אין זה סוד ש"האחים המוסלמים", ההתארגנות הפוליטית הוותיקה ביותר של שוחרי "מדינת ההלכה האסלאמית" בעולם הערבי, אינם רווים נחת בימים אלה, אחרי שהפכו בחטף מתנועה חוקית לארגון שאין לו זכות קיום בחיים הפוליטיים או הציבוריים במצרים.
על פי "כללי המשחק" הנהוגים במצרים של עבד אל-פתאח א-סיסי, "האחים המוסלמים", אחרי הדחתם מהשלטון, הם ארגון מחתרתי נרדף שמנהיגיו כלואים ופעילותו אסורה על פי חוק. זהו היפוך מצב מוחלט בהשוואה לתקופה הקצרה שבה החזיקו בשלטון (2013-2012), אחרי ניצחונם בבחירות הראשונות שהתקיימו בעקבות מהפכת כיכר תחריר, עד להתחדשות המחאה שהובילה למעצר הנשיא מורסי ואנשי שלטונו על ידי הצבא, בפיקודו של א-סיסי.
כשם שאיש לא יכול היה להעריך אז את הסוף המהיר והחד של שלטון "האחים המוסלמים" במצרים, עם התגובה החריפה של מי שהתנגדו להם ובראש ובראשונה הצבא, גם התופעה הדומה שראינו בימים האחרונים בממלכת ירדן היא בגדר הפתעה.
על אף הישג מרשים שקצרה התנועה המייצגת אותם בבחירות לפרלמנט (31 מתוך 138 מושבים) והתנופה בפעילויות שלהם בתוך ירדן, בדגש על פעילות מחאה נגד ישראל והפגנות תמיכה בחמאס תוך כדי המלחמה בעזה, הגיע גם "יום הדין" שלהם (ולפי גרסה אחרת שהירדנים מציגים לתיאור האירוע - סיומו של ירח דבש ארוך בין הממלכה ל"אחים המוסלמים").
אחרי התייעצויות עם מנגנוני המודיעין וכוחות הביטחון הירדנים, המלך עבדאללה החליט לשים סוף לאתגר הפנימי הזה, ובמשיכת קולמוס הוציא גם את האחים הירדנים אל מחוץ לחוק.
ההסבר המיידי שליווה את ההחלטה בירדן הוא חשיפתה של רשת מחבלים שלפי התביעה הירדנית תכננו לפגוע במטרות חיוניות ברחבי הממלכה כדי לערער את יציבותה. מהודאותיהם של הנאשמים עולה כי הגיעו ללבנון אחרי גיוסם להתארגנות הטרור, ושם הודרכו על ידי אחד ממפקדי השלוחה המקומית של חמאס.
במקביל, פורסמו גם תמונותיהם של מתקנים שבהם ייצרו אמצעי לחימה והתכוננו לבצע פיגועים. בו ביום, פשטו מנגנוני הביטחון הירדנים על משרדי "האחים המוסלמים", וכפוף לכללים הנוקשים החדשים והסתעפות החקירה נגד "האחים המוסלמים" שם, גם המפלגה המייצגת אותם עשויה להיחלש או להיעלם מהנוף הפוליטי של הממלכה.
המסקנה מכל התופעות האלה היא אחת: במדינות שבהן "האחים המוסלמים" השיגו אחיזה וצברו נכסים, למוסדות השלטון - ובפרט לצבא ולמנגנוני המודיעין והביטחון במדינות אלה, אין מוכנות להשלים עד אין-סוף עם יצור כלאיים כזה – ארגון שפועל במסגרת ובחסות הסדר המדינתי הקיים, אך גם דוחה אותו מהיסוד, ובעצם לא מוכן ליישר איתו קו.
זאת ועוד, גורמים בירדן טוענים כי ארגון "האחים המוסלמים" המקורי שם למטרה לא רק את יצירת האלטרנטיבה לשלטון הקיים, אלא גם את ניצול ההזדמנויות לערעור היציבות ואף פגיעה בביטחון המדינה. זה היה הקש ששבר את גב הגמל.
השפעות המלחמה בעזה
העיתוי שבו הצטברות המתחים וחשבון פתוח של שנים בין השלטון ל"האחים המוסלמים" בעולם הערבי מגיעים שוב לסגירת מעגל, אינו מקרי. המלחמה בעזה והשפעותיה בגזרות נוספות של לחימה ותגובה לאירועים, העלתה את רף המתיחות הפנימי, על רקע הפגנות תמיכה בפלסטינים ובחמאס בפרט, ופעולות מחאה נוספות שנתפסות כערעור על הלגיטימציה של החלטות השלטון (למשל, המשך קיום היחסים עם ישראל).
מעבר לכך, מופעל לחץ אמריקני כבד על המדינות הערביות שזקוקות לסיוע, כדי שאלה יפעלו נגד מי שמזדהים ומסייעים לחמאס, ותומכים ביתר השותפים לציר בהובלת איראן.
בלבנון, בימים אלה, בהוראת השלטון החדש של הנשיא ג'וזף עאון, הצבא רודף אחרי חוליות חמאס שאחראיות לשיגור טילים, ואף דורש מחיזבאללה לסייע לו בכך.
במרוקו דווח כי השלטון מנע ממשלחת של חמאס לבקר במדינה, למגינת לבם של חברי המפלגה המקומית מטעם "האחים המוסלמים", שהזמינו אותם. בדרך הזו, ובהשראת המלחמה וחילופי השלטון בוושינגטון, "האחים המוסלמים" – גם אם יש להם כוח פוליטי לא מבוטל וציבור תומכים גדול – סופגים גם הם מכה לצורך ריסון פנימי או אף מניעת פעילותם.
בסעודיה ובמדינות המפרץ - להוציא קטאר - פעלו להכנסת "האחים המוסלמים" וחמאס לרשימת ארגוני הטרור שנים קודם לכן, אחרי שהמהלך של א-סיסי היווה עבור המדינות האלה קריאת השכמה לפעולה. בירדן התעוררו לפעולה רק עכשיו, בתקופת המלחמה שלאחר 7 באוקטובר , אחרי שהבינו את הסיכונים מבית, ובכלל את גודל האיום הנשקף מצד חמאס-אח"ס (האחים המוסלמים), ולא רק עבור ישראל.