בשעה שהרפובליקה האיסלאמית נמצאת באחת מנקודות השפל הגדולות בתולדותיה, ובצל הקריאות לאזרחי איראן להתקומם נגד משטר האייתוללות, התכנסו בתחילת השבוע נציגי האופוזיציה האיראנית בגולה למפגש דיגיטלי יוצא דופן עם הציבור הישראלי. המשתתפים, המזוהים עם "הממשלה האיראנית הגולה" הפועלת מארה"ב, שיבחו את התקיפות הישראליות באיראן והעריכו שהמלחמה תהיה הטריגר שיביא לסוף עידן האייתוללות.
"העם האיראני מופרד מהמשטר האיסלאמי ולעם האיראני מעולם לא הייתה איבה כלשהי לעם היהודי המבורך", הדגיש במפגש פואד חושיידי, עיתונאי וכומר כורדי-איראני. הוא אף השווה את המנהיג העליון עלי ח'אמנאי להמן הרשע: "העם האיראני אינו האויב של ישראל ואנחנו מאמינים שח'אמנאי הוא המן של ימינו".
"עכשיו ח'אמינאי מסתתר במחילת עכברושים"
הדוברים האיראנים הביעו הערכה עמוקה לפעולותיה של ישראל נגד המשטר. קומארס נעמי, מנכ"ל "כוחות כורש" ואחת מדמויות המפתח באופוזיציה האיראנית בארה"ב, שיבח: "בששת הימים האחרונים הערכנו את מה שעשתה ממשלת ישראל כשנפטרה מרוב ראשי הכוחות המזוינים של ח'מינאי. עכשיו ח'אמנאי מסתתר במחילת עכברושים".
שרווין פישוואר, יזם טכנולוגי שהקים את "הברית הישראלית-איראנית" לאחר טבח 7 באוקטובר, אמר כי "מה שהישראלים עושים זו עבודת האלוהים" והדגיש: "תהליך נטרול המשטר האיסלאמיסטי צריך להסתיים. אני מקווה שבתוך שבוע או שבועיים המצב יהיה שונה מאוד".
פישוואר ציין כי ההצלחה של מבצעי ישראל לא הייתה אפשרית ללא "אלפי איראנים אמיצים באמת ששיתפו פעולה והשיגו את המודיעין עבורם וסיכנו את חייהם וחיי משפחותיהם". הוא הדגיש כי שיתוף הפעולה הזה "הרבה יותר חשוב ממיליוני אנשים ברחוב כרגע שבעצם ייהרגו מיד מבלי שיוכלו להגן על עצמם".
למה העם האיראני לא יוצא לרחובות?
שאלה מרכזית שנשאלה הייתה מדוע העם האיראני לא יוצא לרחובות בהמוניו. סיאווש דהדשטי, איראני-אמריקני וחבר באופוזיציה הדמוקרטית האיראנית, היה אופטימי: "אני מקווה ומאמין שזה לא ייקח כמה שבועות עד שאנשים ייצאו לרחובות. אני נוטה לחשוב שזה יותר עניין של כמה ימים, אולי 15-10 ימים לכל היותר".
אראש חמדיאן, אקטיביסט בולט באופוזיציה האיראנית המלוכנית, דימה את המצב לשהייה בכלא גדול: "הם מגייסים טרוריסטים חמושים לרחובות, רק כדי ליצור כאוס ופחד. זה כאילו אתה נמצא בכלא והבחור שמשגיח עליך הוא בחור מרושע שתמיד מענה אותך. ולאחר כל כך הרבה שנים, מישהו מבחוץ מכה אותו ואתה רואה את זה, אבל עדיין דלת הכלא סגורה ועדיין יש שם כמה שומרים".
פישוואר הסביר כי אין לצפות שהעם האיראני יצא לרחובות בהמוניו כרגע, מכיוון שהמשטר אלים ביותר ויטבח בהם אם יעשו זאת כשהוא עדיין בעל יכולות צבאיות: "האיראנים לא חמושים. תפיל נשק על טהראן ותחמש אותם, והם יוכלו להילחם בחזרה. אבל כרגע אין להם את זה". הוא הוסיף: "אם אנשים ייצאו לרחובות עכשיו, כשלמשטר עדיין יש יכולת צבאית, הם פשוט ייטבחו, הם ייהרגו בהמוניהם".
