בעוד כ-240 מיליון אמריקנים זכאים להצביע בבחירות לנשיאות ב-5 בנובמבר, עיני ארה״ב נשואות ל-7 מדינות בלבד: ג'ורג'יה, צפון קרולינה, מישיגן, וויסקונסין, נבדה, אריזונה ופנסילבניה, שהפכו למוקד העניין הפוליטי, למרות שהן מייצגות רק חלק קטן מכלל הבוחרים.
מדוע דווקא מדינות אלו כה חשובות? התשובה טמונה בשיטת הבחירות הייחודית של ארצות הברית, ה"אלקטורל קולג'". ברוב המדינות, התוצאות צפויות מראש - או רפובליקניות או דמוקרטיות באופן מסורתי. אולם בשבע המדינות ה"מתנדנדות" הללו, התמיכה בין שתי המפלגות כה צמודה, שכל קול עשוי להכריע. בשיטה זו, ניצחון במדינה, גם אם בהפרש זעום, מעניק את כל האלקטורים שלה למועמד המנצח. לכן, למרות שרוב האמריקנים יגיעו לקלפיות, תשומת הלב של הקמפיינים והתקשורת מתמקדת באותם בוחרים מתלבטים במדינות המתנדנדות, שקולותיהם עשויים לקבוע את זהות הנשיא הבא ואת עתידה של המעצמה הגדולה בעולם.
ג׳ורג׳יה
ג'ורג'יה, מדינת האפרסק בלב הדרום האמריקני, שפעם הייתה מעוז רפובליקני מובהק, הפכה לשדה קרב פוליטי מרתק בבחירות האחרונות. בבחירות 2020 היא הפתיעה כשהצביעה לטובת הדמוקרטים בפעם הראשונה מאז 1992. ההפרש הזעום - פחות מ-12 אלף קולות מתוך כמעט 5 מיליון מצביעים.
האוכלוסייה המשתנה של ג'ורג'יה היא גורם מרכזי בהפיכתה למדינה מתנדנדת. תושבים חדשים שהתיישבו בבירה אטלנטה, בשילוב אוכלוסייה אפרו אמריקנית גדולה (33%), היספנית (10%) ואסייתית (5%), יצרו כמעט שוויון בין הבוחרים השמרנים באזורים הכפריים לבין בוחרים ליברלים באזורים העירוניים.
משהו נוסף: תוצאות הבחירות לא רק הפכו את ג'ורג'יה למדינה מתנדנדת, אלא הפכו לצלקת בדמוקרטיה האמריקנית. כשהתוצאות הראו ניצחון זעיר לביידן, טראמפ פתח במסע חסר תקדים ושקרי לערעור התוצאות. הוא דרש ספירה חוזרת, הפיץ טענות חסרות ביסוס על הונאת בחירות נרחבת, והפעיל לחץ כבד על בכירי הממשל במדינה. השיא הגיע בשיחת טלפון שהפכה לסנסציה לאומית, בה טראמפ ביקש ממזכיר המדינה, בראד רפנספרגר, "למצוא" 11,780 קולות - בדיוק מספיק כדי להפוך את התוצאה.
קרוליינה הצפונית
מאז הניצחון ההיסטורי של ברק אובמה ב-2008, צפון קרוליינה הפכה למעוז רפובליקני. הילרי קלינטון וג'ו ביידן ניסו ב-2016 וב-2020 בהתאמה, אך נכשלו להצית את הניצוץ שיביא את המצביעים הדמוקרטים לקלפיות. דווקא כניסתה של קמלה האריס למרוץ, נושבת רוח חדשה במפרשי המפלגה הדמוקרטית.
האריס מעוררת גל של התלהבות שמזכיר את ימי "כן, אנחנו יכולים" של אובמה, בעיקר בקרב קהלי מפתח - הקהילה האפרו-אמריקנית והצעירים המשכילים. במטה הבחירות הדמוקרטי רואה בכך הזדמנות פז להגביר את אחוזי ההצבעה באזורים הדמוקרטיים של המדינה.
