המלחמה באוקראינה משתוללת כבר שנה וסופה אינו נראה באופק. על פי ההערכות כ-200 אלף חיילים רוסים ומעל 100 אלף אוקראינים נהרגו או נפצעו במהלכה, בנוסף ל-30 אלף אזרחים אוקראינים שנהרגו. מאוקראינה נמלטו 7.8 מיליון פליטים, 6.5 מיליון נעקרו מבתיהם, 200 אלף בתים נהרסו והתל"ג צנח ב-35%. אם ננסה למדוד את מחיר המלחמה במונחים ישראליים, מדובר על 25 אלף הרוגים ופצועים קשה ושלושה מיליון פליטים ועקורים. אם יש לקח אחד ללמוד מהמלחמה הזו הוא החוסן ויכולת הספיגה והעמידה של האוקראינים בשנה החולפת.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ביקור הנשיא ביידן בקייב שבו חזר והבטיח המשך תמיכה נחושה באוקראינה, נאום סגנית הנשיא במינכן שהאשים את רוסיה בפשעים נגד האנושות ונאומו הארוך של פוטין (110 דקות) שבו חזר על הנרטיב המטיל את האשמה במלחמה על המערב והניאו-נאצים האוקראינים בלי לרמוז על נכונות לסיים אותה – כל אלו מעידים שהעימות המדמם באוקראינה רחוק מסיום ובוודאי מהכרעה.
מאז מתקפת הנגד של הצבא האוקראיני בסתיו, שהובילה לנסיגה רוסית מחרקוב וחרסון, קווי הלחימה נותרו סטטיים יחסית. בתנאים אלה, פוטין אינו יכול להציג הישג מובהק שיאפשר לו לנהל מו"מ מעמדת כוח ולהצדיק את החלטתו לצאת למלחמה ואת רבבות החיילים שאיבד, והוא מגדיל עוד ועוד את ההימור. מן הצד השני הנשיא זלנסקי מציב שורת תנאים מרחיקי לכת לסיום המלחמה, שאינם בהישג יד, בוודאי לא בשלב זה: השבת שלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה - כולל חצי האי קרים, נסיגת כל הכוחות הפולשים, ערבויות ביטחון מהמערב ועשיית צדק עם פושעי המלחמה הרוסים.
לאחר האטה במהלך החורף, לפני כמה שבועות רוסיה חידשה את הלחימה במספר מוקדים באזור דונבאס, ללא הישגים בולטים עד כה. רוסיה ניצלה את החורף כדי להקים מערך קווי הגנה מבוצרים, ולתגבר ולתספק את כוחותיה בשטח. מנגד, המערב מתארגן להרחיב ולהאיץ את הסיוע הצבאי לאוקראינה, ולעלות מדרגה באיכות הנשק שהוא מספק לה בדגש על טנקים, תחמושת ארטילרית ארוכת טווח, הגנה אווירית וייתכן שאף מטוסי קרב.
המלחמה באוקראינה – הרחבה והברוטלית על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה – התפתחה במאפיינים שמומחים צבאיים סברו כי כבר עברו מן העולם. לא לחימה בין כלים בלתי מאוישים המופעלים מרחוק ומונחים באינטליגנציה מלאכותית ומהלומות סייבר המשביתות את מערכי האויב - אלא מלחמת כיבוש ושחיקה אכזרית של מעצמה חמושה בגרעין, שימוש נרחב בארטילריה שחזרה לתוארה הישן כ"מלכת הקרב", כוחות משוריינים המתמרנים במרחבים אורבניים, ותקיפות טילים ומל"טים מדויקות נגד תשתיות קריטיות בעורף האזרחי. זו מלחמה של קווי הגנה מבוצרים ושוחות ללא יכולת הכרעה של מי מהצדדים, שמייצרת היקף אבדות מחריד ומזכירה לרבים את מלחמת העולם הראשונה.
