המלחמה נגד דאע"ש בסוריה נמשכת כבר כמה שנים, ואחד הדברים המעניינים שנוצרו במהלך המלחמה הזו הוא שיתוף הפעולה בלחימה בין נשים וגברים. באזור הזה של העולם לא בוחנים את השילוב הראוי ולא פועלים למען העדפה מתקנת: בבסיס הזה צריך ידיים שיחזיקו את הנשק - ולא משנה הן יהיו של גבר או אישה. במסגרת המהפכה הנשית שמתחוללת בצפון סוריה הוקם גם הכפר ג'ינוואר - דווקא במקום הכי רחוק מזכויות אדם הצליחו להקים כפר לנשים בלבד.
צפו בחלק הראשון בפרויקט: מסע למרתפי העינויים של דאע"ש
דלברין, לוחמת בבסיס YPG, הייתה רק בת 16 כשלוחמי דאע"ש השתלטו על ביתה בדיר א-זור. "חטפו את הבנות שלנו ,אנסו אותן וטבחו אותן עם הילדים. ולגברים עשו אותו דבר", סיפרה דלברין. "לא יכולנו לעשות כלום, פחדנו מדאע"ש". אחרי שרצחו את אחיה היא החליטה להתגייס ולנקום את מותו.
המלחמה פרצה בשנת 2014 כשדאע"ש החל לכבוש עוד ועוד שטחים בעיראק ובסוריה והחיל עליהם את חוקי השריעה והח'ליפות האסלאמית השטנית. אסד, ששלט לפניו, הפקיר את הזירה, והכורדים ביחד עם הקואליציה בהובלת האמריקנים לחמו מול המדינה האסלאמית במשך חמש שנים. בשטחים שנכבשו מחדש הקימו הכורדים פדרציה דמוקרטית, חילונית, שוויונית, שלא מפלה בין כורדים, ערבים ונוצרים - רוג'בה.
בין הנשים שהיו חלוצות מהפכת השחרור הנשי נמצאת רוקאן. עבורה המלחמה הייתה הזדמנות לצאת לחופשי. היא שנאה את החיים שהמשפחה בחרה בשבילה - להתחתן מוקדם ולשרת את בעלה, וכשהמפכה התחילה היא ברחה מהבית לחזית. רוקאן סיפרה: "הצטרפתי ל-YPG מפני שנשללו הזכויות של הנשים בארצי".
מאז שהתגייסה ב-11 היא נלחמה באין ספור קרבות אבל יש רגע אחד שנצרב בזיכרון שלה לעד - "יש לי המון זיכרונות מא-רקה ודיר א-זור, מהרגעים בהם שחררנו נשים יזידיות משבי דאע"ש, כשהצלנו אותן מהזוועות, כשהן הודו לנו זה נתן לי המון כוחות להמשיך להילחם", סיפרה. "המטרה היחידה שלי בחיים היא שבמקום שבו יש אישה בשבי או אישה שעוברת עינויים אני אהיה שם להציל אותה".
מהגיהנום, נשים קמו ובנו להן עולם חדש - כפר הנשים ג'ינוואר בסוריה. אין מקום כזה עוד בעולם. כל מי שגר בכפר הן נשים שברחו מדאע"ש ומגברים מכים. בכפר הזה הן הקימו קהילה ייחודית בה הן חיות ומנהלות הכל, דואגות לביטחון של עצמן ולמזון. בביקור בכפר הנשים חיה גם נג'ין, לא בדיוק מי שמצפים לפגוש במקום כזה: היא בת 27 מגרמניה שחיה בסוריה כבר שנתיים. "אני חושבת שהרבה אנשים יכולים לבוא וללמוד מזה משהו", היא מסבירה. "עבורי זה היה כיף - זה מילא אותי בהשראה ורציתי גם אם זה אפשרי לקחת חלק".
את בתי הכפר הנשים בנו במו ידיהן ויש להן את כל מה שהן וילדיהן צריכים: מרפאה, בית ספר ושדות של גידולים למאכל. מי שמבשלת לכולם היא זינאב, שהייתה רק בת 15 כשהכריחו אותה להתחתן עם גבר מבוגר ממנה בהרבה שהיה אלים כלפיה.
"בעלי היה אדם רע - הוא פגע בי הרבה", היא משתפת "ברחתי ממנו לאזור הכורדי, וחייתי כפליטה במשך עשר שנים עד שהוקם כפר הנשים והחלטתי שזאת ההזדמנות שלי לחיים חדשים. בעלי אמר לי לחזור, ואמרתי לו שאין סיכוי. הוא חושב שנשים הן צאן והוא הרועה, אבל אני לא אהיה כבשה יותר - לא שלו ולא של אף גבר".
הכפר הזה הוא עוד צורה שלבשה המהפכה הנשית והדמוקרטית שמתרחשת בפדרציה שנקראת רוג'ובה. אי אפשר לזלזל במה שקורה פה. זו אמנם סוריה, אבל בחלק הזה הכל מתנהל על פי החוקים השיוויוניים שקבע המנהיג הכורדי הנערץ אג'לאן. נשים מאיישות את התפקידים הבכירים ביותר בממשל, בצבא ובחברה ואפילו באקדמיה, בה הקימו פקולטה חדשה למדעי הנשים - אם כי הנשים הכורדיות לא זקוקות לספרים כדי ללמוד על פמיניזם, שכן אצלן הדבר מגיע מצורך קיומי.
"אחרי שנסיים את המלחמה הקשה הזאת יש לנו מטרה נוספת - להסיר את שלטון הגברים. אחרי אלף שנים אנחנו נשים קץ לדיכוי ולעבדות של נשים ונהיה חופשיות", מגלה רוקאן. "אנחנו נמשיך את דרכן של חברותיי שנהרגו במלחמה".
כל משפחה ברוג'ובה איבדה מישהו במלחמה לעצמאות, והסבל עוד רחוק מלהסתיים. האמריקנים הודיעו שהם בקרוב יעזבו והכורדים שוב יופקרו לגורלם מול אסד המתחזק וטורקיה. השאלה הנשאלת היא האם בסוף המלחמה המהפכה הנשית תיעלם בתוכה?