האם אתם רוצחי חידושים?
שלום גברתי עורכת הדין. אני יודע שאת רגילה להתפרנס ממש יופי מכתיבת חוזים. ותכל'ס את יכולה להציע שירות חדש של כתיבת חוזים בעזרת AI. נניח שתספיקי לנסח ביום העבודה הרבה יותר חוזים, קצת פחות מפורטים אבל הרבה יותר זולים. אז כדאי או לא? תחשבי על זה קצת. מה יש למהר? הכסף היום זורם בסדר גמור. לא חייבים לשנות.
אז יש לי סיפור בשבילך. לעמיתייך ממנהל עסקים הוא כבר שחוק, אבל בכל זאת: ב-1975 נכנס סטיב ססון, מהנדס אלמוני במעבדות קודאק, אל מנהליו עם קופסת מתכת בגודל טוסטר, עדשה ומסך זעיר. "זו מצלמה בלי פילם", הוא אמר בקול נכלם, ולחץ על הכפתור האדום. אחרי 30 שניות ארוכות כמו הנצח הופיעה על המסך התמונה הדיגיטלית הראשונה, ברזולוציה פח ובשחור לבן חיוור. המנהלים התלהבו. ואז נבהלו.
קודאק הכניסה אז מיליארדים ממכירת פילמים. החיישן החדש, חששו שם, יהרוג לה את העסק. ולכן הוא הושם בפריזר תחת מנעול ואבטחה. "נחכה שהשוק יבשיל". מה יש למהר? אבל בשנות ה-90' התחילו ניקון, סוני וקנון להעיף מצלמות דיגיטליות. קודאק ניסתה לקפוץ על העגלה, אבל זה היה באיחור. ב-2012, לאחר 132 שנים מפוארות, היא פשטה רגל. המצלמה שהומצאה אצלה במעבדות - חיסלה אותה. מתוך רצון לשמר את השוק הקיים שלה, היא פספסה את ההזדמנות להוביל את השוק העתידי.
בתחילת שנות ה‑2000 צלצלו כל 4 מתוך 10 מכשירי סלולר בעולם עם המנגינה של נוקיה. כשאפל חשפה את האייפון ב-2007, בכירי נוקיה דחו את מסך‑המגע ואמרו: "אף אחד לא ישלם 600 דולר ללא מקשים". המהנדסים הצעירים בחברה ביקשו לשנות כיוון, אבל נחסמו. כעבור לא הרבה שנים, כבר אין לאף אחד נוקיה בכיס.
בשנת 2000, דחתה ענקית השכרת קלטות הווידיאו בלוקבאסטר את ההצעה לרכוש את נטפליקס תמורת 50 מיליון דולר. המנוע העסקי הכי רווחי שלה באותו הרגע, שכנע אותה לדחות מוצר חדש. היום נטפליקס שווה כמעט 500 מיליארד דולר - פי 10,000 מאותה הצעה של אז - ומבלוקבאסטר העצומה נותר סניף אחד.
זוהי "דילמת הממציא" (The Innovator's Dilemma). הבחירה הקשה שעומדת בפני כל חברה בבחירה בין שמירה על השוק הקיים ו"עשיית אותו הדבר רק קצת יותר טוב" (חדשנות מקיימת), לבין כיבוש שווקים חדשים באמצעות אימוץ טכנולוגיות חדשות ומודלים עסקיים חדשים (חדשנות משבשת). והיום - הדילמה הזאת יושבת על הראש של כמעט כל אחד מאיתנו.
מתוך הניוזלטר של דרור גלוברמן Skip Intro. עוד טורים כאן
האם זו הדילמה שלי? כלי הבינה המלאכותית של גוגל, NotebookLM, מאפשר ליצור תיקיות עם מסמכים וחומרים שמעניינים אתכם, ואז לסכם אותם לתוך כמה דקות של שיחת פודקאסט קלילה - ומעכשיו גם בעברית. ככה עושים את זה.
למה אנחנו נופלים באותו פח?
כי אנחנו שונאי סיכון והפסדים. והרעיון לוותר על הכנסה בטוחה כואב יותר מהרצון להשיג רווח עתידי. בחודשים האחרונים התמודדתי עם הדילמה הזו בעצמי: במהלך בניית מוצר חדש, הבנתי שאני נאלץ להקדיש לו שעות רבות, וממש לוותר על עשרות הרצאות. מבחינתי זה אובדן משמעותי של הכנסה בטוחה, לטובת בניית משהו שעוד לא מכר שקל. אבל זה העתיד שלי. אז הלכתי על זה.
כי אנחנו עבדים של ההרגל. לא רק שיותר נוח לא לשנות - ההרגל מרגיש לנו יותר בטוח, גם כשהשוק צועק לנו משהו אחר.
