מאות אלפים ממשתמשי הרשת החברתית בישראל גילו בבוקר בהיר אחד ביוני, במקביל לחבריהם בעולם, כי פייסבוק הוסיפה להם אימוג'י חדש וצבעוני. זה איפשר להגיב לפוסטים בנוסף ללייק, סמיילי, פרצוף עצוב ושלל תגובות מוכרות, גם באפשרות תגובה גאה במיוחד - דגל הקשת. אלא שמהר מאד הסתבר שאפשרות זו לא זמינה אוטומטית לכולם. קבוצת הפייסבוק של קורס דיגיטל במחלקה לתקשורת בספיר סערה: "למה אנחנו לא רואים את הדגל ? מה, אנחנו לא מספיק פלורליסטים בפריפריה בשביל פייסבוק ? אולי כשהמצעד יעבור בבאר שבע יהיה לייק עם גמל גאה?".
לצד תגובות אוהדות ברשת ובאמצעי התקשורת כלפי פייסבוק על הצהרתה כי היא "מאמינה בבניית פלטפורמה התומכת בכל הקהילות [...] וחוגגת את האהבה והגיוון בכפתור התגובה החדש", לא איחרו להופיע תגובות מופתעות ונזעמות של משתמשים שתהו מדוע לא זכו באפשרות התגובה החדשה, או לכל הפחות לראות את תגובתם של מי שכן. יש שמחו כנגד העדר השקיפות של האלגוריתם המונע ממשתמשים רבים את האפשרות המיידית לתגובה גאה ומותיר סימני שאלה וכעס באשר לקריטריונים: האם התגובה הגאה היא רק לסטרייטים נבחרים? האם הדגל מוגבל ל"מדינת תל אביב" ? ולמה לחלק מהמשתמשים הדרך היחידה לזכות בזכות לנופף בתגובת הדגל מחייבת לעשות לייק לעמוד של קהילת הלהט"ב LGBTQ?
זו לא הפעם הראשונה שפייסבוק לוחצת לנו על הכפתורים. כך לדוגמה, בבחירות האחרונות התגייסה הרשת החברתית להעלאת שיעור ההצבעה באמצעות כפתור "אני הצבעתי" שהופיע בזרם החדשות (ניוזפיד) של משתמשים באופן סלקטיבי. לאור העובדה שבחירות 2010 בארה"ב לימדו אותנו שאם פייסבוק מעדכנת אותנו שחברים שלנו הצביעו, הסיכוי שנלך להצביע גדל, ניתן לקבוע בוודאות שלכפתו "אני הצבעתי" שהופיע רק לחלק מהגולשים בישראל היה פוטנציאל להשפעה ישירה על תוצאות הבחירות והמציאות הפוליטית בישראל.
האימוג'י יהפוך את העולם למקום טוב יותר?
פייסבוק מצטיירת אולי במהלכים כגון אלה כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" וכ"אבירת זכויות האדם", אבל חשוב לזכור שמדובר בתאגיד ענק שמונע על ידי ביצועי המניה שלו. מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, טען במניפסט אידיאולוגי שפרסם כי "בתום עשור שבו התמקדה פייסבוק בחיבור בין משפחה וחברים, היעד הבא הוא פיתוחה של תשתית חברתית לקהילה. קהילה גלובלית שתתמוך בנו, תשמור עלינו, תיידע אותנו, תתרום למעורבות אזרחית ותכיל את כולם". ובכולם הכוונה גם לקהילת הלהט"ב. ולא במקרה.
בימים האחרונים פייסבוק פרסמה פוסט לפיו יש לה "קהילת משתמשים מגוונת המזהה עצמה ברשת החברתית כגאה, לסבית, בי-סקסואלית, טרנסג'נדרית ונון קונפורמית של למעלה מ-12 מיליון אנשים מרחבי העולם". הרשת החברתית מקדמת ערכים של שוויון וחירות. היא פונה אל הלב, אבל קורצת אל הכיס. כמי שמפיקה את רווחיה מפרסומות פייסבוק לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מכוחה הכלכלי והצרכני של הקהילה הגאה. הכסף הוורוד משמעו שחברי הקהילה הם לא רק צרכנים נחשקים של תעשיית הבילויים והתיירות, אלא משתמשים אידיאליים של רשתות חברתיות. מפרסמים מודעים היטב לכך שמדובר בקהילה מגוונת שבחלקה מובילה דעת קהל ומכתיבה טרנדים, ומונה כעשירית מכמעט שני מיליארד משתמשי פייסבוק בעולם.
לא ברור כמה קיומו או העדרו של אימוג'י יהפוך את העולם למקום טוב יותר כחזונם של מארק צוקרברג או גילברט בייקר מעצב דגל צבעי הקשת. טכנולוגיות חדשות נוטות לחזק את המבנים החברתיים הקיימים. הן מתקשות לפתור באורח קסם בעיות ישנות כאפליה, העדר שווין ושנאת האחר. ולהוכחה, דף פייסבוק נוצרי חוסם משתמשים שמגיבים באימוג'י הגאה, ומשתמשים רבים עושים שימוש בתגובה הגאה כנשק ואמצעי להטרלה נגד פוליטיקאים בארה"ב ובאוסטרליה המתנגדים לנישואים חד-מיניים ופועלים נגד קהילת הלהט"ב.
אנחנו בבועה
פייסבוק מחניקה אותנו באמצעות אלגוריתמים ב"בועת פילטר". במציאות שבה אנו נחשפים בעיקר למידע המאשרר את תפיסת עולמנו, לאנשים המציגים עמדות ונטיות מיניות דומות לשלנו, ושמקשה עלינו לדון באופן ביקורתי ומעמיק בנושאים חברתיים ופוליטיים. אם פייסבוק היתה מדינה, היא הייתה המדינה הגדולה בעולם. אבל פייסבוק היא לא מדינה. היא גם לא ארגון תקשורת. היא חברת טכנולוגיה, תאגיד פרטי בעל השפעה פוליטית בין-לאומית. ככזו, היא לא מחויבת לקידום הדמוקרטיה או זכויות האדם. היא לא אמורה להיות מונחית על ידי אתיקה עיתונאית, והיא לא נדרשת לשקיפות ביחס לאלגוריתמים שלה.
בעוד אנו ממתינים להכרעת בית המשפט בישראל בשאלה האם פייסבוק היא מוצר חיוני, ברור זה מכבר שהרשת החברתית מהווה את הפלטפורמה המרכזית לשיח הציבורי וכי יש לה תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל. מצב דברים זה בעייתי בין אם האימוג'י יישאר ובין אם פייסבוק תקפל לנו את הדגל. במציאות שבה היום אולי תקבל אפשרות לאימוג'י גאה, ואולי לא, ומחר עשויים לסנן לך את התכנים או לסגור לך את הדף לא יועילו לא מחאה אלימה ולא כפתור צבעוני. לשם כך עלינו לפוצץ את הבועה, ולזכור שאנחנו לא צרכנים או משתמשים, אלא בני אדם. בלי הבדל דת, גזע והעדפה מינית.
ד"ר עטרה פרנקל וד"ר שרון רינגל הן חוקרות טכנולוגיות מידע ותקשורת ומרצות במחלקה לתקשורת במכללת ספיר