"בימים אלה אני מרגיש קהה", סיפר אנטוני, תושב מערב אוקראינה שעובד בחודשים האחרונים כקברן של גופות החללים במלחמה. "אפילו כשמישהו מספר לי בדיחה שאני יודע בוודאות שהיא מצחיקה, אני לא מסוגל לצחוק, פשוט לא מסוגל. הרגשות שלי הפכו קהים מדי", סיפר.
דבריו של אנטוני עשויים ללמד על המהפך העצוב שחל בחייהם של אוקראינים רבים שאיבדו את עבודתם ושגרת חייהם הרגילים מאז פרוץ המלחמה, וניכר כי גם אלו שאינם חווים את המוות והשכול במעגלים הקרובים אליהם מרגישים שחייהם השתנו לבלי הכר. "עלינו להישאר כאן ולהמשיך לעשות את העבודה הקשה, משום שאם לא כן – איש לא יעשה אותה", אמר בעצב לניו יורק טיימס מי שעד לפני ארבעה חודשים היה עוד פועל תעשייה רגיל.
"היינו רגילים לערוך בעבר הלוויה אחת או שתיים בחודש", סיפר מיכאילו, שעובד כקברן עם אנטוני. "עכשיו אנחנו סובלים ממחסור בידיים עובדות שיסייעו לחפור קברים נוספים", הוא אומר. "בכל יום יש הלוויה, ולעיתים אפילו כמה במקביל – והם כולם כל כך צעירים", הוסיף. "הם מגיעים כולם במצב איום ונורא, מכוסים בלכלוך, בבוץ ובדם, עם פצעים פתוחים וחשופים", אמר אנטוני. "אנו מנקים ומחברים אותם בחזרה, כדי שנוכל לקבור אותם באופן המכובד ביותר".
מלחמת רוסיה-אוקראינה – תמונת מצב מתעדכנת
רבים מהחללים באוקראינה אינם זוכים אפילו לחלקת קבר משלהם. הם פשוט נאספים לקברי אחים, ולעתים אינם נקברים כלל. מכאן גם נובע הקושי לנהל תיעוד ומעקב אחר כל ההרוגים והנפגעים במלחמה. לפני ארבעה חודשים פלשה רוסיה לאוקראינה וחייהם של 40 מיליון אזרחים אוקראינים נהרסו. גם היום – כשהסוף אינו נראה באופק וכל צד ממשיך להתבצר בעמדותיו – דבר לא מבטיח לאותם מיליוני בני אדם אפילו שביב של תקווה והזדמנות לשקם מחדש את חייהם.
המלחמה גובה מאוקראינה מחיר יקר מאוד, ובצל הלחימה הבלתי נגמרת, אי אפשר אפילו לעקוב אחר מספר האבדות העצום. האו"ם, כגוף רשמי, מציג מעת לעת את המספר המדויק לכאורה של ההרוגים, אך אין ספק שמדובר בהערכות חסר. כך, לדוגמה, רשויות אוקראינה העריכו כי בעיר מריופול לבדה, ערב נפילתה לידי הרוסים, נהרגו יותר מ-20 אלף בני אדם, ונתון זה בפני עצמו גבוה בהרבה מההערכה הכוללת של האו"ם.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
עוד לפני שהרוסים פלשו לאוקראינה, מעטים האמינו שרוסיה באמת מתכוונת לצאת בקמפיין התקפי נרחב כל כך. עם זאת, גם לאחר הפלישה וההבנה שהרוסים מממשים את האיומים שלהם – ספק אם היה מי שהאמין שהם מסוגלים לעוצמת הרס והרג שכזאת, וספק גם אם מישהו האמין שהמלחמה הקשה הזו תימשך כל כך הרבה זמן.
