מסע למעצמת האירוויזיון מצפון: תחרות קדם אירוויזיון שמתפרשת על פני שישה שבועות ונערכת בכל שבוע באולם אחר בעיר אחרת, עשרות אלפי צופים באולם התחרות ובין 70 ל-80 אחוזי רייטינג בטלוויזיה - ועוד לא דיברנו על השירים המצוינים, ההופעות החלומיות והמתוקתקות וההפקה המלוטשת. כל זה קורה במרחק של כ-3,300 קילומטרים מישראל - בשוודיה שבלבה של סקנדינביה.
כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות
מדי שנה בחודשים פברואר-מרץ הקפואים, מיליוני שוודים דווקא פורחים: הם ממתינים בשקיקה לתחרות לבחירת השיר שלהם לאירוויזיון - מלודיפסטיבלן - ויש להם סיבה טובה. זה מופע הקדם הכי מושקע, הכי גדול והכי מדובר באירופה שזוכה להצלחה מטורפת בכל שנה מחדש - ושיש לו גם תוצאות: שוודיה הולכת ומתקרבת לכבוש את תואר אלופת האירוויזיונים של כל הזמנים. שתיים מהזכיות שלה הושגו רק בשנים האחרונות - מה שהביא את האירוויזיון פעמיים נוספות לשוודיה, בטווח של 3 שנים בלבד.
בביקורנו בשוודיה לקראת ההכרעה בשאלה מי יהיה הנציג השוודי שייסע לאירוויזיון בתל אביב, ראינו את האהבה והטירוף של השוודים למלודיפסטיבלן (ובקצרה: "מלודי" או "מלו"). למופע הגמר שנערך באולם ה"פרינדס ארנה" הענקי בבירה שטוקהולם, נהרו כ-50 אלף שוודים - רבים מהם אחזו בשלטי עידוד צבעוניים ומושקעים לאמנים שהם תומכים בהם בתחרות הקדם. רבים מהם גם מכירים בעל פה את השירים המתחרים שהתנגנו ברדיו במשך שבועות - ומתרגשים להיות חלק מהמופע שהפך כבר מזמן לחג לאומי בשוודיה.
האיש שהפך את שוודיה למעצמת אירוויזיון
לתופעה המדהימה הזו שסחפה מדינה שלמה, אחראי בעיקר איש אחד שידוע גם כ"מר אירוויזיון" השוודי, כריסטר ביורקמן. הוא שדרג את תחרות הקדם השוודית מכזו שנערכה בערב אחד בשנה בלבד, לכזו המתפרשת על שישה שבועות ומחולקת לחצאי גמר, שלב הזדמנות שנייה וכמובן הגמר הגדול והנוצץ במהלכו נבחר השיר השוודי לאירוויזיון. המלודי נערך בפורמט הזה משנת 2002 - והניב לשוודים שתי זכיות באירוויזיון (2012 ו-2015), ובסך הכל לא פחות מ-11 מיקומים בעשירייה הפותחת של התחרות (מתוכם 9 בחמישייה הראשונה!) ב-17 שנים.
"הצלחנו להפוך את תחרות בחירת השיר השוודי לאירוע בקנה מידה לאומי, זה כמעט חג", אומר ביורקמן, "אנחנו זוכים לנתוני רייטינג גבוהים מאוד של 70-80 אחוזים. בשנה שעברה בגמר התקבלו 7.2 מיליון הצבעות מהצופים בבית". ביורקמן בהחלט יודע מה הוא עושה: הוא עד כדי כך מוערך ולא רק בשוודיה - שבשנים האחרונות הוא גויס לשמש כמפיק תחרויות האירוויזיון במדינות שונות בהן אוקראינה ב-2017, פורטוגל בשנה שעברה - והשנה, גויס למשימה גם בתל אביב - כך נודע רק בשבוע שעבר.
ויש לו ניסיון לא רק בהפקה, אלא גם בעמידה על הבמה. ב-1992 זכה בעצמו במלודי וייצג את שוודיה באירוויזיון שנערך במגרש הביתי - בשוודיה. מניסיונו (שהסתיים במקום הלפני אחרון, אבל לא נורא) הוא מבין מה צפוי להרגיש קובי מרימי שלנו, שייצג את ישראל בישראל - ויעמוד על הבמה הגדולה בעוד פחות מחודשיים. "קובי לא צריך לקחת את הייצוג הזה יותר מדי ברצינות", הוא אומר. "יש משהו מרגש בזה שהתחרות בבית שלך. אני מייעץ לו לחוות פנימה את החוויה הזו, אל תוך עצמו - ופשוט ליהנות".
