"הייתי פעם בטוק שואו בגרמניה, ושאלו אותי, למה אין כל כך הרבה קומדיה בגרמניה? אמרתי: האם חשבת על זה שהרגתם את כל האנשים המצחיקים"?
הקטע הישן הזה של רובין וויליאמס הוא הכל חוץ ממצחיק.
אחד האסונות הכי עמוקים שמדינה יכולה להסב לעצמה זה לאבד את היהודים המוכשרים שלה. זה קרה לספרד, לפורטוגל, לאנגליה, לגרמניה, לעיראק ולמדינות אחרות באירופה, באפריקה ובחצי האי ערב. זה לא כי "העם הנבחר", ולא קשור למוסר, גזענות או אנושיות, אלא לתכל'ס היבש: במדינות רבות שיעור עצום מהמשכילים, הרופאים, המדענים, הסוחרים, הדיפלומטים, האמנים, המוסיקאים והקומיקאים, היו יהודים. גירושם גזר מכה כלכלית ותרבותית על המדינות שבחרו בכך ופגע באזרחים שנותרו. לא כי כל המדינה חייבת שמישהו ידליק בה נרות שבת, אלא כי כלכלה משגשגת יותר כשיש בה יותר מדענים, יזמים, משכילים, סוחרים, אנשי חשבונאות ומשפטים ורפואה. למה היהודים כל כך חזקים בזה זו שאלה מעניינת אחרת.
לאחר גירוש היהודים בשנת 1290, נכנסה אנגליה לאי יציבות כלכלית, כי מערכת האשראי וההלוואות הייתה מורכבת מיהודים שגורשו. חסרו גם רופאים, סוחרים ובעלי מלאכה מיומנים, מה שגרם לדעיכה בחלק מענפי המלאכה והמסחר.
בצרפת, המלך פיליפ השני גירש יהודים ב-1182 וחילט את רכושם - רק כדי לגלות בתוך כמה שנים שאובדן ההכנסות ממסים ודעיכת הפעילות הכלכלית הייתה חמורה יותר מהרווח המידי. ולכן הוא שב והתיר ליהודים לחזור. אבל החימש שלו (הנכד של נכדו) שכח את השיעור. בשנת 1306 גירש אותם שוב המלך פיליפ הרביעי, וגילה על בשרו שוב שאובדן ההכנסות ממיסוי ודעיכת הכלכלה מזיקה יותר מהרווח מהרכוש היהודי המוחרם.
הדוגמה המוכרת ביותר היא כמובן גירוש ספרד בשנת 1492, שמכונה על ידי היסטוריונים כ"אסון לספרד מבחינה פסיכולוגית, אינטלקטואלית וכלכלית", שכן הוא שלל מהמדינה כ-2% מאוכלוסייתה המשכילה והאמידה ביותר. סולימאן המפואר, סולטאן האימפריה העות'מאנית שקלטה רבים מאותם יהודים, לעג בזמנו למי "שקורא לעצמו מלך, כשהוא מוכן לרושש את מדינתו כדי להעשיר את שלי".
מתוך הניוזלטר של דרור גלוברמן Skip Intro. עוד טורים כאן
הפרהוד והגירוש של יהודי עיראק בראשית שנות ה-50 גרר שיתוק מיידי של מערכים חיוניים במשרדי הממשלה, בבנקים, בנמלים וברכבות, עד שהממשלה נאלצה לייבא עובדים מחו"ל. ההאטה בפעילות העסקית בעקבות עזיבת היהודים פגעה גם באזרחים שנותרו: עסקים קרסו, עובדים לא-יהודים הפכו מובטלים והכלכלה המקומית נקלעה למשבר.
ועכשיו חידה: רוצים לנחש איזו מדינה נפרדת בשנים האחרונות מהיהודים הכי משכילים שלה?
לפני החג טסנו לטיול משפחתי. במשעולי נתב"ג נזכרתי בכותרת הכי מבאסת שראיתי באותו שבוע: "8,300 עובדי הייטק ישראלים עזבו את ישראל בין אוקטובר 2023 ויולי 2024 - 2% מכלל מועסקי ענף ההייטק בישראל". הנתונים של רשות החדשנות של מדינת ישראל. זה אומר 800 ומשהו אנשים בחודש עולים על מטוס בלי כרטיס חזור. הם לוקחים איתם השכלה, הכנסה, תשלום מסים, חדשנות, יוזמות, ולפעמים גם משפחה וילדים. אולי יחזרו בשנה הבאה, אולי בעוד שנתיים, אולי בכלל לא.
