כמה דוברים ישראלים הזדרזו להזכיר שכל חגיגת הטריליונים האמריקאית-מפרצית התאפשרה בזכות הישגי הלחימה הישראלית, שמוטטה את רוב טבעת האש האיראנית.
אבל, וזה אבל עצום, ישראל שוב נתקעה בפינה הכאובה והמוכרת עד לזרא: המדינה שיודעת לנצח בשדה הקרב - אבל לא יודעת לתרגם את ההישגים הצבאיים להישגים מדיניים ארוכי טווח. החיילים הישראלים עושים את העבודה עם אומץ ותחכום, אבל על המגרש הבינלאומי, אנחנו נשארים חייל קשוח שרואה עד קצה הכוונת שלו. אין לו מושג מה לעשות עם הניצחון. אם להיות עוד יותר בוטה: חגיגת השגשוג הדיפלומטי-טכנולוגי-כלכלי הבינלאומית הזו הושגה על הגב ועל הדם של הלוחמים שלנו, איך יכול להיות שאין לנו שום חלק בה? אנחנו טובים רק למאמץ ולדם, אבל לא כדי לקטוף את הפירות?
סיפורים פסיכיים
לא. ממש לא.
כי המסר השני החשוב מהשבוע הוא שהעולם מסתדר סביב סדר עולמי חדש. קוראים לו AI. כולנו צריכים להפנים את המסר הדרמטי הזה: בינה מלאכותית היא לא אתר חמוד שעושה תמונות לעבודה לבית הספר. בינה מלאכותית היא הציר המארגן של הסדר הבינלאומי. האומות הגדולות בעולם מכפיפות אינטרסים אחרים, כמו אנרגיה, נשק, ערכים וכסף שפעם סידרו את העולם - לאינטרס העל שהוא השגת עליונות בבינה מלאכותית.
בדיוק כמו שאיחוד האמירויות, סעודיה ומדינות אחרות הבינו כבר לפני עשר שנים - חדשנות ובינה מלאכותית היא הנפט החדש.
למדינת הסטארט-אפ ששברה כל שיא אפשרי יש הרבה יותר מה להציע בסדר עולמי כזה, מאשר בכזה שעסוק בנפט. מעמדה הבינלאומי אמור להתרומם פלאים. לא מזמן קבע מחקר שבישראל קיים ריכוז מומחי הבינה המלאכותית הכי גדול בעולם ביחס לאוכלוסיה (נתונים אחרים קצת פחות מחמיאים לישראל, אבל נשים אותם רגע בצד). וזה לא התחיל אתמול.
מתוך הניוזלטר של דרור גלוברמן Skip Intro. עוד טורים כאן
בשבוע הבא אני מבקר בכנס ה-AI של גוגל בעמק הסיליקון. בדרך אפגוש את הקהילה הישראלית בפאלו אלטו להרצאה. הכנתי להם כמה סיפורים מטורפים על גיבורי החדשנות הישראלית שרובנו לא מכירים. סיפורים פסיכיים מעבר לכל דמיון על גיבורי-על ישראלים שעם גאונות, אומץ ובלי פחד (ולפעמים גם בלי ברירה) הפכו מצוקות איומות להצלחות מדהימות, שהצילו את מדינת ישראל והפכו את העולם. לא יפה להתרברב בפני לא-ישראלים, וגם לאחרים יש הצלחות מדהימות, אבל באמת שיש לנו יכולות מיוחדות, קבורות בתוך הדי.אן.איי שלנו. איך מנצלים אותן כדי להרים את הראש בדיוק עכשיו?
עשו לנו בית ספר
אם זה המצב, איך יכול להיות שאנחנו לא בתוך הדיל הזה? למה הסעודים לא מקימים את מרכז עיבוד המידע על שם MBS באוניברסיטה העברית? משקיעים בסטארטאפים של בוגרי אוניברסיטת תל אביב? למה לא נטבול במים הקרירים של מפרץ אילת איזה דאטאסנטר שישרת את ארבע המדינות שחולקות אותו?
אני שם רגע גם את עזה, המלחמה והחטופים בצד. כלי התקשורת מלאים בדיונים, לא צריך עוד אחד. אסתפק במשפט אחד: מישהו צריך להניח תוכנית מדינית למימוש ההישגים הצבאיים, וזו לא תהיה מדינת ישראל.
אבל יש כאן עוד שיעור שהתחיל הרבה לפני חרבות ברזל. האסטרטגיה רבת השנים והנכונות להשקעה כלכלית ומחויבות מצד מדינות המפרץ זה בית ספר לתכנון, ניהול ואסטרטגיה. להם יש שרי בינה מלאכותית וטריליוני דולרים להשקעה. ואנחנו מקימים עוד ועדה - שלישית בתוך 6 שנים - וממנים את אלמוג כהן במשרה חלקית מאוד.
בועה בתוך בועה בתוך בועה
מצד שני, אני כותב בזהירות, יש מצב שאנחנו רוכבים על בועה מעל בועה מעל בועה של ציפיות. אנשי הטכנולוגיה מספרים מה הטכנולוגיה הזו תוכל לעשות. אחריהם באים המנהלים והמשקיעים ומוסיפים עוד קצת הייפ שיווקי. ומעליהם באים הפוליטיקאים והמדינאים, שספק כמה זמן בילו בעצמם מול ChatGPT, מנפחים עוד את הבועה וחותמים עסקאות דיפלומטיות בינלאומיות בטריליוני דולרים. ייתכן שהכל יתממש. שכל דולר השקעה ב-AI יחזיר מאה. אבל ייתכן גם שנגלה שקצב השיפור כבר לא כל כך מהיר. שהבינה נשארת עם יותר מדי שגיאות, שלתקן אותן לוקח הרבה יותר זמן וכסף ממה שמישהו ציפה. מי שפיתח מכונית אוטונומית, כמו גוגל, טסלה או מובילאיי, יודע לספר לכם על זה בפרוטרוט.
אפילו את הניוזלטר הצנוע הזה ביקשתי משלושה מנועי בינה מלאכותית לכתוב בשבילי. העליתי גרסאות קודמות וביקשתי, "כתוב לי קטע על ההסכם של טראמפ והמפרציות מזווית ישראלית. עסוק בפוטנציאל ובהחמצה". קיבלתי הבלים.
יש כאן רכבת מורכבת. לא ברור לאן היא מגיעה, אבל ברור שהיא כבר התניעה בלעדינו. הלוואי שנדע להצטרף בתחנות הבאות. לפי הכיוון שהרכבת שלנו נוסעת אליו, אני לא בטוח איפה בדיוק הפסים נפגשים.