לפני עשור בדיוק היה אריה חסיד, כיום רבה של תנועת הנוער המסורתית נוע"ם המתגורר בירושלים, במקום אחר לגמרי. חסיד (30) יליד ניו ג'רזי, היה אז סטודנט יהודי-אמריקני צעיר שעיקר רצונו היה לעלות כבר לישראל ולכהן כרב קונסרבטיבי. הוריו התעקשו שילמד מחשבים בארה"ב, עד שלבסוף הגיעו לפשרה: חסיד יסכים ללמוד בארה"ב ויירשם להרווארד, אלא שבמקום מחשבים, יתמקד בהיסטוריה של ארץ ישראל, ורק אז יעלה לארץ להגשים את חלומו. הוא ממש לא תיאר לעצמו שדווקא באותם ימים של לימודים, בעודו מתגורר במעונות הבינוניים של האוניברסיטה, הוא יהיה יזכה לחזות בלידתה של אחת המהפכות הטכנולוגיות הגדולות של המאה ה-21.
את הדירה חלק אז עם חבר מהאחווה היהודית אלפא אפסילון פי, בחור יהודי בשם מארק צוקרברג שהתנדב להקים איזשהו אתר. "כשהתחלנו ללמוד בהרווארד חילקו לנו ספרי פנים כדי שנוכל לזהות ולהכיר אחת את השני בקמפוס", הוא מסביר במבטא אמריקני חביב בדיוק כשהוא מסיים הרצאה נוספת שהעביר לחניכים בתנועת הנוער, "היה אז דיבור באוניברסיטה להפוך את כל ספרי הפנים האלה למשהו מקוון שיעבור לרשת ומארק לקח את זה על עצמו. הוא אמר אז שאם רוצים לעשות את זה – הוא יכול לעשות את זה טוב יותר ממה שהגורמים הרשמיים יוכלו לעשות".
כשפתח חסיד את חשבון הפייסבוק שלו, היו בסך הכל עוד שלושה משתמשים אמיתיים ברשת החברתית: צוקרברג עצמו, כריס היוז ודסטין מוסקוביץ'. אלא שלאף אחד מאותם משתמשים לא היה מושג לאיזה מימדים יגדל האתר הקטן והכחול שבדיוק נרשמו אליו. "אני זוכר שאחד החברים שלנו שאל: 'למה שאצטרף לדבר הזה?' והסביר שאם יצטרפו אלף אנשים מהאוניברסיטה, רק אז הוא יצטרף. הוא לא האמין שזה יקרה, אבל מהר מאוד הצטרפו אלפים של משתמשים וגם החבר ההוא מיהר להצטרף", חסיד נזכר בימיו הראשונים של האתר, עוד כשכלל סטודנטים מהרווארד בלבד. "מארק היה אדם מאוד מעניין והייתי אופטימי לגבי האתר, אבל מי היה יכול לדמיין שזה הגיע לאן שזה הגיע?", הוא מודה שלא יכל לתאר לעצמו שיתראיין לגבי זה היום.
"חשבתי שיהיה מגניב אם יראו שיש לי יום הולדת כשנכנסים לאתר ובערב זה הופיע"
כסטודנט ציוני ששאף להקדיש את חייו ליהדות, עולם המחשב מעולם לא עניין אותו במיוחד. חסיד לא לקח חלק בהקמת האתר, אלא רק תמך בחברו והשקיף מהצד על כל אחד מגלגוליו של הפייסבוק. הוא מעולם לא ניסה להצטרף בעצמו למיזם, אך האם הוא מתחרט על כך? נראה שאת השאלה הזאת הוא כבר שמע יותר מדי פעמים. "אני אף פעם לא ממש יודע איך לענות על השאלה הזאת", הוא משיב במהירות ונאנח קלות, "מגיל 14 ידעתי שאני רוצה להיות ישראלי ולעשות את מה שאני עושה. ההורים שלי רצו שאלמד מדעי המחשב, הם היו חכמים, אבל הייתי נער ועשיתי את מה שהיה נכון בענייני כדי להיות ישראלי. לימוד עברית והיסטוריה של ישראל הם שנראו נכונים בעייני. החלום שלי היה לעלות ארצה ולכהן כרב וזה בדיוק מה שאני עושה היום ואין אושר גדול מזה. אז אני לא עשיר, אבל איזהו עשיר? השמח בחלקו".
ובכל זאת נראה שגם חסיד תרם את תרומתו הקטנה להקמת האימפריה. "כמובן שבכל מה שיכולתי לעזור למארק עזרתי", הוא מספר, "אני אדם ששומר על קשר עם הרבה מאוד אנשים ולכן רשת החברים שלי הייתה גדולה יחסית, אז עזרתי לו להפיץ את האתר. אני גם זוכר שבחודשים הראשונים כל משתמש היה נכנס ונתקל בדף סטטי ללא ניוזפיד שבו יכולת לראות רק כמה הודעות ועידכונים יש לך. ביום ההולדת שלי שחל בחודש מאי, נכנסתי לפייסבוק ואמרתי למארק שיכול להיות מגניב אם כל אדם שנכנס לאתר יוכל לראות בעמוד הראשי שיש לי יומולדת ומארק צחק, אבל כבר באותו לילה ראיתי שנוסף תאריך יום ההולדת לעמוד ובדיעבד היה לי ממש כיף לדעת שיש לי את החלק הקטן שלי בפייסבוק".
כיום, לאחר שירותו הצבאי בדובר צה"ל, עוסק חסיד בחינוך ליהדות פלורליסטית ומשתמש - איך לא? - בפייסבוק כדי להפיץ את תפיסותיו. "אני רואה בפייסבוק כהזדמנות לחנך ליהדות כפי שאני רואה אותה והוא מהווה מבחינתי כלי מצויין לכך", הוא מסביר, "מארק תמיד רצה שהפייסבוק ישמש ככלי חברתי שישרת את הצרכים החברתיים שלנו ולא ישמש כתחליף לקשרים היומיומיים. אני חושב שהפייסבוק הפך את העולם לקטן יותר וזאת באמת הייתה אחת המטרות הראשוניות, אלא שבהתחלה לא היה מדובר בעולם, רק בקמפוס".
הקשר המתמיד של חסיד עם מארק התנתק ובכל זאת הוא שומר על קשר טוב עם חברים אחרים מתוך קבוצת הגרעין של הרשת החברתית, חלקם גם תומכים במטרותיו ותורמים מכספיהם ומקשריהם האישיים כדי לעזור בדרכם שלהם לחסיד לקדם את מטרותיו, כמו שהוא עשה עבורם לפני עשור.