יצירת ממים אולי לא נחשבת כקריירה, ובטח לא נתפסת כאמנות, אבל מי שטורח להגות רעיונות ואז להפיק אותם, מאוד לא אוהב לראות גולש אחר מפיץ אותם בשמו. לא כשהגולש הזה הוא אבי לן, במסגרת סטטוסים מצייצים (ז"ל), ובטח לא כשהגולש הזה הוא איש הטלוויזיה חנוך דאום.
הבוקר פרסם הממיסט רז ציפריס סטטוס בו כתב: "היוש חנוך דאום, בדרך כלל אני לא עושה את זה, כי יש משהו מאוד חמקמק בכל מה שנוגע לזכויות יוצרים ברשתות החברתיות, אבל בחייאת ראבק, די עם ההיתממות. אתה מפעיל עמוד שכל כולו עוסק בלפרסם דברים ש'מתקבלים וכו', אבל אתה אף פעם לא טורח לברר מאיפה הם מגיעים. אז אם החלטת להיות 'סטטוסים מצייצים' - לפחות תהיה מספיק הוגן בשביל לתת קרדיט".
ציפריס פרסם את הפוסט לאחר שמם שהוא יצר, על החיבור בין אלי אוחנה למפלגת "הבית היהודי", פורסם מחדש בעמוד של דאום ללא ציון שמו. תוך זמן קצר דאום אמנם תיקן את הטעות והוסיף את הקרדיט. אבל תיבת הפנדורה נפתחה, וגולשים נוספים החלו לצאת אל האור, ולהודות: דאום גנב גם לי את התהילה.
אחד הגולשים הללו הוא אמנון אילוז, בעלים ומנהל הקריאייטיב של משרד הפרסום רה-לבנט. בראש השנה עלה בעמוד החברה מם המשלב תמונה של פעילי דאע"ש מניפים דגלי "שנה טובה". התמונה הופצה ברחבי הרשת והפכה מאוד ויראלית, "ואני מניח שהיא הגיעה איכשהו גם אל דאום", אומר אילוז. "אבל דאום העלה את זה אצלו כברכת ראש השנה שלו לכל בית ישראל, ולא טרח לציין לרגע שלא הוא עשה את זה. כתבתי לו הודעה שאני יוצר התמונה, אבל הוא קרא והתעלם".
"אני לא מתבכיין ש'גנבו לי, עשקו אותי'", מוסיף אילוז. "נהניתי מהפרסום אצלו, אבל גם אם משהו הגיע אליך במקרה, תציין שזה רץ בוואטסאפ. ואם כבר מפנים את תשומת לבך לשם היוצר, כפי שבאמת קרה, תהיה בן אדם ותן קרדיט".
דאום עצמו מסביר שאין לו שום רצון לקחת קרדיט של מישהו אחר, זו בעיה שנוצרת בגלל אופי ההפצה הוויראלית: "אני מקבל המון וואטסאפים מאוד מצחיקים ממאות אנשים, ואני מעלה חלק מהם. אני לא יודע מי עשה אותם כי לרוב הם מגיעים בלי שם. אבל אם מישהו מעדכן אותי, אני מיד מוסיף קרדיט. גם במקרה של ציפריס, ברגע שהבנתי שהוא יצר את המם, מיד הוספתי את השם שלו. אני גם לא חושב שאני נוטע באנשים את התחושה שאלו חומרים שאני יצרתי. אני לא מעוניין לגנוב קרדיט ואני לא אוהב שגונבים לי, לכן אין לי אלא להתנצל בפני מי שנפגע. הצביעו ביבי".
למה בעצם לא להוסיף את השם?
אחת הדרכים לפתור את בעיית ההעתקות, או השיתופים הוויראליים נטולי הקרדיט, היא להוסיף את שם היוצר על גבי המם עצמו. עם זאת, גאים ככל שיהיו בעבודתם, מרבית הממיסטים ברשת מעדיפים שלא לחתום על תכנים שהם מעלים. הסיבה היא לא בדיוק ראציונלית, זה בעיקר עניין של קוד התנהגות.
לחתום את שמך על מם נחשבת בעיני רבים לפעולה מעוררת חמלה. הרי "בסך הכל" מדובר בדאחקת רשת, לא מאמר מערכת בניו יורק פוסט. הוספת החתימה רק תוסיף פאתוס לא נחוץ לאמירה ביקורתית שבשגרה.
בנוסף, יוצרים רבים מאמינים באתיקה של הרשתות החברתיות, באמונה הפשוטה כי האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לרשת, ובעצם - בשביל זה בדיוק נוצר כפתור ה-Share. האם היוצר צריך להגן על עצמו, או שאולי הגנב צריך להתבייש בעצמו? אילוז מוסיף תובנה משלו ומסכם: "יכול להיות שכשאין קרדיט, לאנשים קל יותר לשתף".