שנה למלחמה: סדרת הכתבות המיוחדת -
פרק 1:
פרק 2:
בעוד שהאוקראינים נלחמים על הבית, ורוסיה על איחוד "שטחיה ההיסטוריים" ועל מרחב ההשפעה שלה מול התפשטות נאט"ו מזרחה, מבחינת המערב מדובר בהתנפצות ארכיטקטורת השלום שעוצבה באירופה בשמונת העשורים האחרונים. בעיניים מערביות מדובר גם בכניסה מסוכנת ל"עידן חדש ונקודת מפנה היסטורית", כפי שהגדיר זאת קנצלר גרמניה אולף שולץ.
ארה"ב שבה והתייצבה בעמדת מנהיגות גלובלית להגנת העולם החופשי, ומבהירה כי מדובר במלחמה הרת גורל על שימור הסדר העולמי הליברל-דמוקרטי, שתוצאותיה יעצבו את מאזני הכוח והנורמות בזירה הגלובלית בעתיד, וישפיעו על שיקוליהם של רודנים אם לנצל לרעה את כוחם העדיף נגד מדינות חלשות מהם. בהקשר זה מהווה המלחמה באוקראינה "קריאת השכמה" לניסיון השתלטות אפשרי של סין על טייוואן. זהו המשבר הגלובלי הבא המסתמן באופק, שתוצאות המלחמה באוקראינה והיערכות כוח המגן וההרתעה של טייוואן, בתמיכה אמריקנית, ישפיעו על הכרעת בייג'ינג אם ליזום אותו בשנים הקרובות.
אוקראינה ובוודאי טייוואן הן זירות רחוקות, אבל למלחמה באוקראינה שמאיימת להפוך את תחרות המעצמות לעימות בין המעצמות יש משמעויות מרחיקות לכת גם למדינת ישראל. במלאת שנה למלחמה כבר ניתן לסמן שורת לקחים שיכולה ישראל לגזור ממנה, ברמה האסטרטגית והצבאית-אופרטיבית. להלן עשרת המרכזיים שבהם.
- אסטרטגיה ומודיעין – השיח הפגום בין פוטין והדרג המדיני הבכיר הכפוף לו לבין הצבא הרוסי הוביל להחלטה על פלישה לאוקראינה על בסיס הערכה שגויה של יכולות רוסיה ואוקראינה כאחד. המלחמה באוקראינה הפריכה גם את תחזיותיהם והערכותיהם של מומחים ואנשי מודיעין במערב: שמכונת המלחמה הרוסית תדרוס את אוקראינה, תחסל את הנשיא זלנסקי ותכבוש את קייב, שהכוחות האוקראינים יקרסו במהירות, ושתגובת המערב תהיה רופסת. בדיעבד, כל אלה שיקפו יותר משאלות לב רוסיות ממבחן מציאות מפוכח.
ישראל ידעה כשלים כאלו בעבר הרחוק והקרוב: מלחמת יום הכיפורים היא הדוגמה המפורסמת לכשל בהערכת המודיעין ובתפישת הביטחון. גם בעקבות מלחמת לבנון השנייה קבעה ועדת וינוגרד כי נפלו ליקויים חמורים בתהליכי קבלת ההחלטות ובעבודת המטה בדרג המדיני והצבאי ובממשק ביניהם. ערב עימות אפשרי מול איראן ופוטנציאל הסלמה בזירה הפלסטינית ואף בזירה הצפונית, הדרג המדיני חייב להכיר לעומק את היכולות האופרטיביות של צה"ל ושל האויב - ולקיים עם הדרג הצבאי מבעוד מועד שיח אסטרטגי ממצה על מטרות המלחמה, ניהולה וסיומה ולא להסתפק בסקירות מודיעין והצגת תוכניות מבצעיות. זהו נושא חשוב שבעתיים בקבינט חדש, שבו מעטים בעלי ניסיון ביטחוני, כאשר שר הביטחון והרמטכ"ל בראשית תפקידם וכאשר הממשלה שקועה בעיקר בענייני פנים.
