מנכ"לי ענקיות הטכנולוגיה — ה"ביג־טק" — הם אנשים מודאגים. לאורך השנים, הם היו חרדים בעיקר מהאפשרות שיחמיצו את המהפכה הטכנולוגית הבאה, יפסידו את השוק למתחרות קטנות, לא יצליחו לשמר את הצמיחה, ויצטרפו לרשימת הלוזריות של תעשיית ההיי־טק נוסח יאהו, בלקברי ונוקיה.
בשנים האחרונות, הטרדה העיקרית שלהם השתנתה. מנהלי גוגל, אמזון, פייסבוק, מיקרוסופט ואפל מודאגים כעת מכך שהם דווקא גדולים וחזקים מדי. יותר ויותר קולות בקרב רגולטורים, פוליטיקאים, הציבור והתקשורת קוראים לפעול כדי לרסן את כוח הענקיות, ומדברים ברצינות על האפשרות לפרק אותן לחברות קטנות יותר.
הדיונים בצעדים שצריכים להינקט נגד עוצמת הביג־טק עוד יימשכו שנים ארוכות, אך ברור כבר עכשיו שהחברות האלה לא יוותרו ללא קרב. באחרונה, נראה שהטיעון המרכזי שיציבו בזירה הציבורית לא יהיה מבוסס דווקא על נימוקים כלכליים, תחרותיים או טכנולוגיים, אלא ינגן על רגשות הציבור האמריקאי — לאומיות, פטריוטיות, שמירה על ביטחון לאומי, והחשש מפני התחזקות מעצמות זרות.
את הטיעון אפשר לתמצת כך: אם תפרקו אותנו, אזי ענקיות הטכנולוגיה הסיניות הן אלה שיתפסו את מקומנו בזירה הבינלאומית. כך, סין תנצח במירוץ הטכנולוגי העתידי, ותזכה לעליונות כלכלית ואפילו צבאית. הרי את החברות הסיניות אף אחד לא מנסה להגביל או לפרק. לפיכך, לפי טיעון זה, היכולת של ארה"ב להמשיך ולהחזיק בעמדת האימפריה המובילה בעולם, אליה התרגלה במשך עשורים, תלויה במידה רבה ביכולת של ענקיות הטכנולוגיה להמשיך לפעול במתכונת הקיימת.
הלאומיות החדשה של עמק הסיליקון
הנה מספר דוגמאות לגישה הזו, שהחלו לצוץ בתקופה האחרונה. שריל סנדברג, מספר שתיים בפייסבוק, אמרה בראיון ל–CNBC כי "בעוד אנשים אכן מודאגים מהכוח והגודל של חברות הטכנולוגיה, בארה"ב יש גם דאגה רבה לגבי הכוח והגודל של חברות סיניות, וההבנה שהחברות הללו לא יפורקו". אריק שמידט, לשעבר מנכ"ל גוגל ויו"ר אלפבית, אמר ל"טלגרף" שפירוק החברות יעניק לסין יתרון תחרותי: "חברות סיניות צומחות מהר יותר, מגיעות לשוויים גדולים יותר, ויש להן יותר משתמשים — ביחס למקבילות הלא סיניות. צריך להבין שסין היא שחקנית משמעותית במירוץ החדשנות העולמי ותמשיך להיות כזו".
בשימוע בקונגרס ב–2018, מנכ"ל ומייסד פייסבוק מארק צוקרברג אמר דברים ברוח דומה. ברשימת נושאים ותשובות שהכין צוקרברג לעצמו לפני השימוע הופיע סעיף מתומצת: "לפרק את פייסבוק? חברות הטק הן נכס מפתח לאמריקה. פירוק יחזק חברות סיניות". בראיון לפודקאסט של Recode הוסיף: "אם תקצצו את כנפיהן של החברות... יהיו מספיק חברות (סיניות; ש"כ) שיקחו את מקומן, והן לא מחזיקות באותם ערכים כמו שלנו".
גם ג'ף בזוס, מייסד ומנכ"ל אמזון, העלה טיעון דומה כשהזהיר שאם חברות הטכנולוגיה "יפנו את גבן למשרד ההגנה" ויפסיקו לעבוד עמו — בגלל לחץ ציבורי או מחאות עובדים כאלה ואחרות — הדבר יהיה סכנה ממשית לביטחון הלאומי האמריקאי ויכניס את ארה"ב ל"צרות גדולות".
הקביעות האלה מקבלות רוח גבית מוושינגטון. הסנאטור הדמוקרטי מארק וורנר קרא באפריל לזהירות בכל הנוגע לצעדים נגד הביג־טק: "אם נקצץ את רגליהן של פייסבוק וגוגל, הן יוחלפו בעליבאבא, באידו וטנסנט, חברות שקשורות לממשל הסיני".
