כמעט שלושים שנה לאחר הפשעים הנוראיים שלו, דונאטו בילנסיה עדיין נחשב לרוצח הסדרתי הידוע לשמצה ביותר באיטליה. הוא כונה "המפלצת של ליגוריה" ו"רוצח הריביירה" בשל הפחד שהטיל ומעשיו האכזריים. בסוף שנות ה-90, בילנסיה רצח 17 אנשים במהלך שישה חודשים בלבד. הוא תקף נשים וגברים באופן אקראי, ארבע נשים שעסקו בזנות, וכן שתי נוסעות רכבת. הוא עורר בהלה ברחבי המדינה.

הרוצח נבדק לאחר לכידתו על ידי תריסר פסיכולוגים, שמצאו כי מניעיו היו בדידות ושנאה, וכן כי הוא סובל מהפרעות מיניות. לדברי החוקרים, הוא אמר לאחד מהפסיכיאטרים שהרטיב את מיטתו בגיל ההתבגרות, ונשאר בטראומה מכך שאימו אווררה את המזרון שלו במרפסת ביתם כדי שכל שכניהם יוכלו לראות זאת. בנוסף, הוא סיפר שאביו היה משפיל אותו בפומבי. פעם אחת הוא הפשיט אותו במהלך חופשה משפחתית מול שלושת בני דודיו הקטנים, כדי שיוכלו לצחוק על איבר מינו הקטן – תוצאה של ניוון בגפיו התחתונות. הייסורים מאותם אירועים נשארו איתו לכל החיים, כך טען בילנסיה.

נקודת השבירה של בילנסיה, לדבריו, הגיעה בבגרותו לאחר שאחיו היחיד שם קץ לחייו. מישל בילנסיה התאבד יחד עם בנו בן ה-4 יום לאחר שאשתו נפרדה ממנו ודרשה משמורת מלאה על בנם. מומחים לבריאות הנפש גרסו כי המקרה עורר בבילנסיה בוז כלפי גיסתו, ובהמשך לכל הנשים.

נראה כי "הקריירה הפלילית" של בילנסיה החלה בגניבת פרוסת עוגה. לאחר שנשר מבית הספר, הוא החל לבצע פשעים משמעותיים יותר. בילנסיה הורשע בגניבה ושוד מזוין לאורך שנות ה-20 וה-30 לחייו. בסוף שנות ה-90, הוא הגיע לנקודת שבירה נוספת לאחר ש"נבגד" על ידי חברו היחיד, שגרם לו לאבד מאות אלפי אירו בהימורים. בשלב הזה, בילנסיה "למד להרוג", כפי שניסח זאת אחד משופטיו.

מסע הרצח של בילנסיה

הרצח הראשון של בילנסיה היה ב-16 באוקטובר, 1997. הקורבן היה חברו הטוב ג'ורג'יו סנטנרו, סוכן ההימורים שלו. עם זאת, לחוקרים נראה כי המוות נגרם מסיבות טבעיות והוא לא הורשע. הקורבנות הבאים היו חברו הקרוב מאוריציו פרנטי ואשתו, קרלה. בני הזוג בדיוק חזרו מירח הדבש שלהם כשבילנסיה הופיע בביתם. הרוצח תיאר איך הוא התגרה בשניים, הכריח אותם למסור לו את כל כספם וירה בהם באכזריות. מאוחר יותר הוא אמר ששלושת הרציחות הללו "עשו לו חשק לעוד".

שלושה ימים אחרי הרצח של בני הזוג פרנטי, בילנסיה הרג זוג נוסף. הוא עקב אחרי התכשיטן ברונו סולארי לביתו בכוונה לשדוד אותו, ואז רצח אותו ואת באשתו מריה. לאחר מכן הוא שדד ורצח את חלפן המטבעות לוצ'יאנו מארו בעיירת החוף ונטימיגליה, בצפון-מערב המדינה, סמוך לגבול עם צרפת.

בילנסיה המתין עד ה-25 בינואר, 1998, כדי לבחור את קורבנו הבא: שומר לילה בשם ג'אנג'ורג'יו קאנו. על פי החוקרים, הוא עשה זאת כיוון ש"לא אהב את המקצוע הזה". חודשיים לאחר מכן הוא רצח את סטלה טרויה, אזרחית אלבנית בת ה-25, ואת לודמילה זובסקובה, בת 23 מאוקראינה, שעסקו בזנות במחוז ליגוריה. בעקבותיהן, הוא רצח את חלפן הכספים אנזו גורני, וימים ספורים לאחר מכן גם את מסימיליאנו גואליו וקנדידו רנדו – שני שומרי לילה נוספים.

התפנית התרחשה כאשר ניסה לרצוח את נערת הליווי לורנה קסטרו. הוא האמין שהיא מתה ועזב את הזירה, לפני שהיא נמלטה מהמקום ודיווחה לרשויות מה שקרה. עדותה היא שאפשרה בסופו של דבר לתפוס את בילנסיה, לאחר שסיפקה מידע על מכוניתו – מרצדס כהה עם ציור של כובע בייסבול בחלקה האחורי. עם זאת, עד אז הוא הצליח לבצע רציחות נוספות.

בילנסיה רצח אישה ניגרית בשם טסי אדודו ואישה מקדונית בשם קריסטינה ואלה, שתיהן עסקו בזנות. כמו כן, ב-12 באפריל, 1998, הוא רצח את אליסבטה זופטי. לפי ממצאי החקירה, הוא עקב אחר בת ה-32 לתא שירותים ברכבת, התפרץ פנימה וירה למוות. כמעט שבוע מאוחר יותר, הוא רצח גם את מריה אנג'לה.

הרצח האחרון שלו היה בתחנת דלק על הכביש המהיר גנואה-ונטימיליה. הוא שדד והרג את ג'וזפה מילטו לאחר שזה סירב לתת לו לשלם באשראי על מיכל בנזין. בילנסיה נתפס בסופו של דבר לאחר שמכוניתו זוהתה. גורמים המעורים בפרטי החקירה סיפרו שהאדם שקנה את רכבו הוצף בקנסות לאחר שבילנסיה לא העביר בעלות על המכונית, והתחמק מתשלום הדוחות. האיש דיווח על כך, מה שהעלה את החשד של החוקרים. הרוצח הסדרתי זוהה בוודאות אחרי שבלשים אספו את ה-DNA שלו מכוסות קפה וסיגריות משומשות.

בילנסיה נעצר בבוקר ה-6 במאי, 1998. כשהתיישב בפני התובע הציבורי, הרוצח הסדרתי הודה בגאווה בכל פשעיו: "אם אתה רוצה שאני אספר לך את הסיפור שלי, אנחנו צריכים להתחיל מההתחלה", אמר. "וההתחלה היא לא רצח אחד, לא שמונה רציחות, אלא 17". השופט גזר עליו 13 מאסרי עולם ו-28 שנות מאסר. הוא מת מאחורי הסורגים בגיל 69, לאחר שחלה בקורונה בשנת 2020.

פינו קוריאס, עיתונאי ובמאי סרטי התעודה, התייחס לאחרונה לפרשה המזעזעת ואמר: "זה אחד הסיפורים האפלים, המפחידים ואולי גם המרתקים ביותר על הצד האפל של הטבע האנושי".