לא להסתפק בסקירות מודיעין. ישיבת קבינט, בחודש שעבר|צילום: חיים צח, לע"מ - הממד הגרעיני – אחרי עשורים שבהם התקבעה התפישה שבמלחמה גרעינית לא יהיו מנצחים רק מפסידים, ושמאזן האימה של השמדה הדדית מרחיק סכנת עימות גרעיני, שב לרחף החשש שיופעל נשק גרעיני באוקראינה. מתחילת המלחמה פוטין משגר איתותי הרתעה גרעיניים, כולל בנאומו האחרון שבו הודיע על הקפאת השתתפות רוסיה בהסכם שנחתם עם ארה"ב לפיקוח על מאגרי הנשק הגרעיני שלהן (NEW START). האיתותים של פוטין נלקחים ברצינות רבה על ידי ארה"ב, שאיימה להגיב "באופן קטסטרופלי" אם רוסיה תעשה שימוש בגרעין.
מנגד, עד כה המלחמה מוכיחה כי נשק גרעיני אינו מרכיב מכריע בשדה הקרב וכי גם שחקן חזק המחזיק בו עלול לספוג אבדות משמעותיות בלוחמה קונבנציונלית. עם זאת, המטריה הגרעינית אפשרה לפוטין "להתנפל" על אוקראינה ולהגביל את יכולת ההתערבות של ארה"ב ונאט"ו ואת הנשק שהן מספקות לקייב, נוכח חששן להידרדרות למלחמת עולם שלישית. מצד שני מידת ההרתעה של רוסיה את המערב מפני חימוש אוקראינה בנשק מתקדם הולכת ונשחקת. אפילו גרמניה, שבראשית המלחמה הגבילה את הסיוע לאוקראינה לקסדות ואפודים, כבר אישרה להעביר אליה טנקים ומערכות הגנה אווירית.
מבחינת ישראל המלחמה ממחישה את מגבלות ההרתעה מול מהלכי כוח קיצוניים של מדינה תוקפנית ובלתי מרוסנת הפועלת בחסות מטריה גרעינית, ומדגישה מדוע יש למנוע בכל מחיר מאיראן להשיג נשק גרעיני. יתרה מכך, המוטיבציה של שחקנים במזרח התיכון להצטייד ביכולות גרעין צפויה רק לגבור בטווח הבינוני-ארוך ולהציב אתגר משמעותי לישראל. לא רק איראן אלא גם סעודיה, טורקיה ומצרים המתבוננות במשבר, עלולות להסיק שהוויתור של אוקראינה על יכולותיה הגרעיניות באמצע שנות ה-90 הוא מקרה נוסף (אחרי לוב של קדאפי ועיראק של סדאם) שבו התפרקות מנשק גרעיני מסתיימת בכיבוש ובאיום קיומי.
- המחיר הכבד של מהלכי תמרון והתשה ארוכה; צורך בבסיס תעשייתי, מלאים וגיבוי מעצמתי – בתום שנה כבר ברור שהמלחמה באוקראינה היא מלחמת התשה בהיקף אדיר, ובה ידו של הצד שיפגין אורך נשימה תהיה על העליונה. לעומת מהלכי תמרון יקרים בציוד ובכוח אדם שנתקעו, הספקי הייצור של פגזים ארטילריים, תחמושת וחימושים מדויקים והיכולת לשנעם לחזית התבררו כמשתנה הקריטי שצפוי להכריע את גורל העימות. על רקע זה נכנסו רוסיה והמערב – שבלא תמיכתו באמצעי לחימה אוקראינה כבר הייתה נכנעת – למרוץ חימוש תעשייתי.
מלאי החימוש המדויק של רוסיה מידלדלים, ומכאן הצורך שלה בסיוע מאיראן, מצפון קוריאה ועל פי מקורות אמריקנים גם מסין – מהלך ממנו הזהירה ארה"ב את בייג'ינג ומימושו בכל זאת יבשר על עליית מדרגה נוספת במתח בין שתי מעצמות העל. מנגד, גם מלאי התחמושת והנשק במערב, כולל בארה"ב, אוזלים במהירות, וקווי הייצור של תעשיות הביטחון אינם פועלים בספיקה נדרשת כדי לתמוך הן במערכה באוקראינה, הן במלאי החירום של מדינות המערב, והן באספקת הנדרש לטייוואן ולהגנתה מפני סין. לאחרונה העבירה ארה"ב לאוקראינה מלאי פגזים מתוך מחסני הצבת חירום שהיא מחזיקה בישראל, ומיועד לצבא ארה"ב, אך גם לישראל, לעת מלחמה.