טראמפ ניצח ב-2020 בצפון קרוליינה בהפרש של 70 אלף קולות בלבד, הניצחון הזעום ביותר מכל המדינות שזכה בהן. כעת, הדמוקרטים מבינים שיש להם סיכוי לנצח ועושים ככל שביכולתם להפוך את המדינה לכחולה. אך מוקדם מדי להספיד את הרפובליקנים: ניצחונם בבחירות לסנאט ב-2022 מעידים כי השורשים האדומים עדיין עמוקים. האם האריס תצליח לשחזר את הקסם של אובמה? התשובה לשאלה זו עשויה לקבוע לא רק את גורל המרוץ בצפון קרוליינה, אלא אולי אף את זהותו של הדייר הבא בבית הלבן.
משהו נוסף: תחקיר CNN מחודש ספטמבר חשף כי מארק רובינסון, המועמד הרפובליקני למושל קרוליינה הצפונית, פרסם התבטאויות קיצוניות באתר פורנוגרפי בין 2008-2012. רובינסון הגדיר עצמו כ"נאצי שחור" ו״סוטה", הביע תמיכה בעבדות, השתמש בביטויים גזעניים ואנטישמיים, ותקף את מרטין לותר קינג. התבטאויותיו הקיצוניות של רובינסון עלולות להרחיק מצביעים רפובליקנים מתונים מהקלפיות או לגרום להם לבחור במועמדים אחרים – ובכך להשפיע על סיכויו של טראמפ לנצח במדינה. קמפיין טראמפ כבר ניסה להתנער מרובינסון וביקש ממנו לפרוש מהמירוץ, ללא הצלחה.
מישיגן
מישיגן מהווה זירת קרב מרכזית בבחירות לנשיאות ארה"ב. בלב התעשייה של ארה״ב, בין פסי הייצור של מכוניות וריח הדלק המוכר, מתחולל מאבק על נשמתה של אמריקה. מישיגן ממחישה את הפיצול העמוק בחברה האמריקנית: מצד אחד חזון המהפכה הירוקה של האריס ומנגד הבטחתו של טראמפ לשמר את התעשייה המסורתית.
אלא שגם ישראל והמלחמה בעזה הפכה לנושא בוער עם השפעה רבה על התוצאות הסופיות במדינה. במישיגן אוכלוסייה מוסלמית גדולה, וגם סטודנטים צעירים רבים, שחלקם מביעים התנגדות להתנהלות של ממשל ביידן והאריס. יתרה מכך, יותר מ-100 אלף בוחרים הצביעו "uncommitted" (לא מחוייבים) בפריימריז הדמוקרטיים, במחאה על גישתו של הממשל הנוכחי. האריס מאותתת על נכונות לנקוט עמדה נוקשה יותר כלפי ישראל אך חוזרת גם על מחויבות ארה״ב לביטחון ישראל, מה שעשוי להשפיע על העדפות הבוחרים.
משהו נוסף: מישיגן נחשבת למדינה סמלית בבחירות, שכן היא בחרה במועמד המנצח בשתי מערכות הבחירות האחרונות. למרות שנתנה את הניצחון לביידן ב-2020, יש סימנים לתגובת נגד על תמיכת הדמוקרטים בישראל במלחמה בעזה. גם טראמפ וגם האריס מנסים לגייס תמיכה של הערבים-אמריקנים במדינה, שמהווים את האחוז הגבוה ביותר מסוג זה בארה"ב. רק לאחרונה אמיר גאליב, ראש עיר המטראמק בעלת רוב מוסלמי, פרסם הודעת תמיכה בטראמפ.
העיר המטראמק הפכה לעיר הראשונה בארה"ב שתמכה בתנועת ה-BDS, ולפי דיווח של כתב האתר היהודי FORWARD הוא הביע תמיכה בעבר באמירה אנטישמית בה הושוו יהודים לקופים. המטראמק היא העיר היחידה בארה"ב שכל אנשי הממשל בה מוסלמים, והיא הפכה ליעד מועדף עבור מהגרים מתימן, בנגלדש ופקיסטן. גאליב נבחר לראשות העיר ב-2021, והגדיר את עצמו בעבר כתומך במפלגה הדמוקרטית. "טראמפ הוא הבחירה הנכונה בזמנים הקריטיים האלה. אני מקווה שהוא יהיה הנשיא הבא", הוא כתב בפוסט בפייסבוק.
