פסל של גבר רכוב על סוס ופוסט שקורא לאישה מתה "זונה שמנה" - זה כל מה שהיה צריך כדי שחברות האינטרנט, שמטיפות ללא הפסקה לחופש דיבור וסובלנות ומתעצלות להסיר תכנים מזעזעים בימים כתיקונם, יהפכו פתאום למשטרת מחשבות שנלחמות באגרסיביות נגד כל מי שצריך - וגם מי שלא צריך.

הפסל שהקפיא מתיחות חברתית במשך 100 שנה

לפני שנגיע לאירועי השבוע, נסביר את הרקע שלהם: בשנים האחרונות, כחלק מהתגברות תרבות הפוליטיקלי-קורקט בארה"ב, עלתה בווירג'יניה הצעה להסיר את פסל הגנרל רוברט אי. לי, שהוזמן ב-1917 ונחשף ב-1924. זאת, משום שלי, שנחשב למצביא העיקרי של הדרום במלחמת האזרחים, שייך לצד שתמך בהמשך העבדות, ולפי מסמכים היסטוריים אף התייחס באכזריות רבה לעבדים ששירתו את משפחתה של אשתו.

פסל הגנרל רוברט אדוארד לי בעיר שארלוטסוויל (צילום: Steve Helber, AP)
פסל הגנרל רוברט אדוארד לי בעיר שארלוטסוויל בווירג'יניה|צילום: Steve Helber, AP

הימין התרעם על ההצעה, משום שלדבריו היא נועדה למחוק את ההיסטוריה ולצנזר חלקים שלא נעימים לשמאל העכשווי במדינה, שדוגל בצנזור כל דבר שעלול לפגוע ברגשותיו של מישהו, בלי קשר לחשיבותו של הנושא, האדם או הסמל. משמאל עלתה הטענה כי כיום כבר אין מקום לסגידה לאנשים וסמלים שערכיהם אינם נאורים מספיק לפי התפיסה הנוכחית של המושג בשמאל.

כך גאתה בעיר שארלוטסוויל מתיחות סביב הכוונה להסיר את פסל הגנרל לי, עד להפגנה שהתארגנה עבורו במוצ"ש האחרון ונגמרה בעימותים אלימים ובפיגוע דריסה של מפגין ימני קיצוני בו נהרגה מפגינה מהשמאל.

"פיתרון סופי" ליהודים והומואים - מותר, "זונה שמנה" - אסור

עד כאן דברים שהתרחשו בעולם הפיזי. מפה והלאה הכל וירטואלי והתרחש בתחומי הרשת, שבה כידוע מה החוקים נקבעים על ידי חברות האינטרנט, האכיפה נעשית על ידיהם ואנחנו יודעים אותם עד הסוף.

זמן קצר לאחר הפיגוע בשארלוטסוויל פרסם אתר הימין הקיצוני דיילי סטורמר רשומה, בה הביע מפעילו, אנדרו אנגלין, שמחה על מותה של המפגינה השמאלנית, וקרא לה בין היתר "זונה שמנה" ו"נטל על החברה".

כפי שדיווחנו שלשום, בעקבות הרשומה החליטה גודדי, החברה שאירחה את האתר, להפסיק לספק לו שירות בתוך 24 שעות. בחברה הסבירו כי הפוסט "עלול לעודד אלימות נוספת" - ובכך חשפו את הצביעות של עצמם, שכן במשך 4 שנות פעילותו של האתר הוא עודד ללא הפסקה חזרה ל"פיתרון הסופי" של היטלר והשמדת יהודים, להט"בים ושאר שמאלנים.

בעקבות גודדי, עוד ועוד חברות אינטרנט החליטו פתאום לצאת במלחמת חורמה נגד מה שעד עכשיו לא תמיד הפריע להן.

הבולטת ביותר היא גוגל. אנגלין רכש דרכה את הדומיין מחדש וניסה להעביר אליה את הדיילי סטורמר, לפני פקיעת 24 השעות שהקציבה לו גודדי. אך גוגל הודיעה על ביטול הרכישה בקושי שלוש שעות לאחר שאנגלין רכש אותה. דובר מטעם גוגל הודיע: "אנו מבטלים את רישום הדומיין של הדיילי סטורמר בגוגל על הפרת תנאי השימוש שלנו".

אלא שבאתר הרג'יסטר החליטו לבדוק איזה תנאי הפר אנגלין וטרחו לקרוא את תנאי השימוש בשירות רישום הכתובות של גוגל. המסקנה: בשירותי התוכן שלה גוגל כמובן אוסרת אלימות והסתה, אבל ספציפית ברכישת דומיין - אין שם שום תנאי שנוגע לאתרים קיצוניים, אלא רק זכות לבטל רישום אם הלקוח סיפק פרטים שגויים או לא שילם.

גם חברת שירותי הענן ההודית Zoho צייצה כי היא מפסיקה לספק את שירותיה לאתר. "בתשובה לשאלות על השימוש של הדיילי סטורמר בשירותי זוהו: אנו מאמינים כי הדיילי סטורמר הפר את תנאי השימוש של זוהו, ולכן הגישה שלו לשירותי זוהו נסגרה", נכתב בציוצי החברה.


חברת Tucows נזכרה גם היא שאנגלין מפר את תנאי השימוש שלה - וכעונש הפסיקה להסתיר את כתובת המייל ומספר הטלפון שלו. מייקל גולדשטיין, סגן נשיא למכירות ושיווק בטוקאוז, אמר: "זה אתר מסוכן, ואנשים צריכים לדעת מי מפעיל אותו".

