קשמיר, חבל ארץ של טבע עוצר נשימה, הוא אזור שבו היסטוריה, תרבות וקונפליקט משתלבים זה בזה. מהעמקים השלווים וההרים המושלגים ועד לתרבות וההיסטוריה הכואבת שלה, קשמיר היא עולם שלם שבו המאבקים משתווים ליופי, וזה אומר הכל. כיום, אדמה זו שמכונה גם "גן עדן עלי אדמות" ממשיכה להיות במרכזו של אחד הסכסוכים הארוכים והמורכבים ביותר בהיסטוריה המודרנית.
המתקפה ב-22 באפריל הובילה לרציחתם של 26 אזרחים, רובם תיירים הודים, ליד העיירה פאהלגם, מה שסימן את המתקפה הקטלנית ביותר על אזרחים בקשמיר מזה שנים. המתקפה, המיוחסת על ידי הודו לשלוחה של לשאקר-א-טייבה, ארגון טרור פקיסטני המכונה "חזית ההתנגדות", העלתה מחדש את האזור הפצוע ממילא לכותרות ברחבי העולם והחזיר את קשמיר לאותה טרגדיה שבה היא מתקיימת כבר עשורים.
>> סוד שמור: פקיסטן מסתתרת מאחורי עשורים של מלחמה
>> ארץ אלף לילה ולילה: כך נראית תימן – "נווה המדבר" שפתח מולנו במלחמה
>> בארץ הטאליבן: אפגניסטן הפכה מגן עדן מרהיב לגיהינום עלי אדמות
הסלמת המצב ניכרת גם בזירה הדיפלומטית. בעקבות מבצע "סינדור" שנפתח על ידי הצבא ההודי במטרה למגר תשתיות טרור בפקיסטן ובאזור קשמיר שבשליטתה, פרסמו מדינות רבות, בהן ארצות הברית, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וסינגפור, אזהרות מסע חמורות לאזרחיהן, הכוללות הימנעות מביקור באזור ג'אמו וקשמיר.
המשבר המתמשך נותן את אותותיו גם בתחום התחבורה האווירית. למעלה מעשרה נמלי תעופה הודיים נסגרו, וחברות תעופה רבות ביטלו או הסיטו טיסות מחשש להיכנס למרחב האווירי של פקיסטן. אף שמאי נחשב בדרך כלל לעונת השיא של התיירות המקומית, דווח על למעלה מ-15 אלף ביטולי טיסות תוך ימים ספורים לאחר המתקפה וכ-60 אחוזים מהנסיעות שתוכננו לקשמיר בוטלו, והצפי הוא לפגיעה קשה בענף באזור. לפני הסכסוך הנוכחי, קשמיר הייתה עדה למספרי שיא בתיירות שיא בשנת 2024, עם 34 מיליון מבקרים, כולל למעלה מ-43 תיירים זרים, מה שסימן צמיחה משמעותית.
בין פסגות מלכותיות ללבבות מדממים
קשמיר, אזור בעל גיוון גיאוגרפי בצפון הודו, משתרע על עמק קשמיר הפורה, מישורי ג'אמו ורמת לדאק הגבוהה, כאשר חלקים שונים של האזור מנוהלים כיום על ידי הודו, פקיסטן וסין. הטופוגרפיה המגוונת כוללת עמקים ואגמים לצד הרים ורמות צחיחות, והיא מושפעת מנהרות כמו ג'הלום ואינדוס. מבחינה דמוגרפית, האזור מאופיין ברוב מוסלמי בעמק קשמיר ובגילגיט-בלטיסטן, רוב הינדי בג'אמו, ובנוכחות בודהיסטית משמעותית בלדאק, עם שפות בולטות כמו קשמירית, דוגרי ואורדו.
ההיסטוריה של קשמיר רצופה שינויים, מהיותה מרכז למידה הינדי ועד להגעתו ההדרגתית של האיסלאם דרך מיסיונרים סופים, שהובילה להקמת סולטנות שאה מיר במאה ה-14. נקודת מפנה משמעותית התרחשה עם חלוקת הודו הבריטית ב-1947, כאשר המהרג'ה ההינדי הארי סינג נקלע לדילמה לגבי הצטרפות להודו, לפקיסטן או הכרזת עצמאות, החלטה שהפכה מורכבת בשל הרוב המוסלמי באוכלוסייה.
פלישה של שבטים פקיסטניים הובילה את המהרג'ה לבקש עזרה מהודו, אשר הותנתה בחתימה על מסמך הצטרפות למדינה. מסמך זה, על אף שהוא מהווה את הבסיס לתביעה ההודית על קשמיר עד היום, שנוי במחלוקת מבחינת פקיסטן, ומשאל העם שהובטח כדי לקבוע את ההצטרפות הרשמית מעולם לא התקיים. המלחמה הראשונה בין הודו לפקיסטן (1947-1949) הסתיימה בהפסקת אש בתיווך האו"ם וביצירת קו השליטה (LoC) שחילק את האזור.