ויסקונסין
בשנים האחרונות ויסקונסין הפכה לסמל של הקיטוב הפוליטי. הכרעות של פחות מ-20,000 קולות ב-2016 וב-2020 הפכו אותה ל"מדינה מתנדנדת" קלאסית, כשכל קול נספר וכל הצבעה עשויה להכריע גורלות. זה לא מפתיע שהאריס וטראמפ – מגיעים למדינה שוב ושוב, מנסים לחזר אחר קולותיהם של תושביה בכל מקום: בעצרות המוניות אך גם בפאבים, במפעלים ובפסטיבלים. אנשי הקמפיין של קלינטון טענו לאחר בחירות 2016 שההימנעות שלה מהגעה למדינה ו״הזלזול״ – הביאו בסופו של דבר להפסד הצורם.
לאיזה כיוון תפנה ויסקונסין הפעם? כדאי להסתכל על הזרמים מתחת לפני השטח. בבחירות לבית המשפט העליון של המדינה באפריל 2023 נבחרה שופטת ליברלית, אירוע שאולי מרמז על החשיבות של הזכות להפלה וערכים דמוקרטיים בעיני התושבים. גם בפריימריז הרפובליקניים שהתקיימו השנה ויסקונסין התגלתה תמונה מורכבת: 12.8% הצביעו לניקי היילי, הצבעה שאולי מסמלת שהמצביעים הרפובליקנים מתגעגעים למפלגה ״של פעם״ - פחות טראמפיסטית וקיצונית ויותר מתונה ושמרנית.
משהו נוסף: ההרכב הדמוגרפי של ויסקונסין נראה על פניו נוטה לטובת הרפובליקנים: האוכלוסייה פחות מגוונת גזעית ביחס לשכנותיה למדינות ״חגורת החלודה״ – מישיגן ופניסלבניה. כ-80% מהתושבים הם לבנים וכ-60% הם לבנים ללא תואר – קבוצה שנוטה לתמוך בדרך כלל בטראמפ. יתרה מזאת, כ-50% מהקולות מגיעים מאזורים כפריים ופרווריים, שבדרך כלל מחזיקים בתפיסות יותר שמרניות. למרות זאת, לדמוקרטים יש סיבה להיות אופטימיים: העיר השנייה בגודלה במדינה, מדיסון, צומחת בקצב מסחרר ושיעורי התמיכה במפלגה במחוז העיר, דיין, עולים מבחירות לבחירות.
נבדה
במדבריות הלוהטים של נוודה, מתחת לאורות הניאון הזוהרים של לאס וגאס, מתרחש מאבק פוליטי שעשוי לקבוע את זהות הדייר הבא בבית הלבן. ביידן אמנם הוביל בבחירות ב-2020 על טראמפ ב-34 אלף קולות, אך התמיכה בטראמפ גוברת בקרב מצביעים שהצביעו בעבר לדמוקרטים.
מלונות הפאר בתי הקזינו לא משקפים את מה שקורה בנוודה. בניגוד למגמה במקומות אחרים, התושבים בנוודה לא הצליחו להתאושש ממגפת הקורונה, רבים מתקשים לסגור את החודש, מחירי הבנזין עולים, ונתוני האבטלה הם הגבוהים ביותר בארה״ב: 5.4% (נכון לחודש יולי).
יתרה מכך, לפי סקר של הניו יורק טיימס, רבע מהנשאלים הגדירו את הסוגיה הכלכלית כהכי חשובה - פי שניים יותר מכל סוגיה אחרת. טראמפ הבין את גודל המשבר - והחליט לנצל אותו: הוא פונה לכיסם של המתלבטים ומבטיח להפחית מסים ורגולציה. הוא אף הציע לבטל את המס הפדרלי על טיפים של מלצרים, רעיון שקיבל משיחה עם מלצרית בלאס וגאס. האריס הזדרזה לתמוך ברעיון, והציעה גם להעלות את שכר המינימום.
משהו נוסף: מי שעשוי להפוך את המדינה לאדומה הם האוכלוסייה ההיספנית, המהווה כמעט שליש מהאוכלוסייה. כן, דווקא ההיספנים. למרות שבעבר נחשבו למצביעים דמוקרטים, סקרים שונים מראים שהדור הצעיר זז בעמדותיו מדור ההורים ומראה תמיכה הולכת וגוברת בטראמפ.
