שנה וחצי חלפו מאז פקד הנשיא ולדימיר פוטין על צבאו לפלוש לאוקראינה. הרוסים כבשו כ-20% אחוזים משטח המדינה, במחיר דמים של כחצי מיליון הרוגים ופצועים לשני הצדדים; אולם בשנה החולפת קווי הלחימה נותרו סטטיים יחסית. בצל הקיפאון בשדה הקרב והחורף המתקרב במהירות, ההערכות הן שמלחמת ההתשה האכזרית הזו - שמזכירה בהיבטים מסוימים את מלחמת העולם הראשונה - צפויה להתארך ולגלוש לשנתה השלישית.
המלחמה באוקראינה מצטיירת כ"עימות קפוא", בהיעדר צפי לפריצת דרך צבאית או מדינית קרובה. המערכת הבין-לאומית, מצידה, אינה קופאת על השמרים וחוזרת להתמקד במאבק שהגדיר אותה ערב הפלישה לאוקראינה - תחרות המעצמות בין ארה"ב לסין, המשפיעה גם על ישראל.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מדוע המלחמה באוקראינה "תקועה"?
ברמה האופרטיבית, מתקפת הנגד האוקראינית שהחלה בתחילת הקיץ - במטרה לנתק את קווי האספקה של הצבא הרוסי ואת המסדרון היבשתי לחצי האי קרים - לא הביאה עד כה לשינוי משמעותי בתמונת המערכה, למרות דיווחים (לא מאומתים) על פריצה ראשונית של קווי ההגנה הקדמיים של הרוסים באזור ז'פוריז'יה בסוף אוגוסט. לרוסים יכולת הגנה חזקה: הם מחופרים לאורך קו המגע, מאחורי שדות מוקשים ותעלות נ"ט, ומגובים בארטילריה, יתרון בתחמושת ויכולות שיבוש GPS נרחבות. מצד שני, הממסד הביטחוני בארה"ב מותח ביקורת נוקבת על התנהלות צבא אוקראינה, שלא מרכז את עיקר המאמץ בדרום אלא מפצל את כוחותיו בין החזית המזרחית לדרומית.
גם הצלחות טקטיות ותודעתיות של אוקראינה בדמות תקיפות כטב"מים בתוך שטח רוסיה כולל במוסקווה הבירה, או מערכות נשק מתקדמות שהוטלו למערכה - כטב"מים מתאבדים איראניים בצד הרוסי, ארטילריה ארוכת טווח וטנקים מערביים בצד האוקראיני - לא היו בבחינת "שוברי שוויון" בלחימה, הגם שלמסה הקריטית של הארטילריה המדויקת הייתה השפעה רבה יותר מזו של טנקים מערביים בכמויות קטנות. בנוסף, אף אחד מהצדדים לא הצליח להשיג עליונות אווירית, וספק אם מציאות זו תשתנה במהירות עם כניסתם למערכה של מטוסי ה-F-16 שעליהם כבר מתאמנים טייסים אוקראינים.
ברמה האסטרטגית, מסתמן כי בשלב זה המשך המלחמה הוא חלופה עדיפה עבור הנשיאים פוטין וזלנסקי על פני הסכמה לפשרות, שעלולה לסכן את מעמדם מבית ולעורר נגדם אופוזיציה פנימית. פוטין אינו יכול להציג הישג צבאי מובהק שיאפשר לו לנהל מו"מ מעמדת כוח ולהצדיק את המחירים הכבדים ששילמה רוסיה, והוא מגדיל עוד ועוד את ההימור. מנגד, גם הנשיא זלנסקי מציב שורת יעדים מרחיקי לכת: נסיגת הכוחות הרוסיים מכל השטחים, כולל מחצי האי קרים שאותו כבשו ב-2014, פיצויים ועשיית צדק עם פושעי המלחמה הרוסים.
התפניות שישנו את המגמה
ישנם כמה תרחישים שאינם נראים ריאליים בעיתוי הנוכחי, אך אם הם יתממשו זו לא תהיה הפתעה מוחלטת - והם עשויים לשנות את מגמת הקיפאון שמאפיינת את המשבר באוקראינה בשנה החולפת.