- "שואלים למה ישראל לא עוזרת. אני לא יודע מה לענות": זלנסקי בנאום מול האוניברסיטה העברית
- הקמפיין של אוקראינה בישראל שמעורר סערה
- הנציבות האירופית: אוקראינה צריכה להיות מועמדת להצטרפות לאיחוד
- לקראת הכרעת הקרב הגדול במזרח אוקראינה
ככל שעובר הזמן הולכות ונחשפות עוד ועוד עדויות על תוכניות הקרב המקוריות של הרוסים, וככל שנחשפים פרטים נוספים מתבררת גם מידת הכישלון הצבאי של הרוסים באוקראינה. רק בשבוע שעבר נחשפו מסמכים של משרד ההגנה הרוסי מהימים שלפני הפלישה, ומהם עולה בבירור שבמוסקווה קיוו לכבוש את קייב בתוך כמה ימים בלבד, והעריכו אז כי גם הממשלה המכהנת בראשות הנשיא וולודימיר זלנסקי תסתלק מהמדינה. הרוסים אף העריכו שהם יוכלו להציב בבירה האוקראינית ממשלת בובות מטעמם ולסיים את המלחמה בפועל.
היום אומרים באוקראינה – שממשיכה לעמוד בפרץ ההתקפה הרוסית גם אם נגבה ממנה מחיר דמים כבד – כי הרוסים טעו. לטענתם, וכך גם מתברר במהלך הלחימה, הרוסים לא העריכו היטב את כוחם, את עמידותם ואת כושר שרידותם של הצבא והעם האוקראיניים. יתרה מזה, הלחימה באוקראינה גם מוכיחה כי הרוסים לא טעו רק בנוגע לאוקראינים – אלא גם בנוגע לעצמם וליכולתו של הצבא שלהם.
הביצועים הנחותים של הצבא הרוסי
גם לתומכים הגדולים ביותר במטרות הלחימה של רוסיה ברור שצבאה הפגין ביצועים נחותים בשדה הקרב, במיוחד בשלב הראשון של המלחמה, אז נלחמה רוסיה בלב ליבה של אוקראינה.
בתחילה טענו הרוסים כי אין בכוונתם לפגוע באוכלוסייה אזרחית, וכי כל מטרתם היא לפגוע בצבא האוקראיני ובממשלה בקייב, וכך לכאורה תירצו את הכישלון בעמידה ביעדים, את יכולתם לרשום הישגים ואת ההתקדמות האיטית של צבא רוסיה בעומק המדינה. ואולם, די מהר התברר שאין באמת שיקול שכזה, והלוחמים הרוסים אינם בוחלים באמצעים כדי לנסות להשיג את מטרותיהם.
כבר מתחילת המלחמה התוודע העולם כולו לאש העצימה (אינטנסיבית) שהפעילו הרוסים נגד ערים ואזורים מיושבים רבים. כבר בשבועות הראשונים נחשף כי צבא רוסיה משתמש מעל אדמת אוקראינה בשלל כלי נשק קטלניים, כמו טילים היפר-סוניים, פצצות ואקום ומשגרי טילים מתקדמים. עם זאת, רק כחודש לאחר תחילת המלחמה, בראשית חודש אפריל, נחשף העולם לראשונה לזוועות הנוראות באמת – עם חשיפת המראות הקשים מהטבח בבוצ'ה.
הטבח בבוצ'ה – נקודת מפנה
התמונות הקשות, של גופותיהם של מאות אזרחים שנמצאו בפרוור מבוסס ושקט של הבירה קייב, היו לנקודת מפנה של ממש באופן שבו העולם כולו תופס את המלחמה. אז, אולי לראשונה, התברר לכול שהמלחמה באוקראינה היא אירוע חריג ובלתי סביר – כזה ששנים רבות לא נראה על אדמת יבשת אירופה. מיד לאחר חשיפת התמונות החלו להתעורר השוואות רבות לטבח בסרברניצה בשנת 1995, אז נרצחו כ-8,000 גברים, נערים וילדים במלחמה בבוסניה.
