כבר שנים רבות שתאילנד נחשבת לאחד היעדים המועדפים על ישראלים. מחיילים משוחררים אחרי צבא, עד למשפחות ומסיבות רווקים או רווקות, כל ישראלי יכול למצוא לעצמו את הפינה המועדפת עליו במדינת האיים המדהימה שבמזרח אסיה - וליהנות מרמת חיים גבוהה פי כמה ממה שהיה מצליח לקיים בישראל, כתייר או כמי שעבר להתגורר במדינה.
מאז 7 באוקטובר, ישראלים רבים חוו אירועים שגרמו להם לקנות כרטיס בכיוון אחד לכיוון תאילנד השקטה, אך אלו שגרים שם מזה זמן מה, מצביעים על תופעות שהביא איתם "גל העלייה" החדש של הישראלים, וגם של התיירים שהפכו לאגרסיביים יותר, עד כדי מקרי אלימות וגניבות שהביאו עסקים בתאילנד להודיע על איסור כניסה או מכירת מוצרים לתיירים שמגיעים מישראל.
אלמוג קניאס: "לא חסר לי כאן כלום, עברתי לכאן כדי להגשים חלום"
אלמוג קניאס, שמתפרנס כיועץ שיווקי ומורה לגיטרה באינטרנט מספר על החוויה שלו במגורים בתאילנד: "בגיל 27 הגעתי לכאן והיום אני בן 34. הרעיון היה בכלל להגשים את החלום של לעבוד עם המחשב מחו"ל. היה לי את הקלף הזה של הנוודות הדיגיטלית, אז פשוט עברתי לכאן. ובאיזשהו שלב הגעתי למסקנה שאני כאן, אני הולך להיות כאן ולא בישראל".
"לא חסר לי כאן יותר מדי דברים, אם בכלל. אם אני רוצה לעשות שבת אני יכול ללכת לבית חב"ד ולקבל את אווירת החג הזאת. אם אנחנו רוצים לעשות פסח אנחנו הולכים לאיזה חוף ועושים ארוחה. גם המשפחה שלי הגיעה לאחרונה לבקר. אז הדבר שהכי חסר לי פה זה האחיינים שלי", סיפר קניאס.
אלמוג סיפר על האינפלציה שהביאו לאי אנשי עסקים שהבינו את הפוטנציאל של שוק הנדל"ן התאילנדי, ולאו דווקא ישראלים שמחפשים להרוויח כסף: "הטענה מופנית בעיקר כלפי הישראלים – שיש לנו את הגרידיות, את הרצון לכסף הגדול. זה לא רק ישראלים, גם מערביים אחרים כמו צרפתים ורוסים מזהים את ההזדמנות של הנדל"ן פה. קונים שטחים, שוכרים מלונות ומעלים מחירים ברמה דרסטית. עושים מזה הרבה כסף בזמן שכולם סובלים".
"כמות האנשים שמגיעה לכאן היא אדירה. כשיש פול מון ואין מקום, אנשים משכירים את הספות שלהם ב-1,800 באט. ויש פה בתים ב-2,500 עד 4,000 שקל ללילה. אם מישהו לא התארגן עם תאילנדי – כנראה ישלם כמו בארץ", חשף קניאס את המספרים, שבעבר היו זולים במיוחד אך היום הם מהיקרים שבמזרח אסיה.
יסמין יפה: "התאילנדים מארחים אותנו, אבל אם נמשיך ככה - הם יפסיקו"
יסמין יפה, שגרה שלוש שנים לסירוגין בקופנגן שבתאילנד ועובדת כמורה לנהיגה על קטנועים: "הגעתי לקופנגן לפני שלוש שנים כנוודת דיגיטלית והתאהבתי. ניסיתי מאז פעמיים לחזור לארץ, זה לא עבד. אז אני פה". יפה סיפרה על כמות הישראלים שהולכת וגדלה בקופנגן, וכיצד המקומיים מתמודדים עם זה.
