"על חטא שחטאנו לפניך ברדיפת לייקים"

סליחה, סליחה, סליחה. סלחתם? יופי. אני לא סולח. לא שיש לי איזו טינה נגדכם, חלילה, אלא שלא בי פגעתם. אבל פגעתם במישהו שמאוד חשוב לי. מישהו שלפי הגננות בישראל מסתכל עלינו מהכיוון שממנו אנחנו ים של כובעים, כיפות וקרחות. ההוא שאנחנו מתפללים אליו שיתן לנו כסף וילדים טובים, רגע לפני שאנחנו מחזירים את הכיפה לכיס ולוקחים את הילדים למשחק כדורגל של הקבוצה העירונית, קונים לכל אחד חולצה ומגני ברכיים ומלמדים אותם לקלל את החלוץ של היריבה. זה שאת שמו אסור להגות, לכתוב או לחשוב במקומות ובזמנים שבהם בגדים הם אביזר מיותר. לכן, לצורך האווירה וכדי לא להשתמש בכינויים ילדותיים (לא, "אלוקים" הוא לא כינוי לגיטימי), בואו נקרא לו קדוש (במלעיל, ברור שבמלעיל).

קדוש אמנם לא נפגע, לכאורה, אבל זה לא מפריע לאנשים לנסות לפגוע בו ובמאמיניו – ולא חשוב גילם, מינם, מוצאם או באיזה נוסח הם ישירו השבוע את "ונתניה תוקף". פייסבוק מלאה דפים שהמטרה המרכזית שלהם היא התרסה נגד הדת.

שניים מהדפים הידועים בתחום בישראל הם של רבנים פיקטיביים, שמוציאים פסקי הלכה ודרשות פארודיות – הרב פרוייכמן נחום מנדלברוט (כ-12,000 לייקים) והרב מצליח בן דור (כ-3,000 לייקים). אם תרצו, הרבנים הראשיים האשכנזי והספרדי, בהתאמה, של הדת האנטי-דתית בפייסבוקייה העברית.

הנה, לדוגמה, פסק הלכה של הרב מנדלברוט:

וכנגדו, הרצאה אקטואלית של הרב מצליח, הלוא הוא עופר בן שבת:

כפי שניתן לראות, הרב מצליח הוא בעיקר דמות חמודה, שקשה לשנוא למרות הניסיון להגחיך את הדת. לכן, לא פלא שבין כל הדפים בכתבה, הדף הזה הוא היחיד מבין אלה שמופיעים בכתבה שלא ניתן למצוא בו אף לא טוקבק אחד שמגנה את פעילותו. רק חיפוש בגוגל מוצא אזכורים שלו בפורומים דתיים וחרדיים בהם מפגינים גולשים כעס על אתרים שפרסמו "פסקים" שלו בלי להדגיש שמדובר בסאטירה והטעו גולשים חילונים שחשבו שמדובר ברב אמיתי.

גם הרב מנדלברוט זוכה בעיקר לתגובות ציניות כמעט כמו הפסקים המומצאים שלו, אם כי מדי פעם מופץ אחד מפסקיו באופן ויראלי (כפי שקרה עם האיסור על אישה בתקופה ההיא של החודש לשבת על קיפוד זכר, או עם האיסור על נשים לכבס במכונה עם פתח קדמי "מחשש גייז") וגורם לכמה מגולשי פייסבוק להתרעם – אך בעיקר על הקיצוניות המדומה. מאוד נדיר למצוא דתיים שרואים לנכון לגנות את הטקסטים המנוסחים והשנונים, למרות שברור שמטרתם ללעוג לפסקים אמיתיים שעשויים לפעמים להיראות לעין הבלתי-מזוינת כמעט זהים לבדיחות.

מי שמצליח לעורר את זעמנו, הדתיים, הוא מי שצוחק לא על הרבנים שלנו, אלא על האינטליגנציה שלנו. כאלה שמטיפים לנו מתוך נקודת הנחה ברורה שאנחנו דתיים כי אנחנו טפשים, או ששטפו לנו את המוח ואם רק יראו לנו את אור ההשכלה נצא מייד בשאלה ונתפכח מכל ההלכה-תלמוד-מסורת הטפשיים שלנו.

בואו ניקח לדוגמא (כן, עם א' בסוף, כי אנחנו הדתיים עדיין כותבים כמו בתלמוד הבבלי) את הדף שאת שמו אסור לכתוב ולהגות. זה שמורכב מהאותיות י', ה', ו' ועוד ה'. הדף פועל מ-2012, ויחד עם החיקוי שלו שנפתח מספר חודשים אחריו באותה שנה צבר כ-70,000 אוהדים (כ-44,000 למקור וכ-26,000 לחקיין).