לאחר חשיפת הטבח וממדיו התברר שאין מדובר ב"תאונה" או ביחידה שסרחה וירדה מהפסים, אלא בדפוס חוזר המאפיין יחידות רבות באזורי קרבות רבים באוקראינה. זמן לא רב לאחר מכן העמיקו הרוסים את כיבוש עיר הנמל מריופול – שגם היא הפכה בתוך כמה שבועות לזירת אסון הומניטרי כמעט חסר תקדים, ובמקביל גם הפכה לסמל ההתנגדות והאיתנות של העם האוקראיני. במשך שבועות נשמעו עדויות רבות מהעיר, שהייתה נתונה במצור רוסי, על חיים בלי מזון, חימום, מים נקיים ועוד שלל תנאים בסיסיים לקיום אנושי.
האזינו לפודקאסט "אחד ביום" על פשעי מלחמה באוקראינה:
פשעים הומניטריים נוספים התרחשו באזורים רבים באוקראינה במחוזות סומי, חארקוב, חרסון ואחרים. בהמשך הלכה ונחשפה פרקטיקה מזעזעת נוספת של הרוסים – כליאה של אזרחים אוקראינים רבים במחנות ריכוז, בתנאים קשים ובלתי נסבלים, הן בשטחים הכבושים באוקראינה והן בחצי האי קרים ובעומק תחומיה של רוסיה.
אירועי הזוועה ומראות האימה שנולדו בעקבות הפלישה לאוקראינה הצטברו לכלל תמונה ברורה וודאית, שקיבלה חותמת בדוח ראשון מסוגו שפורסם בסוף חודש מאי וקבע כי צבא רוסיה מבצע באוקראינה פשעי מלחמה ומעשי השמדת עם (ג'נוסייד), כחלק משיטת הלחימה שמטרתה להביא להכרעת אוקראינה והעם היושב בה. על פי הדוח, הרוסים רצחו, אנסו, פגעו והתעללו באזרחיות, באזרחים ובחיילים אוקראיניים באופן מכוון ושיטתי כדי לשבור את רוחם ולגרום להם להיכנע ולהפסיק את ההתנגדות לצבא הרוסי. כך, קיוו ברוסיה, יוכלו להצליח לכבוש יותר שטחים ומהר ולעמוד במטרות הלחימה, שמוסקווה מאוד מתקשה להשיג במשך תקופה ארוכה.
מלחמת חורמה במזרח אוקראינה
חודשיים לאחר הפלישה לאוקראינה הודיעו כוחות רוסיה על נסיגה מעומק המדינה. מאז מנהלים הרוסים מלחמת חורמה במזרח אוקראינה כדי לכבוש את חבל דונבאס, המזוהה יותר מכל עם האוכלוסייה דוברת הרוסית, ואשר נחשב ליעד העיקרי של הקרמלין.
בשבועות האחרונים מתרכזת הלחימה בעיקר בערים סברודונייצק ולישנסק, לצד ערים נוספות באזור, ובימים האחרונים החריף הנשיא זלנסקי את הטון וטען כי מצב הלחימה במזרח רע. במקביל חזרו הרוסים להתקדם לעבר העיר הגדולה חארקוב שבצפון-מזרח אוקראינה, והשיבו את ההפצצות על העיר.
עם ההודעה של רוסיה על שינוי מטרות הלחימה והתמקדות בכיבוש אזור דונבאס הבינו רבים מתושבי האזור כי אין להם ברירה אלא לנטוש ולנוע מערבה. בלישנסק, עיר שלפני המלחמה אכלסה כ-100 אלף בני אדם, נותרו כיום כ-30–40 אלף איש. בסברודונייצק, ששימשה לפני המלחמה בית לכ-160 אלף בני אדם – נותרו בערך 10,000. המצב דומה בערים רבות אחרות באזור, וסביר כי גם מרבית האזרחים שנותרו שם היו נמלטים אילו רק הייתה להם האפשרות לעשות זאת. אף על פי כן, רבים מהם פשוט מבוגרים מדי, או שיש להם מוגבלות שמונעת מהם לברוח. יש גם כאלה שבריאים, אך אינם מסוגלים להותיר לבד את קרוביהם שאינם יכולים להימלט.