אריזונה
מדינת הקקטוסים והגרנד קניון, שהייתה מעוז רפובליקני, החליטה ב-2020 לראשונה משנות ה-90׳ להצביע למועמד הדמוקרטי ביידן. אלא, שכ-608 הקילומטרים של הגבול עם מקסיקו, הפכו את אריזונה לחזית המאבק בהגירה הבלתי החוקית.
כמעט בכל מקום באריזונה מדברים על דבר אחד: גלי המהגרים, הברחות הסמים והמשבר החברתי-כלכלי שנוצר בעקבותיו. טראמפ מצידו מבטיח את ״מבצע הגירוש הגדול בהיסטוריה״ ומנסה להדביק להאריס את הכישלון בפתרון לבעיה בגבול. אלא, שהאריס לא נשארה חייבת, הגיעה לביקור בגבול והודיעה שתמקד מאמצים לטיפול בבעיה.
גם הוויכוח על הזכות של נשים לבצע הפלה הפך לאחת הסוגיות המרכזיות במדינה. הרפובליקנים ניסו להחזיר ללא הצלחה חוק בן 160 שנה על הפסקת היריון, וגרמו לנשים צעירות להיאבק על זכותן לשלוט בגופן.
פנסילבניה
בליל הבחירות, עיני כל העולם יהיו נשואות לפנסילבניה – אולי המדינה המתנדנדת החשובה ביותר שתעניק לזוכה בה 19 אלקטורים יקרים. מאז 2008 פנסילבניה הפכה למעין נביא פוליטי והצביעה באופן עקבי עבור המועמד שזכה בסופו של דבר בנשיאות, מה שהופך אותה למעין "ברומטר" לתוצאות הבחירות הכלליות.
בין גורדי השחקים בפידלפיה ופיטסבורג לעמקים הירוקים של מחוז לנקסטר, מתחולל מאבק שעשוי להכריע את גורלה של המעצמה החזקה בעולם. שני המועמדים לא נחים, ומקיימים אינספור כנסי בחירות במדינה – מול אלפי אנשים אבל לעיתים גם במסעדה מקומית. בעוד שהערים הגדולות הן מעוזים דמוקרטיים חזקים, על הדמוקרטים לזכות גם באמונם של אנשי הפרוורים, שהעניקו לביידן את הניצחון. מנגד, הרפובליקנים מנסים לחזק אחיזתם באזורים הכפריים ובערי התעשייה הקטנות.
יוקר המחיה והאינפלציה הם נושאים בוערים במיוחד בפנסילבניה. מחירי המזון במדינה עלו בקצב מהיר ביותר, ובעיר הרביעית הגדולה במדינה, אירי, אחד מכל שמונה תושבים סובל מאי ביטחון תזונתי. טראמפ מנסה לנצל את חוסר שביעות הרצון מהכלכלה כדי לזכות בתמיכת הבוחרים, ומבטיח הורדת מסים והגברת הפקת אנרגיה מקומית מפצלי שמן. האריס מצידה מציעה תוכנית כלכלית מקיפה הכוללת תמריץ של 25 אלף דולר לרוכשי דירה ראשונה וזיכוי מס של 6,000 דולר למשפחות עם תינוק, לצד העלאת מס החברות ל-28%.
משהו נוסף: הקהילה האמישית מושכת תשומת לב מיוחדת, שם מתגוררים כ-92,000 מחבריה. למרות שרוב חברי הקהילה נמנעים מהצבעה בשל אמונתם הדתית המפרידה בין דת למדינה, המפלגה הרפובליקנית משקיעה מאמצים בגיוס תמיכתם באמצעות קמפיין המדגיש ערכים משותפים כמו שמרנות וחופש דת. האמיש, המוכרים באורח חייהם המסורתי הכולל שימוש בכרכרות סוסים וניתוק יחסי מהחיים המודרניים, מהווים קהל יעד מעניין: אמנם רק כ-3,000 מהם הצביעו בבחירות האחרונות, אך בתקופה שבה כל קול נחשב במדינות מפתח כמו פנסילבניה, גם קהילה קטנה יחסית זוכה לתשומת לב פוליטית משמעותית.