המנחה שנכנסה לשמלה של נטע: "הרגשתי שאני חייבת להיות היא"
ביום החזרה הגנרלית של הגמר, פגשנו באולם התחרות את אחת המנחות - הזמרת והשחקנית השוודית ממוצא יהודי, שרה דון-פיינר. לכם השם הזה לא אומר כלום, אבל את הפנים אולי תזהו: שרה כיכבה בנאמבר מרגש במיוחד שכל כולו מחווה לשירים הזוכים של ישראל בתחרות שנערך בערב הפתיחה של המלודי, בתחילת החודש שעבר. היא נכנסה לתפקיד נטע וביצעה את השיר הזוכה מישראל, "Toy".
"כשהציעו לי להנחות את המלודיפסטיבלן השנה, הסכמתי רק בתנאי שיאפשרו לי לבצע את השיר הזה ולהיות נטע. אני גם דומה לה קצת וחשבתי שיהיה משעשע להיכנס לדמות שלה", מספרת שרה, "היה כל כך כיף ללמד את חבריי להנחייה את התנועות של הריקוד. זה היה קורע מצחוק. אחרי שהביצוע הזה שודר, שמעתי את התגובות המדהימות שהגיעו מישראל - ונפעמתי. יש לי גם קרובים בארץ, ליד מודיעין, והם צפו והתרגשו".
והחיבה לישראל לא הופגנה רק במופע המחווה הזה: בערב הגמר, הפציעה על הבמה גם הדיווה שלנו, דנה אינטרנשיונל, שביצעה את "דיווה" וגם דואט עם חרלוט פרלי (נילסן), זוכת האירוויזיון השוודית בתחרו שנערכה בירושלים ב-1999. המפגש בין השתיים לא היה מובן מאליו: לפני 20 שנה, כשדנה הגישה לחרלוט את גביע הניצחון - היא מעדה בשידור חי מול כ-200 מיליון צופים ו"גנבה" ממנה את הפוקוס. הזמן ריפא את הפצעים ושתי הדיוות שלהבו את הקהל במופע האיחוד המדובר.
הנציג השוודי שיתחרה באירוויזיון נגד עצמו
ואחרי כל זה, כמעט שכחנו שמדובר בתחרות שבה נבחר הנציג השוודי לאירוויזיון בתל אביב. מתוך 28 שירים שהתמודדו בתחרות כולה - לקו הגמר הגיעו 12. כשהגיע שיר מספר 10, שביצע האצן לשעבר ג'ון לונדוויק, האולם בשטוקהולם געש ורעש. רבבות באולם ומיליונים בבית, הריעו להופעה הסוחפת והמלוטשת שלו לשיר "Too Late For Love" - שזכה בכל הקופה - ודורג במקום הראשון של צוותי השיפוט ושל קהל המסמסים.
אלא שלונדוויק בכל מקרה היה נוסע לתל אביב, מהסיבה הפשוטה שהוא אחד הכותבים של השיר שייצג את בריטניה באירוויזיון השנה - שיר שהגיש לוועדת הקדם השוודי ושלא התקבל (פשוט כי העדיפו שם שיבצע הפעם שיר קצבי, אחרי שהשתתף בקדם בשנה שעברה עם בלדה). העובדה הזו יוצרת למעשה מצב חסר תקדים שבו אמן שמייצג מדינה אחת יתחרה נגד אמן ממדינה אחרת שיבצע שיר שהוא כתב - לונדוויק, למעשה, יתחרה נגד עצמו.
"חשבנו על המצב הזה לפני שהגשתי את השיר השני לבריטים, ביררנו שזה חוקי ותקין", אומר לונדוויק, "אבל זה בהחלט משעשע. לא חשבתי על מצב שבו אצטרך לעבור מהספה של המשלחת השוודית לזו של המשלחת הבריטית בגרין רום". אלא שזה לא הדבר היחיד שמרגש אותו - הוא מאוד רוצה להגיע לתל אביב לראשונה בחייו - וחושב בעיקר על האוכל הישראלי ועל החום שהוא לא רגיל אליו: "וואו, מזג האוויר אצלכם אלוהי. וגם האוכל מכל מיני תרבויות שונות. יש לכם הרבה מה להציע, הרבה יותר מפלאפל. אני לא יכול לחכות".
כעת רק נותר לגלות האם ג'ון לונדוויק יהיה זה שיעשה היסטוריה עבור השוודים - ינצח באירוויזיון בישראל - ויביא להם ניצחון שביעי, שיגרום להם להשתוות לאלופת האירוויזיונים של כל הזמנים, אירלנד, שמחזיקה בשבע גביעי אירוויזיון. בהימורים הוא די גבוה כך שהסיכוי שזה יקרה לא מופרך בכלל. בין אם המסע שלו לישראל יסתיים בזכייה ובין אם לא - השוודים ימשיכו לנפק מדי שנה עוד שיר מוצלח, אחרי עוד תחרות קדם מושקעת ומדוברת. הטירוף השוודי כאן כדי להישאר.