ברק אובמה ומיט רומני הגיעו אל הישורת האחרונה במאבק שהם מנהלים לאורך חודשים על הזכות להנהיג את המעצמה הגדולה בעולם. מה שבלט מאוד, לאורך כל ההתמודדות, הוא השוני התהומי בין שני היריבים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
רומני, שמבקש לרשת את אובמה, הוא בן לתעשיין ופוליטיקאי רפובליקני משופשף ממישיגן - איש עסקים עוקצני, מיליארדר, לבן - ומורמוני מאמין. הנשיא המכהן, לעומתו, הוא בנו של אזרח קנייתי, עורך דין עם מחויבות חברתית שעשה היסטוריה כשהיה האדם השחור הראשון שנכנס לבית הלבן כנשיא.
כבר כעת, עוד לפני שהמרוץ בין השניים הוכרע, קטפה ההתמודדות בין רומני לאובמה את תואר מערכת הבחירות היקרה ביותר בהיסטוריה האמריקנית (בשווי יותר ממיליארד דולרים) - ובה בעת - גם אחת העוקצניות ביותר שזכורות שם.
מה שהתבטאות אומללה אחת יכולה לעשות
במשך שש שנים תמימות התכונן מיט רומני למערכת הבחירות הזאת, אבל נראה שרק בחודשים האחרונים הצליח להיתפס בעיני הציבור האמריקני כאלטרנטיבה שלטונית ראויה לממשל הדמוקרטי. קודם לכן, ראו בו רבים אדם מנותק, מתנשא - ובעיקר מי שסיכויו להדיח את הנשיא הכריזמטי מכיסאו אפסיים.
נקודת המפנה לטובת רומני הייתה העימות הראשון מול אובמה שהתרחש בתחילת החודש שעבר בדנוור, קולורדו. הוא סיים את ההתנצחות בנשיא המכהן בזינוק מרשים בסקרים, הישג שעליו העיבו כמה טעויות שעשה - ותועדו.
זכורה מכל ההתבטאות האומללה שסיפק בכנס תורמים למסע הבחירות שלו, שבה הטיח ב-47% מהאמריקנים את האשמה ש"בחרו לנהל חיים של קורבנות" - וככאלה, ייתנו את קולם לאובמה כדי להשאיר את המצב על כנו. פרסום הדברים גרם לרומני מבוכה רבה ועורר את חמתם של מיליונים מבעלי זכות הבחירה בארצות הברית.
מסכת של פאשלות חוצת גבולות
התבטאויות שנויות במחלוקת שהשמיע רומני עוררו מורת רוח לא רק בקרב עניי עירו. בממלכה המאוחדת, למשל, נדהמו כשהמועמד הרפובליקני התרברב ביחס למשחקים האולימפיים שנערכו בלונדון, באומרו כי "הוא היה עושה עבודה טובה יותר".
נראה שלמרות הביקורת, תיזכר האולימפיאדה בלונדון כאחת המוצלחות ביותר בשנים האחרונות - מרחק שמיים וארץ מההופעה שסיפק קלינט איסטווד בוועידה הרפובליקנית, כשבמשך דקות ארוכות דיבר לכיסא ריק. בדיעבד הודו מארגני האירוע כי שגו כשאפשרו לו חופש יצירתי מופרז.
לצד כל אלה, צבר רומני גם לא מעט נקודות לזכותו: פרט לדביקות במטרה שהפגין וההצלחה הגדולה בעימות הראשון, התברר "ליהוקו" של פול רייאן לשותפו במרוץ כצעד מבריק שסיפק צוות מוחות שהמצביעים הרפובליקנים רוצים לראות בבית הלבן.
גם כניסתה לתמונה של רעייתו, אן, עשתה עמו חסד: היא הציגה לקהל הבוחרים את "הצד הרגשי" של בעלה, שמבקש את קולותיהם, והצליחה לנפץ במעט את התדמית ה"רובוטית" שדבקה בו.
ברק אובמה, כמי שמבקש שוב את אמון הבוחרים כדי למלא קדנציה נוספת בבית הלבן, לא היה אף הוא חף משגיאות. נקודת שפל מהותית הייתה ההפסד הצורב לרומני בעימות הראשון, שהשתקף היטב בירידה בתמיכה בו בסקרים.
אל העימותים הבאים דאג הנשיא האמריקני להגיע מוכן ומרוכז הרבה יותר מבסס הראשון, אבל בנושאים אחרים שזכו לתשומת לב ציבורית רבה - דוגמת רצח השגריר האמריקני בלוב, הוא העדיף להימנע מלדון. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבממשל בראשותו התמהמהו באשר לאופן התגובה הראוי על אותה מתקפת טרור.
ההגדרה של ההוריקן "סנדי" על ידי החזאים כ"סופה מושלמת" התקבלה בהסכמה מפה לפה במטה הבחירות של אובמה. נראה שבצוות הקמפיין לא היו יכולים להפיק תשדיר תעמולה טוב יותר מזה באשר להנהגה נכונה והתנהלות יעילה בזמני משבר.
יתרון ברור לנשיא המכהן הוא הכריזמה הרבה שהוא משדר והתמיכה הרבה שגרף בקרב סלבריטאים אמריקניים רבים, דוגמת מורגן פרימן, קייטי פרי ואופרה ווינפרי. לצדם גילו אליו אהדה מנהיגים כמו מייקל בלומברג ורם עמנואל, וממש לאחרונה זכה אף לכמה מילים מחמיאות מפיו של לא אחר מאשר מושל ניו ג'רזי הרפובליקני.
הקסם האישי של אובמה סייע לו רבות בדרך לניצחון בבחירות ב-2008. מדובר בכלי אסטרטגי בעל חשיבות רבה, שהנשיא המכהן מקווה שכוחו לא פג ויוכל לתת את אותותיו גם כעת בהשפעה על האמריקני הממוצע - ובייחוד על זה שמתגורר ב"מדינות המתנדנדות".
תוצאות ההצבעה באותן מדינות - אוהיו, וויסקונסין, וורג'יניה, פלורידה וקולרדו - יהיו מה שיכריע את הקרב על הנהגת ארצות הברית בארבע השנים הקרובות ומי מבין השניים - אובמה או רומני - ינהל את המלחמה על שימור אופיה כ"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".