זו מציאות הממחישה לישראל ולצה"ל את הצורך החיוני לשדרג ולהרחיב את הבסיס התעשייתי-ביטחוני, לוודא מלאים מתאימים ללחימה ארוכה, לשפר את הספקי הייצור של התעשיות הצבאיות ולהבטיח גיבוי מעצמתי איתן - שיאפשר אספקה שוטפת של אמצעי לחימה, תחמושת וחלפים במהלך מלחמה ארוכה, והשלמת מלאים מהירה בעקבותיה.
לקח בוער: לדאוג למוכנות. פצצות במחסן חימושים בבסיס עובדה - כישלון השגת עליונות אווירית ואיום הנשק המדויק מנגד על תשתיות קריטיות – הרוסים שכשלו בהשגת עליונות אווירית, הוכיחו שגם בלעדיה ניתן לנהל מערכה באש מדויקת נגד תשתיות חיוניות, ולרסק רשתות חשמל, תחנות כוח, מתקני אנרגיה, מפעלי מים ושפכים וכדומה. טילי שיוט, טילים בליסטיים ומל"טים מתאבדים מתוצרת איראן זורעים הרס בערי אוקראינה, ומייצרים עבור הרוסים את ההישג המרכזי בלחימה במחיר אזרחי נורא.
איראן צוברת לקחים מבצעיים מהפעלת החימוש שלה באוקראינה, וגם חיזבאללה וחמאס, המתבוננים במלחמה, צפויים להתחזק בהערכתם כי האסטרטגיה שלהם לפיתוח מערך נרחב של אש מדויקת ופלטפורמות שיגור תביא להם הישגים משמעותיים, ולהאיץ את מאמציהם בכיוון זה. מדובר באיום אסטרטגי על העורף האזרחי והצבאי של ישראל המחייב השקעת משאבים נרחבת בסיכול ובשיבוש טרם מלחמה, ובבניין הכוח להגנה ולמניעה.
איום רציני. מל"ט "מתאבד" איראני שסופק לרוסיה וטיל שיוט ששיגרה|צילום: YASUYOSHI CHIBA/AFP/GettyImages | לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים - אתגר הנייטרליות הישראלית מתחדד – המלחמה באוקראינה מסמנת קו שבר חסר תקדים מזה עשורים במאבק גלובלי מחריף בין המערב הדמוקרטי-ליברלי בהנהגת ארה"ב לבין המודל הסמכותני-רודני מבית מדרשן של רוסיה וסין. התחזקות המחנאות במערכת העולמית ונכונות מדינות המערב ליטול סיכונים גוברים מול רוסיה הבליטה את חריגותה של ישראל כמי שנותרה במידה רבה "על הגדר". על רקע זה מתחדדת חשיבות התייצבותה לצד המערב, העולם החופשי ובעיקר בת בריתה היחידה ארה"ב - אליהם היא מחוברת לא רק ברמה הערכית אלא גם ברמת אינטרסיה ארוכי הטווח: האסטרטגיים, הכלכליים והצבאיים.
גם אם ישראל מעריכה שתמיכה צבאית ישירה באוקראינה תסכן את אינטרסיה המיידיים יותר משתועיל, יש מקום להרחיב את מעטפת הסיוע לפחות בפרמטרים הגנתיים לא קינטיים (יכולות גילוי משופרות למשל), שיסייעו לאוקראינה להתגונן מפגיעת המל"טים האיראניים, בשיבוש שרשראות האספקה שלהם מאיראן ובחימוש מדינות המערב כדי שיפנו אמל"ח שבידיהן לטובת אוקראינה.
- נכסיות ישראלית מול נאט"ו – פלישת רוסיה לאוקראינה ופריסת כוחות רוסיים בבלארוס המחישו באופן דרמטי את האיום מצד רוסיה על האגף המזרחי של ברית נאט"ו. כך, מארגון שחיפש הצדקה לקיומו אחרי התפרקות הגוש הסובייטי, הפכה ברית נאט"ו לבלם המרכזי מפני התפשטות רוסיה ונכנסה לעידן חדש, אחרי עשורים של שלום ושגשוג. בנסיבות אלה, מדינות נאט"ו מזרימות כמויות של נשק לאוקראינה ומגדילות את תקציבי הביטחון (גרמניה לבדה הקצתה 100 מיליארד דולר להתעצמות). שוודיה ופינלנד, אשר שמרו במשך עשורים על ניטראליות, ביקשו להצטרף לברית.