לפי רויטרס, בעקבות היזכרותן של ספקיות השירותים שלו כי הוא מסוכן ומפר את תנאי השימוש שלהן נאלץ אנגלין להעביר את האתר לדארקנט, שבה הכל אנונימי ולא מפוקח.

גל של חסימות

במקביל, החל גל של חסימות משירותי רשת שונים. הלילה הודיע אתר הקהילות רדיט כי החליט לחסום קהילה שלמה בשם "הסרה פיזית", שדגלה בתפיסתו של האנס-הרמן הופה - ליברטריאן קיצוני שכתב כי אין מקום בחברה לקומוניסטים, דמוקרטים, הומוסקסואלים, פעילי סביבה ועוד, וכי עליהם להיות "מוסרים פיזית", או לפחות "מופרדים", מהחברה.

"הפורום הוסר בשל הפרה של מדיניות התוכן שלנו, וליתר דיוק, העלאת תוכן המסית לאלימות", נכתב בעמוד הקהילה, בלי שום התייחסות לכך שהאתר יכול היה לחסום את הגולשים הבעייתיים בה, שאיחלו מוות לאחרים, במקום לחסום את כל הפורום למרות שבאופן רשמי כתבו מנהליו כי "אנו מתנגדים בלהט לכל אלימות שאינה גם חוקית וגם הגנתית מטבעה".

קהילה מקבילה בפייסבוק נחסמה גם היא, לצד 7 קהילות נוספות. כמו כן, הסירה הרשת החברתית את עמוד האירוע דרכו אורגנה ההפגנה שהפכה לאלימה. דובר מטעם החברה אמר כי "פייסבוק אינה מאפשרת דברי שטנה או שבח לפעולות טרור או פשעי שנאה, ואנו מסירים באופן פעיל כל פוסט המאדיר את הפעולה המזוויעה שבוצעה בשארלוטסוויל". שכשזה קרה בישראל פייסבוק לא מיהרה לחסום את התכנים המסיתים.

פייפאל, מצידה, החליטה להודיע כי "אנו עובדים כדי להבטיח כי שירותינו לא משמשים לקבלת תשלומים או תרומות לפעולות המקדמות שנאה, אלימות או חוסר סובלנות גזעי. זה כולל ארגונים המטיפים לתפיסת עולם גזענית, כמו הקו-קלוקס-קלאן, קבוצות הדוגלות בעליונות הגזע הלבן או קבוצות נאציות". לפחות במקרה הזה, לא מדובר על הפגנת צביעות - אנדרו אנגלין נחסם מקבלת תרומות באמצעות פייפאל כבר ב-2015.

חברה אחרת שהצעד שלה מתמיה יותר היא Discord, המספקת שירות צ'ט לגיימרים שעובד גם על מחשבים וגם על סמארטפונים ומאפשר גם תקשורת בין שחקנים במשחקים שונים. "היום חסמנו את שרת Altright ומספר חשבונות הקשורים לאירועים בשארלוטסוויל", נכתב בציוץ של החברה. "נמשיך לנקוט בפעולה נגד (תומכי) עליונות הגזע הלבן, אידיאולוגיה נאצית וכל צורה של שנאה".

בתגובות לתלונות של גולשים על חוסר איזון ופגיעה בפרטיות ובחופש הביטוי, כתבו אנשי החברה כי הם מתכוונים לפעול נגד כל מי שמאיים על אחרים, והוסיפו שאינם קוראים את ההודעות. הם לא ציינו איך הם כן יודעים מי מפיץ דברי שטנה והסתה בצ'ט.

חברה נוספת שנזכרה פתאום להיות יותר צדיקה מהאפיפיור היא Twilio, שמספקת שירותי שליחת הודעות טקסט המוניות לחברות וארגונים (ממש לא ספאם!). ג'ף לוסון, מנכ"ל החברה, הכריז כי תנאי השימוש בשירות ישונו כך שיאסרו שימוש של מי שאחראי לדברי שטנה.

בינתיים, באתר המימון-המון GoFundMe מסרו כי הם מוחקים קמפיינים לגיוס תרומות לטובת ג'יימס פילדס, מבצע פיגוע הדריסה בשארלוטסוויל. מנהל התקשורת האסטרטגית בובי וויטהורן הצהיר כי "הקמפיינים האלה לא גייסו כסף והוסרו מייד", והוסיף כי החברה ממשיכה לעקוב מקרוב אחרי הקמפיינים החדשים שנפתחים ולהסיר כל אחד שמיועד לסייע למפגע. חברות מימון-המון גדולות יותר אמרו לכלי תקשורת כי לא חוו ניסיונות לפתוח קמפיינים עבור המפגע, אך יחסמו כל קמפיין כזה אם ייפתח. אתרים קטנים וחופשיים יותר אפשרו קמפיינים דומים, כאשר באתר Rootbocks נפתחו שני קמפיינים לטובת תביעות נגד עיריית ומשטרת שארלוטסוויל, אחת על כישלון בהגנה על מפגיני הימין והשנייה על הפרת זכויות אדם במעצרי שווא.

אם כן, לפי מה קובעות חברות האינטרנט מה לחסום ומתי? האם רק לחץ תקשורתי ופוליטי פנימי בארה"ב קובע מה מותר ואסור ברשת? מלבד פייפאל, נראה ששאר החברות שהוזכרו בכתבה חושבות שכן.