שינוי בעמדת ארה"ב ואירופה - הנשיא פוטין בונה על התשה כלכלית ומדינית במערב, שתוביל לצמצום הסיוע הצבאי לאוקראינה ולהגברת הלחץ על זלנסקי להתפשר. בשנה הקרובה לא נראה כי ארה"ב והנשיא ביידן יסוגו מהתמיכה באוקראינה, לאור אינטרסים אסטרטגיים עמוקים, כולל בהקשר לעימות פוטנציאלי עם סין סביב טייוואן (על כך בהמשך). בינתיים, מצידו השני של האוקיינוס האטלנטי פחת הלחץ על מדינות אירופה, לאחר שהצליחו לצמצם, חלקן באופן דרמטי (גרמניה למשל), את התלות באנרגיה הרוסית - והן כבר לא חוששות ממשבר אנרגיה חריף בחורף הקרב ובא.
המגמה הזו עלולה להשתנות בעקבות הבחירות בארה"ב בשלהי 2024, בתרחיש של ניצחון הנשיא טראמפ או שליטה רפובליקנית בשני בתי הקונגרס. מנהיגי האגף הפופוליסטי הדומיננטי במפלגה הרפובליקנית מתנגדים להמשך הסיוע האמריקאי לאוקראינה ללא תנאים ואף תומכים בהפסקתו המוחלטת - ומשבר תקרת החוב בארה"ב ותרחישי השבתה של הממשל עלולים לחזק קו זה.
התפתחות לא צפויה בשדה הקרב וחזרת האיום ב"ממד הגרעיני" של המלחמה - עימותים צבאיים לא תמיד מתפתחים באופן ליניארי. מערכי ההגנה הרוסיים יכולים להחזיק זמן רב אבל עייפות החומר, בין היתר על רקע פערים בתחלופת כוחות וריענונם, עשויה להביא לשבירה פתאומית ולפריצת הקווים. בתרחיש כזה, וככל שהמכה הצבאית שיספגו הכוחות הרוסיים תהיה חמורה יותר, רוסיה עלולה להגביר את איתותיה הגרעיניים באופן שיטרוף את הקלפים, ויחזיר את המשבר באוקראינה למוקד תשומת הלב העולמית.
ערעור מעמד פוטין מבית - אחיזתו של פוטין במושכות השלטון ברוסיה נראית איתנה, בין היתר אחרי שחיסל את פריגוז'ין שהעז לקרוא עליו תיגר; וגם בציבור הרוסי לא מסתמנת תסיסה מיוחדת במחאה על הסתבכות המלחמה באוקראינה והתארכותה ועל היחלשות הרובל. למרות כל אלה המרד של פריגוז'ין, שהפתיע את מיטב המומחים העוסקים ברוסיה, המחיש כי ה"חצר" הרוסית היא סוג של "קופסה שחורה", שאפילו ארגוני ביון בעולם מתקשים לפענח. בתנאים אלה אתגרים מסוכנים נוספים לשלטונו של פוטין כנראה כבר לא יהיו בגדר הפתעה מוחלטת.
מאמץ תיווך סיני - סין תומכת ברוסיה ובנשיא פוטין. גם אם היא אינה מסייעת לו ישירות ברמה הצבאית, נדמה כי המלחמה באוקראינה ששואבת אנרגיה מארה"ב ומהמערב וממקדת אותם באירופה על חשבון אסיה, משרתת חלקית את אינטרסיה. עם זאת, שינויים משמעותיים במהלך המלחמה או הסתבכותה, בהקשר הגרעיני למשל, עשויים להביא לשינוי גם במדיניות סין ולדחוף את הנשיא שי - שמחזיק מנופים משמעותיים מול פוטין וכבר הניח על השולחן הצעה לסיום המשבר (יוזמה שלא צברה תאוצה) - שוב למעמד המתווך.
המצב, בינתיים, במערכת הגלובלית
המלחמה באוקראינה העמידה למבחן את מנהיגות ארה"ב כמעצמה גלובלית, ואישית את הנשיא ביידן שהתחייב עם כניסתו לבית הלבן להגן על החירות, הדמוקרטיה והסדר העולמי הליברלי. האתגר ההיסטורי שהתגלגל לפתחו עם פרוץ המלחמה התרחש מוקדם משתכנן, ודווקא מול היריב הרוסי, שנתפס משני יחסית לאיום המרכזי - המעצמה העולה סין.