מדינות אירופה, שהזניחו במשך עשורים את בניין הכוח של צבאותיהן, יזדקקו לידע ולניסיון הצבאי של ישראל ולמערכות הנשק המתקדמות שלה בעיקר בתחומי ההגנה האווירית, הטילים ומיגון טנקים שפותחו בישראל. גם מערכות המודיעין, הפיקוד והשליטה והסייבר הישראליות מביאות יתרונות ברורים לשדה הקרב שאירופה תרצה לרכוש. עולם עתיר תקציבים נפתח בפני התעשיות הביטחוניות, באירופה ובעולם בכלל.
לישראל תשתית קשרים עם נאט"ו שאותה היא תוכל למנף. היא מוגדרת מדינה שותפה של הברית מ-1994, שגריר ונספח צבאי מייצגים אותה במטה נאט"ו בבריסל, היא חתומה על הסכם שת"פ לוגיסטי לרכש, ומנהלת עם הברית תרגילים צבאיים משותפים. טורקיה, אשר במשך שנים הקשתה על שיתופי פעולה בין ישראל לנאט"ו, תפחית מן הסתם את התנגדותה לאור מאמציה לחימום היחסים עם ירושלים ואולי גם בזכות הסיוע הישראלי בעקבות רעידת האדמה.
צפוי להפחית התנגדות לפעילות ישראל עם נאט"ו. ארדואן, לצד פוטין|צילום: reuters - נשק הסנקציות – המלחמה באוקראינה המחישה את מגבלות הסנקציות הכלכליות, אפילו חריפות, וחוסר יכולתן למנוע את המלחמה או לעצור את מהלכיה. לסנקציות ה"קונבנציונליות" שמטילות מדינות אירופה וארה"ב הצטרפו חברות, תאגידי ענק, ארגונים אזרחיים וציבורים, שהטילו חרם ונידוי נגד רוסיה. אלה הפכו אותה למדינה "מצורעת" בזירה הבין-לאומית.
בהקשרי הסנקציות, המלחמה באוקראינה מגלמת שני לקחים עבור ישראל. ראשית, היא מתקפת את טענתה כי סנקציות לבדן לא יעצרו את התגרענות איראן, ורק לשילוב בין סנקציות לאיום צבאי אמין יש סיכוי לעצור את מסלול ההתקדמות של המשטר בטהראן לעבר נשק גרעיני.
שנית, במלחמה הבאה בעזה או בלבנון, שתתרחש בסביבה האורבנית שממנה פועלים אויבנו, יריבי ישראל ישוו את מהלכיה הצבאיים לאלו של רוסיה באוקראינה, והיא עלולה להיחשף לסנקציות וולונטריות של חברות וגופים פרטיים. כדי להרחיק איומים מסוג זה, ישראל תצטרך להשקיע מאמצים רבים לשכנע את העולם במה שלישראלים נראה ברור מאליו: כי היא מתגוננת ועושה מאמצים להפחית פגיעה באזרחים משני הצדדים, בניגוד תהומי לרוסיה התוקפנית, הפוגעת במכוון באזרחים חסרי ישע ובתשתיות אזרחיות.
סנקציות לבדן לא יעצרו את התגרענות איראן|צילום: reuters - ציר איראן-רוסיה – בחירתה האסטרטגית של איראן לחבור לרוסיה במלחמה באוקראינה ולספק לה מאות מל"טים מתאבדים הכניסה את איראן לליבת תחרות המעצמות. מדובר במהלך דרמטי המספק לפוטין "אוויר" במלחמה על אורך נשימה ויכולת תקיפה מדויקת.
