רגע לפני שאלפי מבקשי מקלט יגורשו מישראל לרואנדה, גלעד שלמור מדווח היוום (חמישי) מבירת המדינה האפריקאית, לאיזו מדינה אנחנו שולחים אותם? מהעבר העקוב מדם, דרך הפיוס ועד לשליט הרודן - רואנדה, מדינה של קצוות.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כשמדברים על רואנדה, מדברים על מדינה של קצוות. בקיגאלי הבירה יש אזורים עשירים מאוד עם גורדי שחקים לצד אזורים עניים ביותר. מצד אחד הילדים חייבים ללכת לבית הספר כך ששיעור האנאלפביתיות שואף לאפס והפשיעה מאוד נמוכה ומצד שני חופש הביטוי מוגבל ביותר.
חשוב לזכור: זו אינה מדינה דמוקרטית. פול קגאמה שולט במדינה באופן רודני וסמכותי. הוא מחזיק את המדינה בכוח אך גם מונע ממנה להתפרק. הרואנדים חייבים לו את איחוד המדינה אחרי רצח העם הנורא.
המדינה הזו זוכרת היטב את שנת 1994, שנת רצח העם שבו בני ההוטו רצחו יותר מ-800 אלף מאנשי שבט הטוטסי. מספר מדהים בהתחשב בעובדה שגודלה של המדינה דומה לזה של מדינת ישראל.
אחרי טראומת המלחמה, המשימה של פול קגאמה הייתה לאחד בחזרה את השבטים היריבים. הוא נקט בצעדים מרחיקי לכת: איחד ישובים, העניק חנינות ואפילו יצר כפרי פיוס בהם הטוטסי וההוטו חייו ביחד. אפשר להשוות את זה לניסיון להקים כפר אחד ליהודים ולנאצים אחרי השואה.
יאמר לזכותו של הרודן קגאמה שהוא הצליח להשקיט את השבטים הניצים ולהביא שקט למדינה. סביר להניח שמה שיוביל לקץ שלטונו הן ההפרות הבוטות של זכויות האדם: זכות ביטוי מוגבלת מאוד ומציאות בה אנשים שמביעים התנגדות למשטר נכלאים. ומה יקרה אחרי מותו או לכתו של קגאמה? שאלה זו מטרידה היום את התושבים ואת האקדמאים כאחד.