למרות הפסקת האש, הסכסוך נמשך והתבטא במלחמות נוספות ב-1965 ובשנת 1971, כאשר החל משנת 1989 הוא היה עד להתקוממות אלימה המונעת הן על ידי שאיפות בדלניות והן על ידי תמיכה מפקיסטן בחמושים. הודו, בתורה, הגיבה בפריסה צבאית כבדה ובחוקים שנויים במחלוקת שהעניקו לכוחותיה סמכויות גורפות, מה שהוביל לחששות נרחבים בנושא זכויות אדם וטינה עמוקה בקרב האוכלוסייה האזרחית של קשמיר. מלחמת קרגיל ב-1999 בין הודו לפקיסטן הייתה סכסוך בגובה רב במחוז קרגיל בקשמיר, שנוצרה בעקבות חדירת חיילים וחמושים פקיסטנים, והסתיים בנסיגתם בעקבות לחץ בין-לאומי והצלחה צבאית הודית.
לאורך העשורים היריבות ניזונה לא רק מתביעות טריטוריאליות, אלא גם ממחלוקות אידיאולוגיות, דתיות ולאומניות עמוקות. הזהות החילונית והדמוקרטית של הודו מתנגשת לעתים קרובות עם הרקע האיסלאמי של פקיסטן, ועם האוכלוסייה המוסלמית בקשמיר. האזור נותר מחולק כאשר הודו שולטת בכ-60 אחוזים מהאזור ופקיסטן ביתר. מיקומו האסטרטגי של האזור, יחד עם המורכבות הדתית והתרבותית שלו, הפכו אותו לאחת מהנקודות המתוחות ביותר בעולם.
נשמות כלואות בין גבולות ומחלוקות
במשך עשרות שנים דרשו אנשי קשמיר אוטונומיה מהודו. הנושא הובטח במסגרת סעיף 370 של החוקה ההודית, שהעניק לג'אמו ולקשמיר מעמד מיוחד, המאפשר לה חוקה משלה ואוטונומיה מוגבלת בתחומים רבים. עם זאת, בשנת 2019, ממשלת הודו, בראשות ראש הממשלה נרנדרה מודי, שללה מהאזור את מעמדו המיוחד.
המצב הנוכחי בקשמיר ניזון ממגוון גורמים, כולל חוסר שביעות רצון פוליטית, קיפוח כלכלי והקצנה דתית. קבוצות טרור, שבהודו מאמינים כי הן נתמכות על ידי פקיסטן, מנהלות מאבק מזוין למען אוטונומיה מוחלטת או להשתלבות מלאה של קשמיר בפקיסטן. בעוד שקשמירים רבים ממשיכים לדרוש הגדרה עצמית פוליטית, נוכחותן של קבוצות הטרור רק סיבך את המצב והקשה על האוכלוסייה האזרחית באזור להביע את דרישותיה בדרכי שלום.
הסכסוך המתמשך הוביל למשבר הומניטרי בקשמיר: עוני רחב היקף, אבטלה והיעדר גישה לשירותים בסיסיים. במשך השנים המלחמות בין המדינות הוביל לכך שחקלאים, סוחרים ועובדים בתעשיית התיירות ראו כיצד פרנסתם נהרסת שוב ושוב, בעוד שמשפחות מתמודדות עם קשיים הולכים וגדלים. בעוד שארגונים כמו האו"ם קראו לדיאלוג ולהפסקת הפרות זכויות האדם במשך העשורים, שיקולים גיאופוליטיים גברו לעתים קרובות על החששות ההומניטריים. המצב בקשמיר נותר ברובו בידי הודו ופקיסטן, עם התערבות חיצונית מוגבלת או חוסר יכולת להעניק תמיכה לאוכלוסייה המקומית.
עבור רבים, משמעות החיים בקשמיר היא ניווט במציאות היומיומית של עוצר, אלימות והגבלות. הקשמירים היו עדים לאין-ספור השבתות, חסימות אינטרנט וסביבה שבה החיים יכולים להשתנות ברגע עקב החלטות פוליטיות, ממש כמו בסכסוך הנוכחי.
הצבעים שמאחורי המלחמה
למרות הצלקות העמוקות שהותירה מורשת הסכסוכים הרבים שפקדו את קשמיר, היא הרבה יותר מכותרות החדשות המתמקדות במתיחות. עצם שמה מעורר בדמיון תמונות עוצרות נשימה של פסגות הרים מושלגות המתנשאות אל מול שמי תכלת בהירים, אגמים שלווים וצלולים המשקפים את מלכותיות רכס ההימלאיה האדיר, וכרי דשא ירוקים ושופעים המכוסים במרבדים צבעוניים של פרחי בר עונתיים. מהותה האמיתית של קשמיר, ארץ של נופים עוצרי נשימה השומרים בקנאות על תרבות עתיקה ועשירה הרחק מההמולה של העולם המודרני, לעיתים קרובות נדחקת אל מתחת לפני השטח של הדיווחים החדשותיים.