לאחר שארה"ב הצליחה לאחד את המערב מול תוקפנותו של פוטין וסייעה לאוקראינה לבלום את המתקפה הברוטלית של צבא רוסיה, נראה כי המערכת הבין-לאומית "התרגלה" למלחמה הארוכה ולהתמודדות עם השפעותיה הכלכליות, דוגמת הזינוק במחירי הנפט והמזון; וחוזרת לדינמיקה המרכזית שהגדירה אותה ערב פלישת פוטין לאוקראינה - התחרות בין ארה"ב לסין.
לתחרות זו ממדים מגוונים, שהבולט בהם בשנה החולפת הוא המאבק המחריף על עליונות טכנולוגית - ובמוקדו מאמץ אמריקני רב-ממדי לחסום גישה סינית לטכנולוגיית שבבים מתקדמת. במקביל, מקדמים הצדדים מהלכים לגיבוש בריתות, מחנות ושותפויות (דוגמת הרחבת ארגון ה-BRICS באחרונה), ומתחרים ביניהם בתחומי כלכלה, אנרגיה, מתכות נדירות ועוד.
חזית קריטית נוספת בתחרות בין סין לארה"ב, עם נקודות דמיון למלחמה באוקראינה, היא טייוואן. המלחמה באוקראינה הדליקה את כל הנורות האדומות בוושינגטון וסיפקה לארה"ב המחשה חיה איך עלול להיראות ניסיון השתלטות סיני על טייוואן: מעצמה עולמית מתנפלת על שכנה קטנה יותר, בטענה שאינה מדינה אמיתית אלא חלק ממדינת האם, ומשתמשת בהרתעה גרעינית כדי למנוע התערבות חיצונית ישירה של המערב במלחמה. בראיון ל'אקונומיסט', לרגל יום הולדתו המאה, העריך באחרונה הנרי קיסינג'ר כי התנהלות ארה"ב וסין בשאלת טייוואן תקבע אם הן יצליחו להימנע ממלחמת עולם שלישית.
ארה"ב וסין מנהלות מרוץ חימוש והרתעה סביב טייוואן, כשברקע הנחיית נשיא סין לצבא השחרור העממי למוכנות להשתלט על האי עד שנת 2027. המלחמה באוקראינה משפיעה על בעיית טייוואן בשני ממדים: ראשית, המאמץ האמריקני לחמש את אוקראינה מתחרה במשאבים המתרחבים שמקצה ארה"ב לבניין כוחה הצבאי של טייוואן כדי לציידה ביכולות שירתיעו את סין. שנית, הישג רוסי במלחמה עלול לשדר לבייג'ינג מסר בעייתי שלפיו התוקפנות משתלמת, בעוד שתבוסה של פוטין והיחלשות רוסיה תעמיק את הבנתו של הנשיא הסיני באשר למחירי הכניסה להרפתקה בטייוואן.
התחרות הגלובלית החריפה בין ארה"ב לסין מגלמת שורת סיכונים לצד הזדמנויות גם לישראל, שצריכה לוודא כי היא מתייצבת בצד הנכון של ההיסטוריה, הן במישור הערכי והן ברמת האינטרסים. קידום האינטרסים האסטרטגיים שלנו – המדיניים, הביטחוניים והטכנולוגיים – תלוי ביחסים המיוחדים עם ארה"ב ובהיותנו מדינה דמוקרטית המשתייכת למחנה המערב. על ממדים חשובים אלה מעיבים כיום, בין היתר, המהפכה המשטרית המכרסמת בדימויה של ישראל כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון; מדיניותה המגומגמת בסוגיית הסיוע לאוקראינה; והאיתותים של ראש הממשלה על פנייה לסין, שעלולים להיתפס בוושינגטון כניסיון "לגוון משענות" ולהעמיק את המשבר הקיים ממילא עם ממשל ביידן.
מלחמת רוסיה-אוקראינה סיקור שוטף ב-N12:
- משבר אומן: נתניהו וזלנסקי שוחחו לראשונה אחרי 9 חודשים
- דיווחים בארה"ב: קים ג'ונג און יערוך ביקור חריג ברוסיה
- בשיא מתקפת הנגד – זלנסקי הדיח את שר ההגנה
- דיווח: פריגוז'ין הציע לאוקראינה לבגוד בצבא רוסיה
- האזהרה של ביידן על האפשרות שפוטין ישתמש בנשק גרעיני
>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL.
>> אל"מ (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות ב-MIND ISRAEL.
