הוגדרו מתנגדי המולדת והוחלפו בנאמניו של השליט - שהפך נטול עכבות ונטול מגבלות.