חמדיאן טען כי "יותר מ-80% מהאוכלוסייה מתנגדים למשטר", וכי התמיכה האמיתית במשטר "אולי פחותה מ-5%". דהדשטי הוסיף כי "הרוב המכריע של תושבי איראן תומך מאוד במאמץ ההרואי הזה של ישראל", וטען כי "איראן נותרה המדינה הפרו-ישראלית והפרו-מערבית ביותר במזרח התיכון".
החלום של השאה
הנציגים במפגש פותחים לישראלים צוהר לאיראן הפוסט-איסלאמיסטית שהם רואים בעיני רוחם - מדינה חילונית, מערבית ופרו-ישראלית שיכולה לשנות את פני המזרח התיכון כולו.
"המשטר עשה עבודה כל כך גדולה בהרס אמונתם של אנשים בכל דת, שרוב האיראנים רואים את עצמם אתאיסטים, לא מוסלמים, לא נוצרים", מסביר דהדשטי. הוא צופה עתיד "מאוד מודרני, זו לא תהיה עוד מדינה איסלאמית".
הדמות המרכזית שעלתה כמועמד לחלופה למשטר הנוכחי היא "יורש העצר" רזא פהלווי, בנו של השאה המנוח שהודח ב-1979. דהדשטי ציין כי "בשלב זה, יורש העצר הוא הדמות הפוליטית המוכרת, המכובדת והאהובה ביותר באיראן".
חמדיאן סבור כי התמיכה בפהלווי אינה מוגבלת לגולים בלבד: "זה על מה שהוא עשה במשך 46 השנים האחרונות". לדבריו, הנסיך זוכה לתמיכה רחבה בתוך איראן בזכות פעילותו המתמשכת נגד המשטר.
עם זאת, יש לזכור כי גם איראן של השאה הייתה דיקטטורה ובשל כך התפתחה נגדו שנאה עצומה בקרב חלקים נרחבים מהעם האיראני. פעילים בתנועה הרפורמיסטית באיראן מסתייגים מיורש העצר, מכנים אותו "המושחת" ו"רודף הבצע", וטוענים שהוא חסר ניסיון בהנהגת מדינה גדולה ומורכבת כמו איראן.
היד על השאלטר
תום וגנר, יועץ אסטרטגי ומנהל מרכז המזרח התיכון שארגן את המפגש, מסביר את החשיבות של דיאלוג כזה: "יש פה בעיה של ניתוק וחוסר תקשורת מוחלט במזרח התיכון. כשאנשים משוחחים בצורה ישירה ופתאום מתחילים להבין את הפרספקטיבה, זה משהו שלא קורה במזרח התיכון". וגנר, שמנהל מערכות יחסים עם למעלה ממאה ישויות במזרח התיכון, מעריך כי "האופוזיציה האיראנית היא בוודאי גורם משמעותי ורלוונטי", למרות הקושי להעריך יחסי כוחות במזרח התיכון בשל היעדר בחירות וחופש ביטוי.
אחת התובנות המרכזיות שעלו מהמפגש הייתה חשיבותו הקריטית של האינטרנט במאבק נגד המשטר. "הסיפור של האינטרנט באיראן הוא משבר אסטרטגי", מתאר וגנר. "ברגע שיש שעת כושר של אנשים שמחכים למרוד, המשטר מוריד את האינטרנט ואז אין יכולת לתאם פעולות מחאה, אין יכולת לתקשר אחד עם השני, אין יכולת לתכנן הפגנה או פעולה נגד המשטר".
המפגש נתן לגולים האיראנים הזדמנות להסביר מדוע הם אינם מתכוונים לתת את האות להתקוממות עממית בשעה שארצם נתונה תחת מתקפה. "יש דינמיקה שחוזרת על עצמה - הישראלים אומרים 'למה אתם עדיין לא ברחובות?' והאיראנים עונים 'זה עוד לא שם, השיטור הפנימי של המשטר עוד לא ברמה של כניעה'", מתאר וגנר. "כשמדברים אחד עם השני והאיראני אומר 'אני עוד לא יכול לצאת כי זה מסוכן', אז אתה מבין שהוא כנראה יודע".