איראן מתמודדת בימים אלה עם משבר קיומי שמאיים להשפיע עליה בצורה קשה: אין מים, פשוטו כמשמעו. טהראן, עיר הבירה שמאכלסת כ-10 מיליון תושבים, עלולה להישאר ללא מים זורמים בתוך שבועות, כך הזהירה בימים האחרונים ממשלת איראן.
תמונת המצב קשה: מאגרים שבעבר סיפקו מים לאזור המרכזי של המדינה התרוקנו, ולפי נתוני השלטונות, חלקם ירדו לפחות מ-14% מקיבולתם. בערים רבות הלחץ בברזים נמוך כל כך עד שהוא לא מצליח להזרים מים לקומות הגבוהות בבניינים. בתים שלמים נותרים ימים ארוכים ללא מים, ואנשים נאלצים להצטייד במכלים כדי לאגור כל טיפת מים אפשרית.
במקביל, הטמפרטורות שוברות שיאים. חלקים באיראן נרשמו באחרונה במדד חום של כמעט 65 מעלות צלזיוס - מהגבוהים בעולם. ולצד המים, גם החשמל הפך כבר מזמן למוצר במחסור יומיומי - עם הפסקות יזומות שנמשכות שעות ארוכות, תופעה שכבר פוגעת בתפקוד מוסדות ציבוריים, עסקים ומשפחות.
"לא נוכל להמשיך ככה"
נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, נשמע דרמטי במיוחד בישיבת הממשלה בשבוע החולף. "משבר המים חמור יותר ממה שמדובר עליו", הוא אמר, "ואם לא נקבל החלטות דחופות כבר עכשיו - נמצא את עצמנו במצב שאי אפשר יהיה לתקן. אנחנו לא יכולים להמשיך ככה".
המשבר הנוכחי היא תוצאה של שילוב קטלני - בצורת ארוכה שנמשכת כבר חמש שנים, ירידה חדה בכמות המשקעים (מ-28 ס"מ בשנה לפחות מ-15), ניהול כושל של משאבי מים מצד המדינה, פיתוח עירוני מהיר מדי, חקלאות בזבזנית ובנייה חסרת אחריות של סכרים. בנוסף, המדינה שאחראית על תעשיות עתירות מים במדבר, כמו תעשיית הפלדה, המשיכה להזרים מים לאזורים הצחיחים מבלי לחשוב על העתיד.
ההצעה לתושבים? "לצאת לחופשה"
בתגובה על המצב החריג, נסגרו השבוע כל משרדי הממשלה בטהראן ובערים רבות נוספות "למען חיסכון במים וחשמל". דוברת הממשלה אף הציעה שזו תהפוך לשגרה - סגירת משרדים פעם-פעמיים בשבוע. "צאו לחופשה", היא אמרה לתושבים. עבור רבים זה נשמע כמו בדיחה מרה.
בפועל, המצוקה היא יומיומית. בניו יורק טיימס כתבו שברחובות הבירה רואים אנשים עומדים בתור ליד חנויות שמוכרות מכלי מים. אחרים מתלוננים שאין להם דרך לשטוף בגדים, להפעיל שירותים או לקלח את ילדיהם. שכונות שלמות מדווחות על הפסקות מים שנמשכות יומיים ויותר.
תושבים בבניינים רבי קומות מציינים שהמים כלל לא מגיעים לקומות העליונות, והפתרונות שמוצעים - כמו מכלים אישיים או רכישת מים ממשאיות - לא נגישים לכולם. באחת השכונות היוקרתיות, בניין שלם נותר שלושה ימים ללא מים - והמכל שהוזמן הספיק רק לשעתיים. משאית מים פרטית שהוזמנה לאחר מכן הביאה, מסתבר, מי ים מזוהמים.
"כמה בקבוקים לא יצילו אותנו"
אפילו תושבים שהצליחו לאגור מים לא מרגישים בטוחים. נאפיסה, מורה בת 36 מטהראן, סיפרה לניו יורק טיימס שאימה מילאה את כל המטבח בבקבוקי מים, אך לדבריה: "זה לא פתרון. אם תתפרץ פה באמת קטסטרופה - כמה מכלים לא יעזרו לנו".
ובינתיים בדרום המדינה, בעיר בושהר, מזג האוויר בלתי נסבל: חום ולחות קשים במיוחד, מים זורמים רק לכמה שעות ביום - וגם החשמל שקופץ וכבה באופן תדיר, מה שלא מאפשר להפעיל מזגנים. "הבית מרגיש כמו סאונה", אמרה נגין, אם לשניים. "איך אפשר לחיות ככה? איך נרחץ את הילדים? איך ננקה את הבית?"
"מים, חשמל, חיים - זו זכות בסיסית"
היאוש מוביל גם למחאות. בעיר סבזוואר בצפון-מזרח איראן, התקבצו בימים האחרונים מפגינים מול משרדי המושל ופתחו בקריאות: "מים, חשמל, חיים – זו זכות בסיסית". זו לא הפעם הראשונה שמשבר מים מוביל למחאות במדינה – גם בעבר נרשמו עימותים בין חקלאים לכוחות הביטחון במחוזות כמו ח'וזסתאן, אספהאן וסיסתאן-ובלוצ'יסטן.
המומחים מזהירים שמדובר בקריסה רחבה, כמעט בלתי הפיכה. קווה מדאני, מנהל מכון האו"ם למשאבי מים, אמר כי המשבר הנוכחי מזכיר "פשיטת רגל" – לא של כסף, אלא של מים. לדבריו, "התגובות עד כה היו מבולבלות, מגומגמות, וללא תכנון אמיתי. מי שיסבול הכי הרבה הם העניים, שאין להם אפשרות לרכוש מכלים, לשכור משאיות מים או למצוא פתרונות אחרים".
בינתיים, אין פתרון ברור באופק. הקריאות לציבור לחסוך במים לא מצליחות להעלים את התחושה שהממשלה מטילה את האחריות על האזרחים - בזמן שהשלטונות עצמם ממשיכים לנהל את המשאבים בדרך שגויה.