"כשמדברים עם אנשים ברחוב, קודם כול פונים אליהם בעברית ואז מגלים שהם לא ישראלים. זה המצב. זה נהיה מאוד תל אביב. יש המון המון המון ישראלים. נהיה פה כמות מאוד לא סבירה, וכפרה עלינו, אנחנו גם רועשים. זה מאוד נוכח, זה מאוד קיים, זה מאוד צעקני ורועש וזה גם מתחיל להיות פחות נעים באמת לתאילנדים".
בסוף הקורונה, קופנגן היה אי כפרי, קטן, חמוד, עם חופי ים שקטים. תמיד צחקו שיש פה מלא בנות עם טייצים של יוגה ואנשים שמחייכים אחד לשני בקטנועים. הטרנספורמציה הכי חזקה שקרתה זה העניין הכספי. אני גרתי בבית שהיום הוא פי 3 מהמחיר שהוא היה לפני שלוש שנים. הייתה פה קפיצה מאוד משמעותית, כי הרבה אנשים באמת הגיעו לפה במטרה לעשות ביזנס. זה חרה למשהו המיוחד שיש לאי הזה להציע.
יסמין שיתפה לגבי המנהגים הישראליים שהתיירים מהארץ הביאו איתם לקופנגן, ולא תמיד מתקבלים בעין יפה על ידי המקומיים: "יש פה תופעה של כדור ים ומטקות על החוף, כשבתאילנד יש אנשים שיושבים למדיטציה ואומרים תודה לשמש. ואז גם כשמעירים – לא מבינים על מה. לפני שאתה מגיע למקום, תבין מה נהוג, מה לא. לא לשבת בבגד ים במסעדה – לא כי זה לא צנוע, כי זה לא מכבד. התאילנדים מארחים אותנו פה, ואם נמשיך ככה – הם לא יארחו יותר. וכבר יש קולות".
"זה שאנחנו סוחבים איתנו איזו שהיא טראומה, לא נותן לנו לגיטימציה לאבד צלם אנוש. אני באה מבית מאוד ציוני שמאוד אוהב את הארץ, אבל לא הצלחתי לנשום שם. אני מאוד אוהבת את ישראל ומאוד מחוברת אליה", הדגישה יסמין.
שי סגל: "האנשים כאן הכי נחמדים שפגשתי"
שי סגל, שגר גם כן בקופנגן ועובד כיועץ עסקי, סיפר על ההשפעות שהוא מרגיש על עצמו לאחר המעבר לתאילנד: "לפני כמה ימים ישבתי עם חברים והייתה מדורה, וזרקו בקבוק למדורה. מסתבר שזה עושה פיצוץ חזק, כמו ירייה. בישראל, אם היית שומע רעש כזה אתה ישר תיבהל - אבל לא נבהלתי. פעם ראשונה מזה הרבה שנים ששמעתי רעש חזק ולא היה לי את המחשבה של משהו לא בסדר. זאת המתנה הכי גדולה שלי בתאילנד, והאנשים כאן הם הכי נחמדים שפגשתי בחיים".
"שלשום ישבתי לארוחת בוקר, והתיישב לידי מישהו ישראלי. תוך חצי שעה נהיינו חברים טובים, דיברנו על הגשמה, על משימות לחיים. איפה בארץ מדברים ככה פתאום?". מנגד, שי טוען שבעקבות כמות הישראלים שגדלה בצורה משמעותית, לא ניתן להתעלם מהנוכחות הישראלית גם בחנויות נוחות: "אני חווה פה לפעמים שאני הולכת ברחוב, נכנסת לסבן אילבן – ושומעים צעקות רק בעברית. הולך לכל מיני מקומות – ושומעים צעקות רק בעברית. יש את הקטע הזה של הישראלי הרועש".
עמרי אור: "כשסיימתי את המלחמה הדברים צצו, לקופנגן יש הרבה מה להציע למי שבא מהלחימה"
עמרי אור, יועץ עסקי הוליסיטי סיפר על כך שהחליט לעזוב את ישראל לטובת השקט של תאילנד, לאחר שמונה חודשי לחימה כחייל מילואים מאז 7 באוקטובר: "הגעתי לפני שישה חודשים, לפני חצי שנה. ב-7.10 כבר בצהריים שלחתי הודעה למפקד שלי. אני אישית בן 32, שחררו אותי מהמילואים כבר לפני כמה שנים, אבל שלחתי למפקד הודעה שאני רוצה לחזור, שיעשו את כל מה שצריך, וכבר באותו לילה הגעתי לבסיס".