הקצב מלחיץ. תופי הבינה המלאכותית רועמים בכל הכוח. אספיק בכלל לעמוד בקצב הנדרש? אולי עדיף להיצמד לישן, המוכר והעובד. כרגע.
במחקר שפורסם לפני כחצי שנה התברר שבינה מלאכותית מנצחת רופאים. כן, שוב. כל חודש מתפרסם עוד מחקר כזה, שאומר אותו דבר בדרך אחרת. המחקר הפעם הראה שבעוד רופאי המשפחה אבחנו נכון 74% מהמקרים. ChatGPT אבחן נכון 90% מהם. כשנתנו לרופאים לעבוד יחד עם ChatGPT, שיעור האבחנה השתפר לאין ערוך. עד ל-76%. כלומר, בעצם כלום. כשדעתו של ChatGPT סתרה את זו שלהם, הרופאים העדיפו להתעלם ממנה.
הדיון השבוע בוועדת הבריאות של הכנסת עסק בטעויות של רופאים שמתייעצים עם בינה מלאכותית. בוודאי שיש כאלה וחובה לעסוק בהן ולנכש אותן, אבל ייתכן שהשאלה המובילה של הדיון הייתה צריכה להיות הפוכה: מדוע לא משתמשים בזה הרבה יותר. אבל אנחנו צמודים למוכר ולרגיל.
שנהיה לראש ולא לקודאק
הבינה המלאכותית כותבת דוחות, משרטטת מצגות וכותבת תוכנות. היא משתפרת במהירות. אם לא נתחיל עכשיו, לא נהיה שם כשהיא כבר תעשה את זה מושלם. למרות שכשמתחילים להשתמש בה, מרגישים ירידה זמנית בתפוקה, ותחושה של “מתחילים שוב כסטאז’רים”.
אבל החלק הקשה הוא לא ללמוד להפעיל את ChatGPT או כלי אחר. החלק הקשה הוא לוותר על הזהות המקצועית הישנה. כי כשמכניסים את הכלים האלה לשימוש עוד ועוד, מגלים שהם לא רק לוקחים מאיתנו משימות, ולא רק משנים לנו את העבודה, אלא מאלצים אותנו להגדיר מחדש את הדבר הזה שאנחנו עושים. על מה בדיוק משלמים לנו? בדיוק כמו מנכ”ל קודאק שחשש לחתוך הכנסות מפילם, כך גם אנחנו נאחזים בשיטות שגרמו לנו להצליח. אבל מי שמזנק ראשון זוכה לתפוס את השוק - לפני שיעשו את זה אחרים.
צ’ק-ליסט אימוץ אישי (לשמור!):
- שגרה יומית: 30 דקות ביום של למידה: להפעיל כלי חדש, ללמוד דרך הפעלה חדשה, לשפר פרומפטים, לראות יוטיוב הדגמה, לקרוא קייס-סטאדי של מישהו אחר.
- ניסוי מבוקר: בחרו משימה קבועה, נסו לבצע אותה בעזרת AI, והשוו ביצועים, זמן וכסף.
- קהילה: הצטרפו לקבוצות עם משתמשים דומים לכם. (הקהילות שלי נמצאות כאן בוואטסאפ, טלגרם או אינסטגרם).
- מדד פחד: אם הפרויקט “קטן מדי להשקיע בו”, זה לא אומר שמחר הוא לא יאכל אתכם.
המלצה לשבוע הקרוב: קחו פרויקט אחד, קטן, לא קריטי להכנסה, ותנו לו להיות ה”מצלמה הדיגיטלית” שלכם. גם אם זה לא יהיה בסוף הגלשן שבעזרתו תצלחו את הצונאמי - תתאמנו בלבנות גלשן כזה. וכשיבוא הגל המדויק לכם, אתם תהיו אלה שמצליחים להתארגן על גלשן כזה בזריזות.
ואולי עוד נקודה אופטימית לסיום: בתחרות הבינלאומית, ישראל נמצאת בנקודה מעניינת. מצד אחד אנחנו עסוקים בלשרוד פיסית, ויש לנו פחות פנאי לדאוג לשרידות הכלכלית-טכנולוגית שלנו. מצד שני, אין כמו הישראלים ללמוד להשתנות ולהגיב לשינויים. ברצוננו או שלא, אנחנו אלופי העולם בזה. בעוד שבועיים אדבר על גיבורי החדשנות הישראלים של כל הזמנים ועל הסיפורים המטורפים שלהם, שטמונים בתוך ה-DNA שלנו, מול הקהילה הישראלית בפאלו אלטו שבעמק הסיליקון. אם אתם חושבים על גיבורים חדשנים כאלה שהפכו שולחנות, בנו את המדינה והפכו להצלחה עולמית - ספרו לי גם! אפשר כאן בתגובות.