שבועיים וחצי לפני הבחירות ומצבו של טראמפ הולך ומידרדר. בריאותית הוא נראה מצוין, יחסית לאדם שרק לפני שבועיים פונה לבית החולים ונזקק לטיפול בחמצן. הוא משייט מעצרת תמיכה אחת לאחרת, ומקבל את החמצן הפוליטי שהוא כל כך מכור אליו – אהבת הקהל ונאמנות הבייס. אולם, כשהוא עולה למטוס בחזרה לבית הלבן ומביט בנתוני הסקרים גם הוא מבין שכל יום שעובר מקרב אותו יותר אל התואר המביך "נשיא של כהונה אחת".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ממוצע הסקרים נכון לעכשיו מעניק לביידן יתרון של 9-10 אחוזים ברמה הארצית, ויתרון קטן יותר, אך עקבי, במרבית מדינות המפתח, כולל במקומות שעד לא מזמן היו עבור המפלגה הדמוקרטית בגדר חלומות כמוסים כמו אריזונה וג'ורג'יה. אם זה מזכיר לכם משהו מלפני 4 שנים אתם לא היחידים. רבים שואלים את עצמם האם לא מדובר בשחזור של אותה תחזית מבחירות 2016? האם אין זה אותו ביטחון מופרז שהסתיים במפולת מהדהדת עבור הילרי קלינטון? אז זהו, שלא.
ההפסד ההוא ב-2016 היה מעבר לתבוסה כואבת עבור המפלגה הדמוקרטית. הוא היה אירוע מטלטל שהותיר אותה מבוישת, מצולקת ופוסט טראומטית עד כדי כך שרבים מבוחריה מתקשים בחרדתם להכיר בכך שמצבם כיום הרבה יותר טוב מלפני 4 שנים: הילרי קלינטון הייתה אומנם מועמדת מנוסה אך נתפסה כמנותקת ולא אמינה - הסקרים הראו פעם אחר פעם כיצד מוביל עליה טראמפ בשאלה "מי מבין השניים ישר יותר בעיניך?".
הפעם היתרון הרבה יותר מובהק
התמיכה בקלינטון ברוב הסקרים הייתה מתחת ל-50% גם כשהובילה על טראמפ, מה שהותיר אחוזים דו ספרתיים של מתלבטים שחשו סלידה משניהם ולבסוף נשארו בבית או נתנו צ'אנס לטייקון המצליחן שופע ההבטחות. המצב כיום שונה לחלוטין: ביידן לבטח אינו מועמד סוחף, אך נתפס כאדם הגון ומתון שמדבר בגובה העיניים.
במרבית הסקרים הוא משיג יותר מ-50% תמיכה, ובשונה מקלינטון, הוא הצליח לשמור על הובלה קבועה של כ-7-8% בממוצע לאורך כל הקמפיין. העובדה שמספר המתלבטים קטן משמעותית מאשר ב-2016 מקשה על הרפובליקנים בצמצום הפער, כיוון שהרבה יותר קשה להעביר בוחרים צד מלשכנע את אלה שיושבים על הגדר.
צלילה עמוקה יותר אל נתוני הסקרים מראה שהיתרון הגדול של ביידן הוא יכולתו לגרוף קולות בקהלי יעד שבהם ניצח טראמפ בפערים גדולים בבחירות הקודמות, למשל מצביעים מבוגרים בני 65 ומעלה או מצביעים לבנים ללא תואר אקדמי.
הקבוצה האחרונה הייתה נקודת התורפה של הסוקרים, שלא נתנו די משקל להבדלי ההשכלה בין הנשאלים, וכשלו בחיזוי שיעורי ההצבעה הגבוהים של הקבוצה הספציפית הזו במיוחד במדינות 'רצועת החלודה' - וויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה. שלוש המדינות האלה שנחשבו כחולות (דמוקרטיות) מאז שנות ה-80 היכו בתדהמה את הסוקרים ואת אמריקה כולה כשבזכות 77 אלף קולות במצטבר הפכו לאדומות והכריעו את גורל הבחירות ב-2016. מאז עשו מכוני הסקרים את ההתאמות הנדרשות ושינו את המתודולוגיה. כמובן שזה לא מבטיח חסינות מטעויות, אך הפער לטובת ביידן גדול יותר מאשר ב-2016 ומעניק לו לכאורה מרווח ביטחון.
שאננות הדמוקרטיים התחלפה בנחישות
מספר שיא של כ-32 מיליון אמריקנים כבר הצביעו בדואר או בקלפי במדינות שמתירות זאת. מגפת הקורונה היא בוודאי האחראית העיקרית לכך, אבל לא רק היא: זוהי גם תגובת נגד של המצביעים הדמוקרטיים אחרי ארבע שנות שלטון טראמפ. השאננות של הבחירות הקודמות התחלפה בנחישות להחליף את היושב בבית הלבן בכל מחיר. ואם כבר מדברים על מחיר, הנחישות הזו באה לידי ביטוי בסכומי כסף מפלצתיים : 1.5 מיליארד דולר גייס אתר התרומות של הדמוקרטיים מיולי עד ספטמבר וכך נהנה מיתרון דרמטי בזמן המסך לשידורי מודעות הקמפיין.
כל הנתונים האלה בוודאי אינם מספיקים כדי לקבוע שהקרב אבוד עבור הנשיא. קשה לראות מועמד אחר שהיה שורד אחרי 200 אלף מתים ממגפה, עלייה באחוזי האבטלה ושורת שערוריות מביכות. טראמפ למרות כל אלה מצליח לשמור איכשהו את הראש מעל המים. יש סיכוי לא רע שלקראת הישורת האחרונה הפער יצטמצם במידה מסוימת ואולי אף יגיע למרחב טעות הדגימה של הסקרים.
בנוסף, הצבעה בדואר עלולה להביא איתה כאוס לוגיסטי ומשפטי שייגרר אל חודש דצמבר ואף מעבר לכך. פסילת אלפי מעטפות שלא הגיעו בזמן או לא מולאו כראוי יכולה לשנות את התמונה במדינות מפתח ולהביא את ההכרעה הסופית אל בית המשפט.
"הפתעת אוקטובר" שמתרחשת בכל מערכת בחירות קרתה כשהנשיא נדבק והחלים מקורונה, אך האם זו ההפתעה האחרונה? אין לדעת. מה שבטוח הוא שאם טראמפ יצליח לעשות גם הפעם את הבלתי ייאמן יהיה זה הישג גדול לאין שיעור מזה של 2016.