השימוש בשם המפורש, עוד לפני שעולה לדף כזה סטטוס בודד, כבר מהווה ניתוץ של מזבח הסטטוס-קוו המקודש שלפיו בדורנו אסור להשתמש בשם הזה. ודאי שלא לעשות ממנו צחוק ולדבר בשמו. לפי ראיונות שנערכו עם מתפעלי העמודים בעבר, הם קיבלו המוני תגובות נזעמות ואיומים על חייהם, אך כיום, בשיטוט בשני הדפים קשה מאוד למצוא תגובות בגנותו, אלא בעיקר כופרים שמנסים להתחרות בבדיחות שלו – ובדרך כלל מצליחים, כי רמתן של רוב הבדיחות בשני הדפים לא מתקרבת לרמת השנינות של פסיקות הלכה פארודיות.

כך, לדוגמא, ב-1 באפריל העלה אחד העמודים סטטוס עם הטקסט "יש! אני קיים!!!". השני העלה השבוע את התמונה הזו, המסכמת את הרעות החולות שנגרמו לדבריו בגלל דתות בשבוע החולף. מיותר לציין שהקישור בין דת לרוב האירועים המוזכרים מגוחך עד אימה, כפי שיעיד כל תושב אירופה שניסה לנסוע ברכבת בחג לאומי שאינו דתי ונאלץ לחכות זמן רב, כל מי שעקב אחר הוצאות להורג שבוצעו על ידי שליטים חילוניים וכל מי שראה שבטים ועמים שאין להם שום מחלוקת דתית נלחמים על טריטוריה ומבצעים רצח עם איש ברעהו.

הדף עם השם המפורש מאשים את הדת גם בצרות שלא קשורות לכלום

ויש גם דפים שמטיפים בלי שום ניסיון להומור, אלא בהתרסה שאפילו ימנים דתיים שלא צפו מימיהם בסיינפלד, לא עלינו, יבינו. כאלה הם אתאיסטים – נעים להכיר (קרוב ל-17,000 לייקים), כפייה דתית – הגיע הזמן שנעצור את זה (כ-15,000 לייקים) וכופר (יותר מ-11,000 לייקים). הם מסתפקים בשיתוף כתבות ותכנים אחרים על מעשים פסולים שנעשו על ידי דתיים כהוכחה לכך שהדת היא רוע קוסמי שצריך להילחם בו כאילו מדובר בדאע"ש (וכן, אני יודע שלשיטתם, גם דאע"ש הוא הוכחה לרוע של הדת).

אז מה עושים נגד אותם כופרים, והאם הם בכלל צריכים להטריד את מנוחתנו שמא יבואו עלינו בשנה החדשה צרות צרורות שנגזרו בעוונותיהם? פניתי לשתי אושיות רשת – אחת רב אורתודוקסי ואחד חוקר מקרא הצוחק על הדת אך גם מכבד אותה – כדי לברר מה הם חושבים.

שאלתי הראשונה היתה: האם עמודים אנטי-דתיים בפייסבוק פוגעים פגיעה של ממש בדת, או שאינם חשובים יותר מליצן שעומד בכיכר העיר וצועק דברי כפירה?

הרב חיים נבון, רב קהילת השמשוני בעיר מודיעין, ר"מ במדרשת לינדנבאום בירושלים ובוגר ישיבת "הר עציון", בה למד גם כותב שורות אלו, עונה בסיפור: "מורי ורבי, הרב עמיטל, היה מספר על מועדון של יהודים אפיקורסים בניו-יורק, שקבע את הנשף השנתי שלו דווקא בליל יום הכיפורים. אמר להם אפיקורוס אחר: אתם דתיים! הם תמהו: מדוע?! והוא השיב: בשבילי יום הכיפורים הוא סתם עוד יום; אתם מרגישים צורך לעשות ממנו חגיגה, וזה סימן שבשבילכם הוא יום משמעותי. אם לחזור לענייננו", הוא מבהיר, "אם יש אנשים שלא מאמינים באלוקים – זו הבעיה שלהם. אם יש להם אובססיה נגד הדת – כנראה הם לא סגורים על עצמם בנושא הזה".

אסף וול, חוקר מקרא ויוצר דמות החרדי הפארודי הראשון ברשת, "גורנישט", מערער קודם על עצם השאלה: "הדת אינה יכולה להפגע, משום שדת היא עניין מופשט. זה כמו שתשאל האם תקנון איגוד התריאטלון הישראלי יכול להפגע. מי שיכול להפגע הם המאמינים באותה דת, בעיקר משום שלאדם קשה להודות בפגיעה בעצמו. אדם המגיב בכח או באלימות לטובת עצמו אינו נתפס כאדם חיובי, ולכן נח מאוד לתלות זאת בגורם חיצוני נשגב וקדוש", הוא כותב. "בנוסף, אפילו ספיידרמן מצליח ברוב המקרים להסתדר לבד – והוא בסך הכל עכביש. אם כך, מדוע שאלוהים יזדקק להגנתם של אלו המודים שהם רימה ותולעה, עפר ואפר לרגליו? בעיני, מי שנעלב בשם האל פשוט מזלזל בו".