השותפות הטכנולוגית-צבאית המתהדקת בין איראן לרוסיה מייצרת שורת אתגרים מבצעיים ומודיעיניים: אספקת נשק רוסי מתקדם לאיראן דוגמת ה'סוחוי 35' או מערכות S-400 שיחזקו את ההגנה על שמי איראן, וצפי לסיוע רוסי במכפילי כוח בתחומים רגישים כמו תע"ש צבאי, סייבר, טילים ויתכן שאף גרעין (נושא מרכזי לניטור מודיעיני עמוק). אפשר שגם בסוריה תהנה איראן מחופש פעולה רב יותר, כגמול רוסי על הסיוע שלה באוקראינה, ועל חשבון ישראל.
איראן תזכה לחופש פעולה גדול יותר? שטח צבאי סמוך לגבול ישראל-סוריה|צילום: מאור קינבורסקי, פלאש 90 - המזרח התיכון חוזר למיקוד הבין-מעצמתי - משבר אנרגיה עולמי, הסיוע האיראני לרוסיה, וניסיונה של סין לכרסם בדומיננטיות האמריקאית באזור הפכו את המזרח התיכון לזירה חמה בתחרות המעצמות. כך, המזה"ת שארה"ב חתרה לצמצם מעורבות בו כדי לפנות לאסיה ואז מצאה עצמה מתמקדת באוקראינה, חזר למפת אינטרסיה, ברמה כזו שהנשיא ביידן הניח בצד עקרונות וערכים כדי לזכות בשיתוף פעולה מצד סעודיה בהורדת מחירי הנפט. במקביל הסיוע האיראני לרוסיה הכניס להקפאה עמוקה את הסכם הגרעין עם איראן, שאליו חתרו ארה"ב ואירופה, והן שבו לגישה של סנקציות ולחצים על טהראן.
נוכחות אמריקנית במזה"ת היא אינטרס חיוני של ישראל וגם מערכת לחצים בין-לאומית מתחדשת נגד איראן היא מגמה חיובית. מנגד, לא ברור שהשינויים באזור מבשרים על התקדמות בתהליך הנורמליזציה. כאשר מדינות המפרץ, בדגש על סעודיה, משחקות מול המעצמות במגרש הגלובלי, הנורמליזציה הופכת להיות משנית במשחק הגדול, והיא מגיעה עם תגי מחיר שאינם תמיד נוחים לישראל, כמו אלו שהציבה סעודיה לארה"ב: תוכנית גרעין אזרחית, כולל יכולת העשרה, והצטיידות בנשק אמריקני מתקדם.
סעודיה דורשת תוכנית גרעין אזרחית|צילום: AP - סין – התרעה אסטרטגית! המלחמה באוקראינה המחישה לארה"ב כיצד עלול להיראות ניסיון כיבוש סיני של טייוואן, בחסות מטריה גרעינית. המודיעין האמריקני טוען שהנשיא הסיני שי הורה לצבאו להיות מוכן להשתלט על טייוואן עד 2027, וארה"ב נכנסת לנתיב קריטי לבניית יכולת לבלום מהלך סיני כזה. בתנאים אלה סף הרגישות האמריקני סביב האיום הסיני קופץ מדרגה.
מגמות אלה מהוות התרעה אסטרטגית לישראל על צמצום מרחב התמרון שלה בין שתי המעצמות. לאור התרעה זאת, ישראל נדרשת להמשיך ולהדק את מנגנוני הפיקוח על השקעות מסין ועל נגישותה לתחומים טכנולוגיים רגישים ולהתנהל מול וושינגטון בתיאום ובשקיפות מלאים, מתוך הבנה כי מדובר באינטרס אמריקני של ביטחון לאומי.
האם הוא ישחזר את צעדי פוטין - בטייוואן? הנשיא הסיני שי|צילום: ap
חוסר הלימה בין הלקחים לבין מדיניות ישראל
המלחמה באוקראינה טרם הוכרעה, אבל כבר ברור כי מדובר באירוע טקטוני המזעזע את המערכת הגלובלית, שתוצאותיו יורגשו וישפיעו על העולם ובתוכו ישראל עוד שנים רבות. שנה למלחמה, הלקחים ממנה עד כה משקפים שורת אתגרים לישראל אבל גם הזדמנויות, ברמה האסטרטגית והאופרטיבית.