אם אותו הקצב המשיך גם אחרי יולי, אז איבדנו כבר 4% מענף ההייטק שלנו, שכזכור לכולכם אחראי על שליש מתקבולי המדינה ממס הכנסה וחצי מהיצוא של ישראל. מפחיד לא? חשבתי שכן.
למי שרוצה השוואה - 2024 הייתה השנה הראשונה אי פעם שבה מגזר ההייטק הישראלי התכווץ, ב-5,000 עובדים.
רוצים לנחש מה היו התגובות? היו מגיבים כמו אלונה לייזרוביץ שמיד קלטה על מה מדובר: "גם רופאים ועוד משכילים שכה חשובים למדינה, עצוב ביותר".
אבל מאות רבות של תגובות נפנפו בעליצות לשלום:
"שילכו ולא יחזרו הם לא עושים טובה לאף אחד הכל טוב". "הנה עוד מפגר מפלג, תעשה טובה סע גם אתה עם כרטיס בכיוון אחד". "אני מאחל ומתפלל שכולכם תעזבו יא זבלים רודפי דיקטטורה".
דן פטרה ניסה להזכיר: "לכל אלו שאומרים 'יאללה שיעזבו, לא צריך אותם' אני רק אזכיר שבמתקפה האיראנית מה שהציל אותנו הוא כוח מחשוב ומערכות שפותחו ע״י אנשי ההייטק, שעכשיו עוזבים. אלו המוחות ששומרים אליכם שתוכלו לשבת בנוחות שלכם ולרשום את התגובות (עם סמארטפון שגם מכיל טכנולוגיה שהם פיתחו) אבל אתם... חכמים גדולים".
ליאור בוחניק לא התרשם: "נשמה בדמוקרטיה העם אומר את דברו. אם הייטקיסט לא מקבל את זה הוא יותר ממוזמן לרדת לאן שהוא רוצה. רק אל תבקש עזרה כשהאנטישמים איפה שלא תרד יבואו אליך. קפיש?".
"לא מחכים להם עם שטיח אדום בשום מקום", הבהיר Ozormark.
אז בואו נתחיל מזה.
בהרבה מדינות מחכים להם עם שטיח אדום. ומשכורת ובית ספר לילדים. באנגליה יש ויזה מיוחדת לטאלנטים מוכחים מעולם הטכנולוגיה. רק תבואו, עם כל המשפחה. גם במדינות אחרות, וגם למקצועות מבוקשים אחרים. מדינות רבות יודעות להתחרות על לבם של האנשים האלה, וממילא כשהייטקיסט יוצא מישראל זה לא כדי לחפש עבודה בקניון, אלא עם משרה חתומה, אישורים מתאימים והרבה תנאים נלווים. במקרים רבים אלה לא הזוטרים המתחילים עם השכר הנמוך, אלא המוכשרים, המנוסים, הנמרצים והמשתכרים יותר גם בתוך ההייטק.
אני לא מצפה מאף אחד להשתחוות אליהם. מותר לא להתרגש מהם, ואפילו לתעב, לקנא או לזלזל. הדבר היחיד שאני מבקש מאותם אנשים זה לחשוב רק על עצמם ועל הילדים שלהם. על הביטחון, על הרפואה, על החינוך והרווחה שהמדינה יכולה להציע להם. כולם תלויים בהכנסות ממסים. ומה לעשות, הפריבילגים השמאלנים הבוגדים האלה, כמו שכינו אותם מגיבים אחרים, לא רק שחלקם שירתו מאות ימי מילואים וכתבו תוכנה בלילה מהטנק - אלא גם משלמים הכי הרבה מס לאוצר מדינת ישראל ומניעים את המשק כאן עם מיליארדים של השקעות זרות שמתגלגלות בסוף גם לבתי קפה, חנויות בגדים ומוסכים.
מהזווית של העוזבים, יש הרבה סיבות לכאן ולכאן. זה האינטרס שלנו, הישראלים, שלאותם אנשים יהיה כדאי להישאר כאן, למרות האפשרויות והפיתויים. משיחות אישיות אני יודע, שמה שהרחיק רבים מהם זה לא רק תחושת חוסר התוחלת החברתית והפוליטית, אלא הזלזול והטינה כלפי המוכשרים, המתאמצים, העובדים והמשרתים. וזה שינוי תרבותי מזעזע שמדינת ישראל עוברת.
בסוף, צחוק הגורל, דווקא מדינת היהודים עלולה להיות זאת שלא למדה את הלקח שהבינו מלכי העולם: את המחיר היקר של אובדן האליטה היהודית משלמים הנשארים.