במרכז ליבה של קשמיר שוכן אגם דאל (Dal) הקסום בסרינגאר (Srinagar), שם שיט נינוח שיקרה מסורתית, סירה עשויה עץ מעוטרת, פותח צוהר לעולם של שלווה רכה ויופי מהפנט. הגנים הצפים הייחודיים המתהדרים בשלל צבעים עזים של פרחים וירקות, וברקע מתנשאים הרי ההימלאיה המרשימים כעדים דוממים לפלא הטבעי שהעניק לקשמיר את הכינוי "גן עדן עלי אדמות". לא רחוק משם אגם ניגין (Nigeen) השקט והמבודד מציע חוויה אינטימית ושלווה לא פחות, הרחק מההמון.
במעמקי עמק קשמיר נחשפים נופים שנראים כאילו נלקחו מתוך חלום. גולמארג (Gulmarg), המכונה גם "אחו הפרחים" בשל מרחביו הירוקים והפורחים באביב ובקיץ, מתכסה בחורף בשמיכה לבנה של שלג רך והופך ליעד מבוקש עבור חובבי סקי וסנובורד מרחבי העולם. בעונות החמות העמק משנה את פניו למרחבים ירוקים ושופעים של מרבדי הפרחים הצבעוניים.
פאהלגם (Pahalgam), עיירה ציורית החצויה על ידי נהר הלידר (Lidder) הזורם בעוצמה ומוקפת ביערות אורנים גבוהים ומרשימים, מהווה נקודת מוצא מצוינת לטרקים אל אתרים עוצרי נשימה כמו עמקי בטאאב (Betaab) וארו (Aru) היפהפיים. יוסמרג (Yusmarg), בתרגום "האחו של ישו", היא עיר הררית הידועה בנופיה הבתוליים והשלווים, והיא משלבת שטחי עשב פתוחים וגדולים עם נהר הדודהפאטרי (Doodhpathri) הזורם ומימיו הלבנים.
סיפורים רקומים בחוטים
הקסם של קשמיר לא שוכן רק בגבולות הנוף הפיזי המרהיב, אלא מתבטא גם בעומק תרבותי נדיר ועשיר. האזור נושא עמו עבר היסטורי רב-שכבות של השפעות תרבותיות פרסיות, מרכז-אסייתיות והודיות, אשר באות לידי ביטוי באומנויות ובמלאכות המקומיות. הפשמינה האיכותית, הארוגה בעבודת יד מוקפדת, השטיחים המעוטרים בדוגמאות עדינות ומורכבות, והגילופים הדקורטיביים בעץ, כל אלה מעידים על מסורת ארוכת שנים של מיומנות אומנותית שהועברה מדור לדור. השווקים המקומיים הגדושים בניחוחות משכרים של תבלינים ארומטיים, במרקמים צבעוניים של בדים ובטעמים המקומיים, משקפים באופן אותנטי את רוח המקום ואת אופיו הייחודי.
בלב התרבות הקשמירית טמון רעיון ה"קשמיריית", אתוס חברתי עמוק השם דגש מרכזי על ערכים של הרמוניה קהילתית, הכנסת אורחים חמה ולבבית וכבוד הדדי בין בני אדם. רוח זו חיה ונושמת דרך קבלת הפנים החמה והנדיבה של המקומיים, דרך הסיפורים והאגדות העוברים מדור לדור בעל פה, ומבעד לחוסן השקט והמרשים של התושבים אל מול האתגרים השונים. מסורות מוזיקליות עשירות כמו סופיאנה קאלאם (Sufiana Kalam) וצ'קרי (Chakri) מאופיינות במנגינות עדינות ומרגשות, בעוד ריקודי עם מסורתיים כמו רוף (Rouf) ודומהל (Dumhal) מביאים לידי ביטוי את החיוניות התרבותית של האזור.
שרידים מרתקים של ההיסטוריה העשירה של קשמיר פזורים בנוף ומספרים את סיפורו של החבל. הגנים המוגוליים (Mughal) המרהיבים בסרינגאר ובהם שלימאר באג (Shalimar Bagh), נישאט באג (Nishat Bagh) וצ'שמה שאהי (Chashme Shahi) מדגימים היטב את חיבתם הרבה של שליטי תת-היבשת המוגולית ליופי הרמוני וסימטריה גיאומטרית.
המטבח המקומי העשיר והמגוון משלים את הפסיפס התרבותי הייחודי של קשמיר, כאשר גולת הכותרת היא הוואזוואן (Wazwan) – סעודה מסורתית מפוארת המורכבת ממספר רב של מנות בשריות מתובלות בעושר של תבלינים הנחשבת לחוויה קולינרית. לצד זאת, תה הקאהווה (Kahwa) הארומטי, תה ירוק מתובל בזעפרן ובטעמים ייחודיים, משמש בעיקר כמשקה אירוח של המקומיים.