"לגבי השוואת מבקרי הדת או כופרים לליצנים, אמר לי איש אחד פעם שהומור, ובמיוחד הומור עצמי, הוא בעיקר לדעת את מקומך. אתה לא מרכז היקום, אינך קדוש, וביקורת – גם לעגנית – היא דבר לגיטימי. לאיש הזה קראו אורי אורבך".

המשכתי להקשות: האם בכלל יש בעיות הלכתיות בחוכא ואיטלולא מהדת? ומה עם שימוש בשמות מפורשים?

"אם הם ישאלו אותי לעמדת ההלכה", אומר הרב נבון, "אענה להם. אינני נוהג לשפוט אנשים בפרהסיא".

"שבת היום"? חורף מחר! דף הפייסבוק עם השם האסור בבדיחה על האברך מאשדוד

וול, במקרה הזה, עונה תשובה שנראית בתחילה כאילו באה להסביר את הרמיזה של הרב: "אם יש בעיות הלכתיות, אלו הנפגעים מהן הם קודם כל המאמינים. ראשית, מפני שהם מחויבים להלכה, והכופרים אינם. שנית", הוא ממשיך ומסיים את ההסכמה, "מפני שהדתיים הם אלו המגחיכים והופכים אותה לנלעגת. לא הכופרים מנפנפים תרנגולות מעל פדחתם, לא הם ש'המציאו' טרקטור שמותר לו לחרוש בשנת שמיטה ולא הם אלו שאסרו את החשמל בשבת רק כדי להמציא שעון שבת", הוא כותב, כאשר הכוונה היא למכון צומת שבישוב אלון שבות, המפתח פתרונות הלכתיים-טכנולוגיים. "לגבי השימוש בשמות מפורשים, ידוע כי חוקי פייסבוק אוסרים על שימוש בשמות פיקטיביים ולצוקרברג גם אלוהים צריך לציית". וול צודק, כמובן, כל עוד האל אינו חתום על תנאי השימוש של פייסבוק.

אז מה משיבים לפייסבוקורוס, והאם בכלל צריך להשיב לו?

"לא כדאי להשיב לפייסבוקורוס, מהסיבה הראשונה שהוא ככל הנראה צודק" ממשיך וול לעקוץ. "בנוסף, אם אתה מאמין פייסבוקי קלאסי, לרוב יכולת הביטוי שלך נמוכה, אתה מתלהם ואינך מודע לסימני הפיסוק, כך שכל תגובה שתגיב לא תעשה עמך חסד. עדיף שבמקום לבטל את זמנך על קטטות פייסבוק תשב ללמוד תורה, תאמר תהילים או שתמציא טרקטור החורש בשנת שמיטה". ולפני שאתם מגיבים בזעם, רק נציין שלמרות הבדיחות על חשבון דתיים, וול אהוד מאוד בציבור הדתי ואף הקים יחד עם שותפו הדתי גיל סלוביק את "המתכנה", חברה המייצרת תוכן דיגיטלי ומתמחה בציבור הדתי. הוא אף כתב איתו במגזין הדתי "מוצש", מבית מקור ראשון, טקסטים רבים וביניהם פשקעווילים פארודיים בנושאים שמעניינים את הציבור הדתי וכתבות נושא שכל כולן מעידות על התערות מוחלטת של וול בהוויה הדתית, למרות שמדובר בקיבוצניק.

גם על תפילת הטרום-חתונה של בר רפאלי בכותל יש לו מה להגיד

הרב נבון גם הוא נותן כאן תשובה דומה לוול, אך כמובן שמהכיוון ההפוך: "הרי כל המטרה של האנשים הללו היא להרגיז. כשהילד שלי אומר שמישהו הקניט אותו בגן, אני אומר לו: תתעלם. כך גם צריך לנהוג כאן. אין לי שום עניין להתפלמס בתקיפות עם האנשים הילדותיים הללו, ובכך לשמח את לבם".

בשלב זה הצבתי בפני השניים את השאלה האולטימטיבית: האם למפעילי הדפים האלה אין כפרה?

הרב נבון: "שהחשש הזה לא יעכב אותם מלחזור בתשובה. הקדוש ברוך הוא רחמן".

וול: "מי צריך כפרה כשיש צ'יזבורגר?"

ואם זה גורם לכם לתהות האם יש דרך לגשר על שתי התשובות האלו, נציין שעמדת ההלכה הלא פארודית בכלל על מי שמסיבה כלשהי חוזר בתשובה דווקא באמצע יום כיפור, על אי בודד שאין בו כלום מלבד מקדונלדס ואם לא יוכל לפני שיצום לא ישרוד את הצום - היא שעליו לברך "המוצא לחם מן הארץ" לפני האכילה וברכת המזון בסיום.

ולא לשכוח "יעלה ויבוא".

צום קל וכתיבה וחתימה טובה.