סערה פוליטית באיראן: הנשיא במגעים עם גורמי אופוזיציה

נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, הצליח לעורר סערה פוליטית מפתיעה, כאשר הכריז בפומבי על נכונותו לקיים דיאלוג עם "קולות אופוזיציה" - אמירה יוצאת דופן באקלים הפוליטי של הרפובליקה האיסלאמית. הקריאה הזו, שנשמעה בפגישה עם בכירים במחנה הרפורמיסטי בשבוע שעבר, התקבלה בהתלהבות מצד הרפורמיסטים, אך נתקלה בהתעלמות מצד גורמים שמרניים ואף לגלוג חריף מצד תומכי הקו הנוקשה ברשתות החברתיות.

פזשכיאן, רופא ואיש ציבור ותיק המזוהה בעצמו עם המחנה הרפורמיסטי, הדגיש את חשיבות ה"סובלנות, השכל הישר והאחדות הלאומית" כשביקש לקדם רפורמות של ממש במבנה הממשל. הוא אף הבהיר כי "היום אנו מוכנים לקיים דיאלוג גם עם האופוזיציה - על בסיס הגינות וצדק". לדבריו, זו הדרך היחידה להתמודד עם המשברים הפנימיים של איראן.

אמירות חסרות תקדים

הדברים של פזשכיאן לא נשמעו בחלל ריק. יום לפני כן, יועצו הבכיר של המנהיג העליון, עלי אכבר ולאיאתי, הצהיר כי איראן צריכה לנטוש "שיטות שפג תוקפן" - אמירה מרומזת אך ברורה, במיוחד כשהיא מגיעה על רקע המלחמה עם ישראל בחודש ביוני. מלחמה זו, כך לדבריו, חשפה את הצורך הדחוף באחדות לאומית פנימית.

עיתונים רפורמיסטיים מיהרו להצביע על הקשר בין הלחימה בישראל לבין שינוי השיח הפוליטי, כמו העיתון "שרק", שדיבר על "פרק חדש במדיניות הציבורית. "ארמאן אי-מלי" טען שפתיחת הדיאלוג "עשויה להחליש את מנופי הלחץ הדיפלומטיים של ישראל", ו"המיאן" הדגיש את השפה הבלתי שגרתית שנקט בה הנשיא.

לצד ההתבטאויות הללו, דרשו בכירים רפורמיסטים מפזשכיאן לנקוט צעדים מעשיים: שחרור מנהיגי האופוזיציה מיר חוסיין מוסווי וזחרא רהנוורד ממעצר הבית הממושך שלהם, חנינה כללית לאסירים פוליטיים ובחינה מחודשת של מעמד מועצת שומרי החוקה - אחד המוקדים המרכזיים של השליטה השמרנית במערכת הפוליטית באיראן.

ביקורת ברחוב וברשתות

אם בזירה הפוליטית נרשמה זהירות מהולה באופטימיות, הרי שבזירה הציבורית - בעיקר ברשתות החברתיות - התקבלה היוזמה בחשדנות עמוקה. משתמשים המזוהים עם הזרם השמרני האשימו את פזשכיאן ב"תמימות מסוכנת", וחלקם אף כינו את דבריו "בגידה". אחד מהם כתב בציניות: "זו כמו תלמיד שנכשל בכל שאלה בבחינה - האם הנשיא בכלל מבין מהי אופוזיציה?"

גם בצד הרפורמיסטי, יש מי שאינם מסתפקים בדיבורים. הפעיל הפוליטי סעיד שריעתי קרא לפזשכיאן להוכיח את כוונותיו על ידי פגישה פומבית עם מוסווי - מנהיג תנועת המחאה "הגל הירוק" מ-2009 המוחזק במעצר בית ארוך.

מערכת שמתקשה להשתנות

למרות הסימנים לאפשרות של שינוי, הזיכרון הקולקטיבי באיראן מלא באכזבות קודמות. כך היה אחרי מחאת 2009, וכך גם לאחר גל המחאות הסוער שהחל ב-2022 בעקבות רציחתה של מהסה אמיני. כל ניסיון לרפורמה עד כה נבלם בגלי דיכוי נרחבים - החל ממעצרים, דרך צנזורה גוברת ועד הוצאות להורג.

עם זאת, תקופת הנשיאות של פזשכיאן, שנכנס לתפקידו בעקבות מותו הפתאומי של הנשיא אברהים ראיסי, מאופיינת בגישה מעט פתוחה יותר. דוגמה לכך היא הנכונות להשיב לספסלי האקדמיה סטודנטים ומרצים שסולקו בגין פעילותם הפוליטית, או הסרת המעצר הביתי ממנהיג נוסף של "הגל הירוק", מהדי כרובי.

אך גם צעדים אלו מתבצעים בזהירות רבה, מבלי לאתגר חזיתית את המנהיג העליון ח'אמנאי או את מוסדות הכוח, ובראשם משמרות המהפכה. באותו זמן, הדמות של מוסטפא תאגזאדה, בכיר רפורמיסט הנתון במאסר, מזכירה עד כמה המערכת אינה סובלנית כלפי תביעות לרפורמות מבניות של ממש.

רגע מבחן

האם מדובר ברגע של שינוי אמיתי או בעוד פרק קצר בחזות הרפורמיסטית שמסתיימת מהר מאוד בידי כוחות הביטחון? האתר הקטארי Amwaj.media מדגיש כי פזשכיאן אולי מנסה לרכב על גלי האחדות שנוצרו בעקבות המלחמה עם ישראל, אך ייתכן שהזמן אינו לטובתו - ובפרט אם תפרוץ הסלמה נוספת בזירה הצבאית.

ככל שהאיומים החיצוניים מתעצמים, בעיקר מול ישראל וארה"ב, כך גוברת הנטייה של ההנהגה האיראנית להתכנס לתוך עצמה, לחזק את הקו הקשוח ולהדחיק כל קול אופוזיציוני. אם פזשכיאן אכן מתכוון להוביל מהלך של פיוס לאומי, הוא ייאלץ להתמודד לא רק עם מוסדות שמרניים אלא גם עם ציבור שאיבד אמון - הן באופוזיציה והן בשלטון.