סביר להניח שאם הניסיונות לפרק את הענקיות יצברו תאוצה, הטיעונים האלה יהפכו לקמפיין של ממש. כבר עכשיו, חלק מהענקיות ממצבות עצמן גם "בצד האמריקאי". לאחרונה, צוקרברג השתלח באפליקציית הסרטונים הסינית טיקטוק וטען שהיא מצנזרת — לכאורה בשירות הממשל הסיני — תכנים הקשורים למחאה בהונג־קונג: "מפגינים ואקטיביסטים נעזרים בוואטסאפ ובשירותים נוספים שלנו, אבל בטיקטוק, האזכורים למחאות מצונזרים, אפילו כאן בארה"ב. האם זה מה שהאינטרנט רוצה?". גוגל, מצדה, חסמה את וואווי משירותי המובייל שלה, בלי ויכוחים, בעקבות החרם שהטיל ממשל טראמפ.
זהו, אגב, שינוי גישה משמעותי. עד לא מזמן, גוגל ופייסבוק דווקא חתרו להגדיל את השקעותיהן בסין, וחיזרו בלהט אחר השלטון הסיני כדי שיאפשר להן להתחיל לפעול במדינה.
גישת "זה אנחנו או סין" יעילה למדי. היא פורטת על הפטריוטיות האמריקאית, על החרדה מפני אובדן מעמדה של ארה"ב בעולם לטובת מעצמה זרה (פעם ברה"מ, כיום סין) ועל הגאווה האמריקאית בהישגי המדע והטכנולוגיה. הגישה מסתדרת היטב עם סיסמת "אמריקה תחילה" של הנשיא דונלד טראמפ. באתר בלומברג כבר הצביעו על עליית "הלאומיות החדשה של עמק הסיליקון", מגמה הפוכה לחלוטין לגלובליזציה חוצת הגבולות שבה תמכו ענקיות הטכנולוגיה עד לא מזמן, תחת ססמאות שכבר הפכו לקלישאה נוסח "לחבר את העולם ולהפוך אותו למקום טוב יותר".
עוד ב-TheMarker
לקראת מיזוג ענק? HOT הציעה לרכוש את פרטנר ב-3 מיליארד שקל
אייפון 11 הקפיץ את רווחי והכנסות אפל לשיא; המניה שוברת שיאים
נבואות זעם דומות הופרכו בעבר
לטיעוני הביג־טק אלה יש להתייחס בספקנות רבה. למעשה, כנראה שדווקא תחרותיות בריאה היא זו שמקדמת חדשנות. כך, למשל, גוגל ופייסבוק צמחו בשנות ה–2000 לאחר שצעדי הרגולציה בארה"ב נגד מיקרוסופט בלמו את הבריונות העסקית שלה.
פרשנים ביקורתיים בארה"ב הזכירו שגם בשנות ה–80 עלו טיעונים דומים מצד יבמ ו–AT&T. אז, הן טענו שהחלשתן תוביל לעליונות טכנולוגית של יפן. זה לא קרה. "אמריקה לא הפכה לתחרותית בזכות תמיכה בחברות טכנולוגיה מקושרות פוליטית", אמר ל–Wired רוהיט צ'ופרה מה–FTC (נציבות הסחר האמריקאית). "אנו מתחרים באמצעות ההבטחה שהרעיונות הכי טובים יכולים לבוא מכל מקום ומכל אחד".
אמנם, הטיעון של הביג־טק גם אינו תלוש מהמציאות, בוודאי בעיניים אמריקאיות. חברות סיניות ובראשן וואווי, באיידו, טנסנט, עליבאבא ובייטדנס צומחות במהירות ומשקיעות משאבים רבים בפיתוח טכנולוגיה עמוקה בתחומי מפתח, כמו בינה מלאכותית, דור 5, מחשוב קוואנטום, שבבים וגם מדיה חברתית ומסרים. הן קשורות מאוד לממשל הסיני, ולא רק שאינן עומדות בפני איום פירוק, אלא מקבלות תמיכה ברורה מהממשל, שגם מגן עליהן מפני תחרות מחברות אמריקאיות.
יהיה קשה להתחרות בהן בהצלחה ללא המשאבים והידע שנצברו אצל ענקיות הטכנולוגיה. כך, למשל, גוגל ניצלה את רווחיה העצומים מפרסום באינטרנט כדי להפוך למובילה בתחומי עומק כמו בינה מלאכותית, רכב אוטונומי ומחשוב קוואנטי.
השאלה איך לנהוג ואם לפרק את הענקיות היא מורכבת מאוד, אבל לא בטוח שצריך להכריע בה דווקא על סמך החשש מהחברות הסיניות. השאלה הגדולה כעת היא באיזה צד של הטיעון יבחר הממשל האמריקאי — התשובה, במידה רבה, תלויה בתוצאות הבחירות לנשיאות 2020.
