תיעוד מגיא ההריגה: בשעת בוקר מוקדמת היום (שלישי) קיבלנו את האישור להצטרף לסיור צבאי מיוחד בבוצ'ה, המקום אליו נשואות עיני העולם. יצאנו 300 עיתונאים זרים בשיירת אוטובוסים רעועים, חושבים שאנחנו מבינים ויודעים מה מצפה לנו. הסיור החל במרכז קניות ענק בכניסה לעיירה – שממנו לא נותר למעשה דבר.
המלחמה באוקראינה - סיקור N12:
על שפת המדרכה שממול למרכז המסחרי שחרב האוקראינים פורשים לראווה את הפגזים שנורו לעבר העיירה בחודש שהיא הייתה תחת כיבוש רוסי. בקרבת מקום, מתחילים להצטופף מעט התושבים שעוד נותרו כאן - מרביתם אנשים מבוגרים שלא יכלו לעזוב כשהרוסים נכנסו להם לבית.
באחת הסמטאות של בוצ'ה ניצב רכב שפותח את הבגאז' ומחלק כיכרות לחם לתושבים. בתוך רגע אחד, הופכת החלוקה להמולה – והתושבים נלחמים על כל כיכר לחם ועל כל שק של תפוחי אדמה. "אנחנו הולכים לישון ולא יודעים מה מצפה לנו בבוקר", סיפרה אחת מהתושבות בתור ללחם. "אין לנו כלום, לא ראינו לחם כבר חודש. גיהינום, את יודעת מה זה גיהינום? זה גיהינום".
העדויות על התנהלות החיילים הרוסים והצ'צ'נים קשות. המלווים שלנו בסיור הסבירו כי הרוסים מיקשו את האזור וצריך ללכת רק בנתיבים מסומנים. למרות הטענות של הקרמלין לפייק ניוז או פרובוקציה, יש תחושה שאירועים כמו אלו שרואים בבוצ'ה קשה מאוד לביים. הניו יורק טיימס ניתח תמונות לווין שמוכיחות לכאורה איך הגופות מתגוללות ברחובות שבועות ארוכים, מה שמפריך את הטענה הרוסית שהאוקראינים זרקו אותן כאן אחרי שהחיילים הרוסים עזבו.
התובעת הראשית של אוקראינה ביקרה הבוקר בעיירה ואמרה בתדריך מיוחד: "אני לא מתכוונת לוותר על אף אחד. אני מתכוונת לנסות ולזהות כמה שיותר קורבנות, לתת פנים ושמות לאנשים האלה". חמישה ימים עברו מאז שהרוסים נסוגו מהעיירה בוצ'ה, שנמצאת במרחק של כ-20 דקות נסיעה מהבירה קייב, וריח המוות עדיין מאוד נוכח ברחובות.
לאורך כל העיירה החרבה, לנגד עינינו שיירות של טנקים ומשוריינים של צבא רוסיה - שרופים ומפויחים. הקרב על בוצ'ה התחיל למעשה ב-27 בפברואר, שלושה ימים אחרי הפלישה. טור הטנקים שנגלה לעינינו שעט לתוך העיירה הזאת ביחד עם כוחות מיוחדים, מיסוך של ארטילריה והפגזות כבדות.
למעשה מה שמכריע את המערכה הזאת אלו אותם מל"טים מתאבדים שאוקראינה מקבלת מצבא ארה"ב והם אלה שמשמידים את המשוריינים הרוסיים. "היה מאוד מפחיד", סיפרה תושבת אחרת מהעיירה. "הדלת אצלנו נחסמה. לא יכולנו להיכנס כי ירו פה והכול נשרף והגדר עלתה בלהבות. יצאנו דרך החלון במטבח וירדנו למרתף", הוסיפה.
יותר מ-6 שעות הסתובבנו בבוצ'ה החרבה, ובין מעט התושבים האומללים שנותרו כאן. עזבנו עם לא מעט שאלות. מתי, אם בכלל, יגיעו לכאן חוקרים בין-לאומיים? כמה גופות עוד יתגלו? והאם יש עוד עיירות וערים כאלה שיתגלו בקרוב?