פתאום חטופים חוזרים. אולי יהפכו למנהיגים? טראמפ יטרמאפספר את העזתים, יוני בלוך יבקר את הסעודים, מאסק פיטר 2 מיליון עובדי מדינה. הסינים מביסים את OpenAI, הרוסים שולחים כנופיות בגרמניה לחבל במכוניות אקראיות בשם פעילי סביבה. הכל אפשרי.
החדשות בשבוע הספיקו פעם לשנה שלמה, וזה בלי להיות ישראלי. המון שינויים טסים במהירות. חלקם רק בדיבור, חלקם ממש במציאות, חלקם בדמיון של איזה מכונה. הכל מתערבב עם הכל, לא ברור כבר מה מתדלק את מה, החיים כפיד כיאוטי של רשת חברתית שירדה מהפסים. מישהו עומד עכשיו מולי ליד שירותי הנשים, פותח את הדלת וצועק: "ה-AI שלח אותי לפה". אף אחד לא מתפלא.
איך אמור בנאדם להגיב על טרלולים שמסלימים במקביל? לפעמים מושך כתפיים, לפעמים מושך התקף חרדה.
אבל הטרלול הנקודתי הזה הוציא אותי משלוותי. כי יש מי שאמור לסוכך עלינו, האזרחים, מקטסטרופות, ולרתום את השינויים לטובתנו. קוראים לזה מדינה ונבחרי ציבור. כל תחום בחיים מושפע מהזדמנויות, סיכונים ושינוים. כלכלה, תעסוקה, רפואה, חינוך, תחבורה, מה שתרצו. כדי להתמודד עם כל זה, אנחנו צריכים את הניהול הטוב ביותר האפשרי. מנהלות ומנהלים שיודעים ללמוד הרבה ומהר, לקבל החלטות חכמות ואמיצות, לשכנע וליישם במהירות.
האם אנחנו בדרך לשם?
בדיוק הפוך.
דודי "את מי אמנה, אותך?" אמסלם ממשיך לצמצם את הדרישות המינימליות מהאנשים שמנהלים את החיים שלנו, ולהשאיר כמה שיותר מקום לשיקולי חברות, נאמנות ומוצא. בזמן שאתגרי הניהול של ענייני המדינה הופכים למורכבים יותר, הדרישות מהמנהלים הולכות ויורדות.
לא חסרים מנהלים מוכשרים בישראל. אבל כשהבחירה היא בין לנהל שירות ציבורי מסורבל תמורת משכורת צנועה, לזכות לבוז ציבורי וגם לבוז פרטי מהפוליטיקאי שיתהפך עליך בגלל אינטרס אישי - ובין לנהל במגזר הפרטי תמורת כסף גדול, חופש פעולה וסטטוס חברתי - אז למה ציפינו בכלל.
זה לא באג, זה פיצ'ר
בגלל זה, בין היתר, קפצתי על ההזדמנות להתנדב כמנטור לחודש הבינה המלאכותית של משרד החינוך. ביקשתי בית ספר דתי וזה מה שקיבלתי. מעניין אותי לתרום לחברה הישראלית, ואם אפשר אז למגזר שאני פוגש פחות. אבל בלי שאוכלים לי את הראש, משלמים לי פרוטות (עדיף להתנדב) ומבזים אותי בציבור.
ועדיין רבות הביקורות. על המנטורים, על כלי הבינה שהוצעו למורים, על התגמול. מסתבר שאפילו סוג הג'מיני שגוגל סיפקה לפרויקט הוא פחדן נורא. בכל שנייה של חוסר ודאות הוא מקפיץ הודעת שגיאה מלחיצה שממליצה לתלמיד לפנות לייעוץ נפשי.
אין לי ספק שהביקורות צודקות. הכלי מחופף, המנטורים פח, התקציב מצחיק. אבל יש עוד פרמטר: המהירות. אפשר לעשות פרויקט מושלם, ולהוציא אותו לדרך בעוד חמש שנים. אישית ובלי להיכנס לפרטים, אני מעדיף פרויקט חצי אפוי היום. ובינה מלאכותית שמדברת לפעמים שטויות. אם תשאלו אותי, זה פיצ'ר, לא באג. זה בדיוק מה שצריך כדי להכין את המורים ואת התלמידים לעולם האמיתי, שבו בינה מלאכותית, לא תאמינו, באמת מדברת שטויות לפעמים, והחשיבה העצמאית והניסיון הפרטי שלך צריכים לשחק תפקיד ביקורתי אמיתי.
גם הבינה המלאכותית לא עוזרת לג'וניורים
"יש פה מתכנתים?" שאלתי השבוע באמצע הרצאה בפורום מנהלים מחברות הייטק. לא מעט הרימו יד. בכמה עלתה הפרודוקטיביות שלך בזכות שימוש בכלי בינה מלאכותית, שעוזרים לך בכתיבת התוכנה? 30%, 50%, 70%, 300%. אלו היו התשובות שצצו מהקהל. ואז שאלתי "מה הוותק שלך במקצוע"?. הוותק הסתדר בגדול באותו הסדר. כלומר: ככל שיש לך יותר שנים בעסק, ככה הפרודוקטיביות שלך עם AI הולכת ועולה.
זה תואם בדיוק את התחושות שדיווחתי עליהן כאן בעבר. גם את מה שפורסם השבוע במרקר.
"מהדו"ח הרבעוני של חברת ייעוץ השכר צבירן, המבוסס על נתונים מ–280 חברות המעסיקות יחד 230 אלף עובדים, עולה כי לא רק שחברות ההייטק מצמצמות את גיוס הג'וניורים – יש עלייה משמעותית בגיוס של סניורים וטאלנטים בחברות. ב-2022 היה שיעור הג'וניורים מסך המגויסים בעיסוקים טכנולוגיים 30%, מעט נמוך מזה של הסניורים, שהסתכם ב-35%. ב-2024, הוא התכווץ ל-20% בלבד מכלל המגויסים, בעוד שיעור הסניורים זינק ל-41% מכלל המגויסים".
הנה עוד תוצאה לא מתוכננת של הבינה המלאכותית. כלים חדשים בדרך כלל מפנקים את העובדים החדשים והגמישים יותר, שלומדים אותם מהר ומכניסים אותם למקום העבודה. אבל כאן מדובר בכלי אסטרטגי ורגיש שגם עושה טעויות. ובשביל להשתמש בו נכון צריך עין של איש מקצוע מנוסה: לדעת מה לבקש, ומה עושים עם התוצאה שקיבלת. איזה חלק ממנה לשמור, איזה לתקן ואיזה לזרוק לפח. לצעירים אין מספיק ניסיון בשביל המשימה המוזרה הזו, שהיא יחסית חדשה בדברי ימי התעסוקה האנושית.
דיפ דיפ סיק
בשבוע שעבר דיברנו כאן על הספקות באשר לעלות האמיתית של פיתוח המנוע הסיני "הזול", דיפ-סיק. הספקות האלה הולכים ומתרבים. דוח חדש טוען שהעלות קרובה יותר ל-500 מיליון דולר. זה מגדיר מחדש את ההישג הסיני בתור קצת פחות פלא וקצת יותר בגדר המוכר: הם שיחזרו את ההישג האמריקאי בהצלחה מרשימה. ועדיין, המחיר שהם גובים נמוך ביותר מ-90% מהמחיר של המתחרה האמריקאי. איך אפשר לגבות מחיר כל כך נמוך מול הוצאות כאלה? והאם זו עוד רמיזה לכך שמדובר בפרויקט שאיבת מידע ממשלתי שמתחפש לחידוש טכנולוגי פרטי?