הודו ופקיסטן הן שתי מעצמות גרעיניות עוצמתיות בדרום יבשת אסיה, והעימות ביניהן ביממה האחרונה הוא רק אחד מתוך שורה ארוכה של עימותים צבאיים לאורך עשרות השנים האחרונות. עם הסלמת המתיחות והתקיפות ההדדיות מאז אתמול (שלישי) בלילה, חשוב להבין את המאזן הצבאי בין שתי המדינות היריבות. ניתוח נתונים עדכניים חושף פערים משמעותיים בין הצבאות, שעשויים להשפיע על שיקולי המדיניות האזורית ועל יחסי הכוחות.
הודו, מדינה גדולה בהרבה מבחינת שטח וגודל אוכלוסייה, מחזיקה גם בצבא גדול יותר ובעל יכולות התקפיות נרחבות יותר. יחד עם זאת, שתי המדינות משמרות מאזן הרתעה ביטחוני וגרעיני, ולפי שעה נראות עדיין רחוקות מהרחבת העימות למלחמה כוללת.
כוח אדם: יתרון מספרי ברור להודו
- הודו מציבה בשדה הקרב כ-1.46-1.45 מיליון חיילים פעילים, עם יותר מ-1.15 מיליון בכוחות המילואים ו-2.5 מיליון בכוחות צבאיים נוספים.
- פקיסטן מחזיקה בין 654,000 ל-700,000 חיילים פעילים, עם כ-500,000 אנשי מילואים וכוחות צבאיים-למחצה.
האוכלוסייה הגדולה של הודו ובסיס הגיוס השנתי הרחב מעניקים לה יתרון גדול בטווח הארוך מבחינת כוח אדם זמין.
פער עצום בתקציבי הביטחון
תקציב הביטחון של הודו לשנת 26-2025 עומד על כ-79-81 מיליארד דולר, הממקם אותה בין חמש המדינות המובילות בעולם בדירוג ההוצאות הביטחוניות. לעומת זאת, ההשקעה הביטחונית של פקיסטן עומדת על כ-10 מיליארד דולר בלבד - פער גדול שמשקף גם את הפערים הכלכליים בין המדינות.
כוחות יבשה: עדיפות הודית בולטת
- טנקים: הודו מפעילה 3,740 טנקים לעומת 2,537 של פקיסטן.
- ארטילריה: להודו 9,743 יחידות ארטילריה בהשוואה ל-4,619 של פקיסטן.
כוח אווירי: עליונות איכותית וכמותית
- מטוסים: הודו מחזיקה בסך הכול 2,230 מטוסים (כולל 700-500 מטוסי קרב), בעוד שלפקיסטן 1,400 מטוסים (עד כ-450 מטוסי קרב).
- מסוקים: הודו מפעילה בין 899 ל-979 מסוקים, בעוד שלפקיסטן יש בין קצת יותר מ-300 מסוקים, ולפי הערכות נוספות אף כ-400 מסוקים.
- מטוסים מתקדמים: הודו מפעילה מטוסי רפאל ומיראז' 2000 מצרפת, מטוסי סוחוי מרוסיה, ומטוסי טג'אס מתוצרת מקומית. פקיסטן, לעומת זאת, נסמכת על מטוסי JF-17 ומטוסי F-16 ותיקים יותר. בשנים האחרונות הצטיידה פקיסטן גם בכמה מטוסי קרב J-10 מתקדמים מסין.
- תדלוק אווירי: להודו שישה מטוסי תדלוק, לעומת ארבעה של פקיסטן, מה שמאפשר להודו יכולת תקיפה עמוקה יותר בשטח האויב.
כוח ימי: פער דרמטי
- הודו מחזיקה 293 כלי שיט, כולל שתי נושאות מטוסים, 18 צוללות, ו-13 משחתות.
- פקיסטן מפעילה 121 כלי שיט בלבד, עם שמונה צוללות, 10 פריגטות, וללא נושאות מטוסים או משחתות.
הצי ההודי נחשב לכוח "מים כחולים" עם יכולת הגעה גלובלית, בעוד שהצי הפקיסטני ממוקד בהגנה אזורית.
יכולות גרעיניות מאוזנות
- הודו: על פי ההערכות היא מחזיקה 172-130 ראשי נפץ גרעיניים, עם "טריאדה גרעינית" (יכולת שיגור מהיבשה, מהאוויר ומהים) ודוקטרינה של "אי-שימוש ראשון".
- פקיסטן: על פי ההערכות מחזיקה 170-140 ראשי נפץ גרעיניים, עם נשק גרעיני טקטי.
- לשתי המדינות מערכות טילים מתקדמות ויכולת של "מכה שנייה".
הודו היא האויבת המרכזית של פקיסטן, ועל כן פקיסטן מחזיקה על פי רוב בטילים בליסטיים בעיקר לטווח קצר – כלומר של כמה מאות קילומטרים בלבד. הודו לעומתה, רואה גם בסין העצומה כאויבת, והשתיים אף ניהלו מלחמה ישירה בעבר, ולכן מחזיקה גם בטילים ארוכי טווח היעילים למרחק של אלפי קילומטרים.
הערכה אסטרטגית
הודו מחזיקה ביתרונות ברורים בכוח האדם, הציוד, הטכנולוגיה והיקף ההוצאות הביטחוניות, מה שהופך אותה לכוח הצבאי הקונבנציונלי הדומיננטי בדרום אסיה, תוך הסתכלות מתמדת לכיוונה של סין, אפילו יותר מהחשש מפקיסטן.
פקיסטן מפצה על פערים אלו באמצעות נשק גרעיני טקטי, אסטרטגיות א-סימטריות, ותמיכה מסין, ומצליחה לשמר הרתעה אמינה. בהקשר הזה, היחסים הטובים בין בייג'ינג ואיסלמבאד מאפשרים לפקיסטן מרחב הרתעה נוסף מול הודו.
שתי המדינות נמצאות בכוננות גבוהה בצל המתיחות המתמשכת, כאשר הארסנלים הגרעיניים שלהן משמשים כגורם הרתעה קריטי שנועד למנוע סכסוך בקנה מידה גדול.
צבאה של הודו גדול יותר, מודרני יותר ומתקדם יותר טכנולוגית, בעוד שפקיסטן נותרת כוח אזורי משמעותי עם יכולות הגנתיות איתנות ודגש על הרתעה גרעינית. המתח המתמיד בין שתי המדינות והארסנלים הגרעיניים שלהן הופכים את האזור לאחד מנקודות החיכוך המסוכנות ביותר בזירה הבין-לאומית.