כל סבב היה ארבעה חודשים, אבל אחרי הסבב השני הבנתי שאני באמת חייב הפסקה, כי זה השפיע עליי מאוד. במהלך המלחמה היו בי חלקים שהיו צריכים להיות מודחקים כדי להתמודד עם כל מה שקורה. כשסיימתי את המלחמה אז הדברים צצו. הייתי אצל מטפלת מדהימה וזה עשה לי ממש טוב והיה חלק גדול בריפוי שלי. שעדיין קורה, כן? כולנו עדיין על הסקאלה הזו של השנה וחצי המטורפות האלה.
לקופנגן יש הרבה מה להציע לאלה שבאים מהלחימה. שקט כלכלי מצד אחד, ומהצד השני יש פה מעגלי שיח, מפגשי נגינה, טיפול באומנות, הרבה טבע ושקט. "לפני ארבעה ימים נפתחה פה תערוכה של אומנים מכל העולם, אחד מהם גם ישראלי, ניצול הנובה. קראו לה "אי מקלט" – כמו "עיר מקלט" מהתנ"ך. הם הזמינו אותי לעשות שם מוזיקה עם הלופר שלי. אני עושה פה הופעות. אחד הדברים שהבנתי אחרי המילואים – החיים קצרים. תאילנד מאפשרת להביא גם את הצד הזה שבי, את האומן הזה, שפחות היה לו מקום בארץ", שיתף אור.
"יש הרבה ישראלים, וגם רוסים ואוקראינים. נראה לי שיש פה משהו שקשור למלחמה. זה ממש מקלט עבור אזרחים של מדינות מלחמה", אמר אור. "אני ישראלי ואני אוהב את הארץ ואת המשפחה שלי ארצה להקים שם, זה לא ישתנה", הבהיר אור.
כמות הישראלים עלתה, וגם התקריות עם מקומיים
בתקופה האחרונה פורסמו כמה תעודים שבהם נראים ישראלים מעורבים בתקריות אלימות במקומות שונים ברחבי תאילנד. הרב מענדי, שמנהל את בית חב"ד בעיירה בשם פאי בצפון תאילנד שנחשבת ליעד פופולרי למטיילים ישראלים, מספר על המתיחות באזור והתחושות של המקומיים: "יש איזשהו רצון לפרוק, רצון להרגיש חופש אחרי דבר מאוד לא פשוט שעוברים, ולפעמים זה מתבטא בחופש מוחלט - שאין דין ואין דיין".
בפאי הייתה תקרית אלימה של שלושה ישראלים לפני כחודש. הם גורשו מהמדינה ולא יוכלו לשוב אליה. "פאי זה מקום קטן, זה עיירה קטנה, אין הרבה אנשים, אז זה הורגש מיד. והישראלים באמת היו פה בכל פינה. היה בלגן,
פתאום תפסו ישראלים גונבים", סיפר הרב המקומי בפאי וחשף שנתקל בפרסומים בפייסבוק שמדברים נגד ישראלים ונגד מתן שירות לישראלים.
"פתאום נהיה עליהום מסביב לכל הישראלים בפאי, ושכולם עושים בלגן זה לא נכון אבל אנשים רכבו על זה. אם תיירים עושים משהו הכותרת היא שישראלים עשו, יש כאן בתי עסק שכתבו שלטים מפורשים שבהם נאמר שאין כניסה לישראלים".
הרב מענדי סיפר על החיילים הרבים שמגיעים אליו לבית חב"ד וסובלים מפוסט-טראומה בעקבות אירועי המלחמה: "הרוב המוחלט, גם אנשים שעברו דברים קשים מאוד, לא מתפרעים ולא עושים שטויות ולא עושים בלגן. קבוצות שלמות של חיילים שיצאו עם פוסט טראומה ובשיקום, והם הגיעו היו אצלי בבית, ונתנו להם לנגן ולמצוא את עצמם יותר. אני לא רופא נפש, אין לנו מענה מקצועי, אבל אנחנו פה כדי לאהוב ולחבק"