המחיר הקרוב של המלחמה הרחוקה: למרות שהפלישה הרוסית מתקיימת בימים אלה באוקראינה, חוקרים סבורים שהיא מעוררת את "חרדת יום הדין" בקרב רבים ברחבי העולם – בדומה להתפרצות מגפת הקורונה בשנתיים האחרונות.
בעוד שרבים ממש "מכורים" לעדכונים מהקרבות, נראה שהצורך הכפייתי לעמוד בקצב האירועים גובה מחיר נפשי לא מבוטל – בעיקר בשל חוסר הבהירות שאופף את הדיווחים מאזורי הקרב. הניסיון לעקוב אחרי שטף האירועים וההתבטאויות, במקביל לצורך לזהות מה אמיתי ומה לא ולהבחין בין עיקר לתפל, יוצר מורכבות סבוכה במוחו של לכל מי שמנסה להבין לעומק מה קורה.
כמו בקורונה: עלייה בתתי סוגים של חרדה
זו לא תופעה שהתחילה כעת, מציינים בגדריאן הבריטי על בסיס דברים של מומחי בריאות הנפש. רבים הרגישו תופעות דומות בעקבות הקורונה, וכעת כבר יש לתופעה שם: doomscrolling – סוג של "אובססיביות ליום הדין".
"ברור שיש כמה אנשים שחרדים יותר במידה ניכרת", אמר לגרדיאן פול סלקובסקיס, פרופסור לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת אוקספורד שחקר אמצעים שיעזרו לאנשים להתמודד עם חרדה הקשורה לקורונה. "כפי שקרה בזמן המגפה – ראינו עלייה גדולה בכמה תתי סוגים של חרדה במרפאה".
"התיאוריה הקוגניטיבית שמסבירה את החרדה טוענת שמדובר בתגובה של המערכות שלנו לאיום", המשיך פרופסור סלקובסקיס. "זו תגובה רציונלית לחלוטין, אך לעתים היא מזיקה ודורשת התערבות. השאלה היא מדוע עבור אנשים מסוימים זה חמור במיוחד? ולמה זה נמשך רב במיוחד?".
לדבריו של המומחה, אי הוודאות שכרוכה באירועים היא הגורם העיקרי שמוביל לתופעה הפסיכולוגית: הדחף להבין את מהות האיום – כמה סביר שהוא יגיע אלינו? מה ההשלכות שעשויות להיות לו? איך צריך להתמודד עימו? והאם ניתן לסייע?
"אם אתה מנתק את עצמך – אתה מפסיד"
ד"ר דין ברנט, חוקר מוח באוניברסיטת קרדיף, אמר שהעובדה שהמשבר עדיין מתפתח ושיש עוד ועוד מידע שזמין כל הזמן, גורמת לאנשים לחוות סוג של מתח תמידי שמקשה מאוד על ההתנתקות מהאירועים. "זה היה נהדר אם אפשר היה פשוט לומר 'אני לא רוצה לעסוק במצב הזה באוקראינה, כי זה לחרדה שלי לעלות'", אמר. "אבל בגלל האופן שבו העולם עובד, אם אתה מנתק את עצמך – אתה מפסיד".
"בשבוע שעבר יכולתי להרגיש את עצמי נופלת לאותה מלכודת שהייתי בה במהלך אביב 2020", סיפרה לגרדיאן קיי וורבויס, קופירייטרית שפיתחה אובססיה לעובדות שהתפרסמו על הקורונה עד כדי נטישת המשרה שלה. "בימים הראשונים של הקורונה הייתי באינטרנט מהרגע שהתעוררתי ועד שהלכתי לישון. חיפשתי את כל העובדות והנתונים. כשעצרתי להכין אוכל או כוס קפה, הדלקתי את הרדיו. לפני השינה, הייתי צופה בחדשות. ואז, כמובן, גיליתי שאני לא יכול לישון".
"בשבוע שעבר הרגשתי שההרגלים הישנים האלה מתגנבים בחזרה פנימה", המשיכה. "מתעדכנים בחדשות, מפעילים את הרדיו, מקשיבים לדיונים ברכבת בדרך הביתה, לפני השינה, כל הזמן". אחרי שהפכה מותשת, מודאגת, כועסת ונסערת, ובשעה שהתמונות הגרפיות של קורבנות המלחמה עדיין לא יוצאות לה מהראש, סיפרה וורבויס שהחליטה להגביל את עצמה לארבעה עדכונים ביום.
"הגלילה שלי לא תעזור לאוקראינה"
סבלתי מהפרעת חרדה בעבר ואני לא רוצה לחזור לשם", הוסיפה אנה קרגן שמנהלת אתר יד שנייה לבגדי ילדים. "אני לא מתחמקת מזה לגמרי, זה יהיה בלתי אפשרי, אבל אני בהחלט לא שוקעת בחדשות. הגלילה שלי בין הידיעות לא תעזור לאוקראינה".
עם זאת, מציינים המומחים, יש שני דבררים שהופכים את החרדה לקלה יותר להתמודדות לעומת התופעה הדומה שנצפתה עם התפרצות הקורונה. ראשית, בשל הריחוק החברתי שנכפה בזמן הקורונה האפשרות לקבל תמיכה רגשית מהסביבה הייתה פחותה יותר. בנוסף, גם האפשרות להסביר לעצמנו את המלחמה בצורה בהירה יותר מסייעת להתמודדות.
"עבור רוב האנשים, האיש הרע והגדול תקף את האנדרדוג", הסביר ד"ר ברנט. "האנדרדוג נלחם, אבל הבריון לא מקבל את שלו. למוח שלנו קל יותר להבין את זה. עם הנגיף היה קשה יותר לעשות את זה. לא היו לאיום מטרות ולא אג'נדה – זה רק פתוגן. אחת הסיבות לתיאוריות הקונספירציה הרבות הייתה שאנשים רצו לזהות איזשהו נרטיב או סדר בדברים".