אמילי מארה"ב, גבריאלה מצרפת, ליזה מקנדה סוזנה וניקולה מפולין, נעלמו באותה השנה שבה הגיעה הילדה "מריה" למחנה הצוענים ביוון. אלא, שעל מריה שמעו בעולם הגדול - כי היא נמצאה, ואילו היעלמותן של השאר נותרו בגדר תעלומה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
פניה המבוהלות של מריה בזרועותיהם של זוג צוענים פתחו את תיבת הפנדורה של מיליוני הצוענים החיים באירופה. איש לא האמין בתחילה לזוג היוונים שסיפרו כי קיבלו את מריה לידיהם מזוג צוענים מבולגריה. שני הוריה הביולוגים הודו כי מסרו את בתם כדי להבטיח את עתידה. מבט חטוף בסביבת מגוריהם מוכיח כי השניים אכן התקשו לגדל את בתם בתנאים נאותים.
"מסרנו חלק מהילדים ללא תמורה", סיפרה אמה של מריה. "מעולם לא לקחנו כסף בעבורם. פשוט לא היה לנו מה לתת להם לאכול ולא היה מי שידאג להם", הסבירה.
הפתרון של אירופה: גירוש
אלא שפרשת היעלמותה של מריה חשפה את מצבם העגום של הצוענים ברחבי אירופה. יוון הפכה מוקד משיכה לסחר בילדים. אלפים נמכרים מדי שנה לזנות, לאימוץ בלתי חוקי, עבדות או לקיבוץ נדבות בחסותם של הצוענים.
הקהילה הצוענית מהווה אבן על צווארה של הקהילה האירופית כולה. העם המהווה את המיעוט הגדול באירופה מונה כ-12 מיליון בני אדם. הם הגיעו ליבשת לפני כאלף שנים מהודו, ומאז חיים כקבוצות נודדות ברחבי אירופה. הם לא מוכנים לוותר על מסורתם ותרבותם, אך יחד עם זאת חיים בעוני מחפיר. חלקם הגדול אנאלפביתים והם אינם שולחים את ילדיהם למוסדות החינוך.
פתיחת הגבולות בין המדינות באירופה, רק הגבירה את הנהירה של הצוענים מהבלקן וממזרח אירופה לעבר מערב היבשת. בכל המדינות ניסו לשקמם ולהעבירם למגורי קבע, אולם בלחץ הציבור ואחרי שנים של ניסיונות כושלים, באירופה החליטו להתמודד עם הבעיה על ידי גירושם מהמדינות - שבחלקן גילויי הגזענות נגדם הסתיימו ברצח.