אחד האנשים שהחליטו בשבועיים האחרונים לנסות לברוח מאזורי הקרבות במחוז לוגנסק, שהרוסים כבר שולטים בכ-95% ממנו, הוא ויטאלי קולסניצ'נקו, פנסיונר אוקראיני בשנות ה-70 לחייו. עד לאחרונה הוא נאלץ להישאר בעירו סלוביאנסק שבמחוז דונייצק, כי העדיף להישאר עם אשתו הסובלת מקושי בתנועה ולא הייתה מסוגלת לברוח. בערב 31 במאי היא נהרגה, לאחר שישנה לבדה בבית ופגז רוסי התפוצץ לא רחוק – ורסיסיו פגעו בה. היא נפצעה קשה מהפגיעה, וצוותי ההצלה לא הספיקו להביאה לבית החולים בעיר קרמטורסק. לוויטאלי זה כבר היה יותר מדי, והוא החליט שלא להישאר שם עוד.
אוספים עדויות על פשעי מלחמה
במקביל להרס הגדול ולמרות הקושי, רשויות החוק באוקראינה נאבקות לערוך תיעוד ומעקב מסודר של הזוועות. משרד המשפטים ומשרד התובעת הכללית בקייב הודיעו כי עשרות אלפי מקרים ואירועים של פשעי מלחמה והפרות זכויות אדם מצד החיילים הרוסים נחקרים, וכמה מהם כבר הועמדו לדין. חייל אחד, ואדים שישימארין, בן 21, כבר הורשע ברצח אזרח אוקראיני חף מפשע. על החייל נגזר מאסר עולם.
באוקראינה מתכוונים להרשיע חיילים רוסים רבים שנמצאים בשבי, ולהרשיע עוד מאות אחרים שלא בפניהם, מתוך תקווה שיוטלו עליהם עיצומים אישיים בין-לאומיים. הציניקנים כבר טוענים שמשפטיהם של פושעי המלחמה הרוסים באוקראינה הם הצגה שנועדה להעלות את מחירם במשא ומתן לחילופי שבויים מול הרוסים, אך ניכר כי דווקא בתחום זה, שכבר הפך לחלק מהאתוס של אוקראינה, פושעי המלחמה המורשעים לא ישוחררו כל כך בקלות.
מפעם לפעם מתפרסמות עדויות חדשות שאוספים ארגונים כמו Human Rights Watch ואחרים. כך, למשל, סיפרו ניצולים מבוצ'ה שחיילים רוסים העמידו בשורה חמישה גברים, דרשו מהם לפשוט את בגדיהם ולכרוע ברך ואז הם ירו בראשיהם; בעדות אחרת תיארה אישה במחוז צ'רניגוב כיצד בנה בן ה-5 נלקח ממנה בכוח בידי חיילים רוסים ונורה למוות מול עיניה.
עדות אחרת היא על תושבת חארקוב שנאנסה מספר פעמים רב ידי חייל רוסי, עד שלבסוף הלה חתך את פניה ופצע אותה אנושות. במקרה אחר נטען כי אישה ובתה נאנסו ונרצחו בידי קבוצת חיילים רוסים, וכל העדויות הללו הן רק קצה קצהו של קרחון המוות והשכול האוקראיני.
המלחמה באוקראינה רחוקה מסיום, אך כבר שינתה את חייהם של האוקראינים, כנראה לעד. אם נניח לרגע בצד את השיקולים והחישובים הצבאיים, המדיניים והפוליטיים, נוכל אולי לזכור שבסופו של דבר מדובר בחיים של בני אדם רבים. מיליונים כבר נמלטו מהמדינה ומחפשים אחר עתיד בטוח וטוב יותר במדינות אחרות; עשרות אלפים נהרגו ועוד רבים נפצעו, איבדו את בתיהם, קרוביהם, עתידם וכל מה שהיה להם. כל מה שנותר הוא לקוות שאלו שנותרו בחיים יוכלו לשוב לשגרת חיים נורמלית בהקדם ויצליחו לתעד ולזכור את ההולכים לבלי שוב.