בהקשרים האופרטיביים, בולטות כמה מסקנות חשובות: חוסר הכשירות של המערכת הפוליטית הישראלית, בוודאי במצבה היום, לנהל מלחמה שעלולה להתרגש עלינו; הצורך להשקיע יותר משאבים וקשב בהתמודדות עם האיום על תשתיות קריטיות ועל הרציפות התפקודית של המשק בחירום; ההכרח להרחיב את הבסיס התעשייתי וכושר הייצור הצבאיים; האתגר החמור הניצב לפתחנו בתחום הסנקציות, בעיקר מצד תאגידים וחברות, בתרחיש מלחמה; וההזדמנויות הנפתחות בפני ישראל בתחום ההתעצמות ובניין הכוח של מדינות אירופה.
בהקשרים האסטרטגיים, המלחמה מספקת "קדימון" למציאות הבלתי נסבלת שעלולה להתפתח במזרח התיכון אם איראן תחזיק בנשק גרעיני; ממחישה את הקושי לעצור את טהראן, באמצעות לחצים כלכליים בלבד, במיוחד לאחר שחברה למעצמה, אמנם בדעיכה, כרוסיה; מבליטה את חריגותה של ישראל במחנה המערבי ואת האכזבה ממדיניותה הניטראלית במיוחד בוושינגטון; ומחייבת את ישראל למשנה זהירות ביחסיה עם סין נוכח הרגישות המתעצמת בעולם לאיום שזו מציבה, בעיקר בטייוואן.
מדיניות ה"הליכה בין הטיפות" של ישראל אל מול המלחמה באוקראינה מצויה בחוסר הלימה ללקחים ממנה בתום שנה. המדיניות הזו לא מייצרת נקודת זינוק טובה להתמודדות עם האתגרים שבפתח מצד אחד ולמינוף נכסים ויתרונות ייחודיים מצד שני. במסגרת זאת:
- ישראל תתקשה לדרוש מארה"ב גיבוי אופרטיבי מעצמתי ללא תנאי בתרחיש של מלחמה ארוכה, וסיוע בתחום המלאים ובניין הכוח - אחרי שהכזיבה את אמריקה במבחנה הגדול על הגנת העולם החופשי.
- הבסיס המוסרי לגיוס העולם להגברת הלחץ על איראן כדי להצר את צעדיה במזרח התיכון, צפוי להתערער אחרי שלא סייענו לאוקראינה, ולמעשה לאירופה, להתמודד עם סכנת המל"טים האיראנים. חמור מכך, בזמן שנראה כי גוברת תלות ישראל בלחץ מצד המערב וארה"ב לבלימת התגרענות איראן ומרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון בכלל, השפעתנו על המדיניות הבין-לאומית בהקשרים אלה רק צפויה להישחק.
- התקבעות הדימוי של ישראל כמי שהתייצבה בצד הלא נכון של ההיסטוריה תקשה עליה להדוף סנקציות, בעיקר מצד תאגידים וחברות, כתוצאה מהשוואת מהלכיה הצבאיים לאלו של רוסיה באוקראינה.
- ישראל מחמיצה הזדמנות פז להדגים את נכסיות המערכות הישראליות בשדה הקרב ואת אמינותה כבעלת ברית של אירופה שניתן לסמוך עליה בבניין כוח והתעצמות.
- גם במזרח התיכון עלולה ישראל לשלם מחירים נוכח השחיקה בדימויה כדמוקרטיה היחידה באזור, כמדינה הנטועה במערב וכבעלת מנופים בוושינגטון - נכסים קריטיים, כולל בהקשרי הנורמליזציה. בנוסף, חששה הברור מפני רוסיה ומהצרת חופש פעולתה בסוריה פוגע בתדמיתה כמדינה רבת עוצמה.
מכל הסיבות האלה, ונוכח הפגיעה במעמדה המעצמתי של רוסיה עקב המלחמה באוקראינה, הממחישה את הערכת היתר של ישראל ביחס לאילוץ הרוסי – נראה כי הגיעה העת לבחון מחדש את מדיניותנו, "לרדת מהגדר", להתייצב ברמה ההצהרתית והמעשית לצד העולם החופשי, ולסייע לאזרחי אוקראינה להתגונן נגד התוקפנות הרוסית והמל"טים האיראנים.
>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד
>> אל"מ (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות
