במושב קטן בהרי ירושלים חיה משפחה קטנה וקסומה שכבשה את הדמיון של כל המדינה בחודשים האחרונים. הם חופשיים, צבעוניים, מחוברים לטבע, מתרגלים יוגה ומדיטציה, מכינים סבונים טבעיים, אומרים שלום בשפת הדולפינים ומזמינים אתכם להצטרף איתם למסע שלהם. דווקא בטיקטוק, הפלטפורמה הכי רחוקה לכאורה מאורח החיים שהם מבקשים לחיות, צמחה התופעה שהיא משפחת אבן אודם, שאפילו זכתה לחיקוי ב"ארץ נהדרת".
האבא, אופיר, הוא מוזיקאי ומנחה יוגה ומדיטציה עם זקן עבות ורעמת שערות-ראסטות שלא פגשו מספריים כבר 30 שנה. האמא לימור (לימי) רוקחת סבונים ותמרוקים טבעיים, מחבקת עצים וגם נראית ונשמעת כמו אפליקציית מיינדפולנס שהתעוררה לחיים. הבן הצעיר, טוהר, הוא מוזיקאי מוכשר שמתלבש כמו חבר במועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר, עם שיער ארוך חלק ועיניים כחולות בוהקות. האחות הגדולה זוהרה, מסתורית ויפה כמו בציור, אחראית לגל של תיאוריות קונספירציה שכל המשפחה הזאת היא בכלל פרי יצירתה של בינה מלאכותית.
האומנם מדובר באנשים אמיתיים, קסומים ומוזרים שחיים בבועה ירוקה בהרים, או שהכל הצגה מחושבת היטב? התשובה היא שהם אמיתיים, והם לא באמת כל כך מוזרים. הם גרים בבית לא גדול עם גינה יפה במושב, הם רוחניים ויצירתיים והם מכינים סבונים טבעיים, אבל במובנים רבים מדובר במשפחה ישראלית נורמלית לחלוטין. משפחת אבן אודם היא לא שקר או תרמית, אבל היא בהחלט אימצה לעצמה תדמית שהושקעה בה מחשבה רבה.
"ניסינו להגיע לאנשים והשתמשנו במלאכת מחשבת כדי לעשות את זה", אומר אב המשפחה, אופיר, על ההצלחה ברשתות החברתיות בחודשים האחרונים. "זה לא סתם הצליח, ואנחנו לא עוצרים את התופעה הזאת. לא סיימנו, להפך. אנחנו בונים. אנחנו בונים מערך שנוסק לגבהים".
מה בתכנון?
"אנחנו רק בתחילת הדרך. אתה מראיין אותנו ארבעה חודשים אחרי שקרה הדבר, וכבר אני אומר לך שאנחנו בונים דברים ורוצים לקדם ולבנות סביב זה משהו טיפה יותר מוחשי. נפל בחלקנו משהו שמצד אחד הוא המון, ויש סביבו אחריות. מיליון בני נוער מסתכלים עלינו".
ומה המסר שלכם? מה המסר שלך?
"אתה לא יכול לקבל את המסר שלי בקליפת אגוז מכיוון שהוא רחב וגמיש. אני לא מרגיש מחויב לסטנדרט חברתי כלשהו".
למה אתה מתכוון ב"גמיש"?
"שזה סביר נניח להגיד, 'שמעו, אני לא אוכל בשר', אבל אז אחרי חודש כן לאכול בשר. זה סביר, הגמישות הזאת היא סבירה".
אז יכול להיות שנראה אתכם עושים דברים שאתם לא בהכרח מאמינים בהם היום? עוד מעט נראה אתכם בפרסומת לשופרסל?
"סביר שכן".
נחיה ונראה, אתה אומר.
"אנחנו נעשה הרבה דברים, אבל שני דברים אנחנו לא נעשה. דבר ראשון, לא נפסיק למסור את המסר החשוב שאנחנו מוסרים. דבר שני, לא נעשה משהו שלא בא לנו עליו. אבל זה לא אומר לא להתמסחר, כי יש במסחריות גם צדדים מאוד חיוביים".
כמו מה?
"קודם כל פרנסה, שהיא חשובה גם לנו בעצמנו, וגם אני רואה את הפרנסה הזאת כחלק מהתנועה. לא הגיוני לעשות כל כך הרבה בלי שיהיה לך משהו מוחשי לקדם. לך, בתור צופה מהצד, זה ייראה חשוד".
ויש לכם מה לקדם?
"כן, סדנאות, שיעורים. זה גם רוחני, אבל גם מתפרנסים מזה. אנחנו מתקדמים וצומחים ביחד, אנחנו והקהל".
בהודו אני סלבריטי
אופיר לא מנסה להתחמק מלדבר על המסרים שהוא ובני משפחתו מנסים לקדם, להפך. בהמשך השיחה שלנו הוא צולל לשאלות רוחניות גדולות וקטנות, חלקן פשוטות וישירות וחלקן כבדות וסבוכות. "היה לי הרכב מוזיקלי מאוד רציני בשנות האלפיים המוקדמות בשם 'בשורות טובות'. היינו על סף פריצה, אבל היה לי קונפליקט קטן, מעצור, כי מאוד עניין אותי עולם הרוח", נזכר אופיר בפלרטוט שלו עם עולם הפרסום לפני כ-20 שנה. הוא גבוה ורחב, נראה ומתנהג כמו ראש שבט עם הזקן והרעמה המאפירים והראסטות הקטנות שמשתלשלות מעבר לכתף. הוא לא מתבייש לבטא את עצמו ואת רצונותיו בצורה ישירה, והוא לא מפחד לעמוד באור הזרקורים. שאר בני המשפחה ביישנים יותר, לחוצים מהריאיון ונתלים באב המשפחה שופע הביטחון שינווט את הספינה.
זו הייתה להקה רוחנית?
"זו הייתה להקה רוחנית במיינסטרים, והמוזיקה שאני עושה עכשיו היא מוזיקה של טקסים, של ריפוי, של תפילה איטית. הקונפליקט לא היה כלפי הלהקה, ממש לא, זה היה פנימי שלי מול השאיפה לרצות להיות רוקסטאר. היה לי עוד חלום: להיות אדם רוחני ששוקע במדיטציה, בריטריטים ארוכים".
וזה סותר?
"זו לא סתירה אלא מעין קונפליקט. לא משנה, בסוף לא התפרסמתי לא בזה ולא בזה. בגיל 21 נסעתי להודו כמו כל בני דורי ונפגשתי שם במדיטציה, שהפכה להיות הדבר המרכזי בחיי. מה שיפה בעולם הרוחני שלי, זה שאתה תלמיד. מול האל, הקדושה, הדבר הגדול והנשגב, אתה תמיד מרגיש תלמיד. רוקסטאר הוא לא תלמיד, רוקסטאר הוא שם כבר, הוא I am, הוא כבר יודע הכל".
על ארון הספרים שלו מונחים זה לצד זה ספרי פילוסופיה, בודהיזם, כתביו של הרמב"ם וביוגרפיה של אלברט איינשטיין. הכל יחד ולחוד חלק מהלמידה המתמשכת שלו. "אני נולדתי יהודי ואני בן למסורת מאוד מפוארת של יהדות, אבל יחד עם זאת, בניתי את העוצמה הרוחנית שלי דרך התרבות ההודית. גם יש לנו את זה במשפחה, אנחנו הודים, סבא שלנו נולד שם ולמדנו את המסורת שלו. אבל חלק מהקסם שחשוב לי להעביר, חלק מהקסם שהוא אני בעצם, זו העובדה שאני לא מחויב. לכתבים, להלכות, למסורות, לשמות, לדמויות, אני לא מחויב לבודהה, אבל אני מכבד את המסורת ההודית ובהודו אני נחשב לדמות מאוד מסקרנת, בלשון המעטה".
מה זאת אומרת?
"אני הולך ברחוב ואני סלבריטי בלי שמכירים אותי מהטיקטוק, רק מהלוק, מזה שאני גבוה ושחום, רואים עליי שאני תלמיד יוגה. ההודים הפשוטים ברחוב מעריצים אותי, אבל הם לא יודעים שבמידה מסוימת, כל הדת שלהם לא מעניינת אותי. אני לא בז לה, היא פשוט לא מעניינת אותי, מה שמעניין אותי זה רק המהות".
כולנו מאוד אמיתיים
לפני שהם היו סנסציית רשת, הם היו עסק משפחתי לייצור סבונים. בסוף שנות ה-90 החלה לימור (לימי) לייצר סבון מחומרים טבעיים, מה שהתפתח לקו מוצרים עשיר. בתחילה הם ניסו לפרסם את המותג ברשתות החברתיות עם סרטוני הדרכה פסטורליים והדגמות של מוצרים, עד שיום אחד הם החליטו לנסות כיוון קצת יותר צבעוני ומשעשע. "יש לנו סטודיו לרוקחות טבעית וחשבנו לפרסם אותו. בימים ההם זוהרה לא הייתה בבית. אמרנו לה, 'זוהרה, אנחנו עושים פה איזה סרטון, שלחי תמונה יפה שלך'. זה הצית את כל העניין".
העובדה שזוהרה לא נכחה בסרטון אלא רק הופיעה בתמונתה הציתה גל של שמועות שאינה אמיתית, וההייפ סביב המשפחה הלך וגדל. "האלמנט הזה בעצם הפך את זה למשהו אחר".
בגלל זוהרה?
"בגלל היופי שלה, המרהיב, אנשים התעוררו והתחילו להסתקרן, ואנחנו הבנו שמשהו קורה. היא הייתה אז בטבריה, וכל פעם היא שלחה לנו עוד תמונה או סרטון, ופעם בחוכמה עצומה היא שלחה סרטון עם מסכה שהצליח לסקרן אפיל יותר. לאט-לאט היא נכנסה לזה יותר, כי קלטנו שאנשים מתעניינים בה מאוד. היא גם דוגמנית, גם יפהפייה וגם חבויה בה שחקנית שהיא עוד לא יודעת עליה".
"זוהרה היא מאוד אמיתית ומאוד טבעית, היופי שלה מהמם", מצטרפת לימי למחמאות. "בכלל, אנחנו כולנו מאוד אמיתיים, כולנו כמו שאנחנו, וכל אחד מאוד שונה".
רגע, זוהרה גרה בטבריה? איך הגעת לטבריה?
זוהרה: "האמת שטיילתי די הרבה בחיים, הייתי בכל מיני מקומות. בן הזוג שלי עבד עם המפונים, אז עברנו לשם, הוא מדריך נוער בעמותת עלם (עמותה לנוער במצבי סיכון). עכשיו כשתושבי הצפון חזרו הביתה, נגמר הפרויקט של עלם ואנחנו מחפשים את הדבר הבא".
"כולנו מייחלים שהיא תעבור לפה", מוסיף אופיר.
זוהרה נישאה לפני חודש וחצי לאושר, שכמו שאר בני המשפחה, מאיר פנים ומשדר את אותה רכות טבעית. בשונה מהם, הוא חובש כיפה, וגם זוהרה מעידה על עצמה, "אני שומרת שבת וכשרות, ומאוד מאמינה".
ומה איתכם?
לימי: "אנחנו בית מאוד מאמין, אנחנו אנשים מאוד מאמינים, אבל אנחנו לא דתיים".
זוהרה, איך את מתמודדת עם הפער הזה בין הבית הדתי לבית ההיפי?
"כל החיים שלי עברתי מקיצון לקיצון, הייתי היפית, הייתי קצת ערסית ופשוט מצאתי את הדרך שלי שהכי מתאימה לי, שמשלבת את כל העולמות. אני מרגישה קצת מזה וקצת מזה".
אני מוזר, אבל זה בסדר
עם כל הכבוד ליופי הטבעי של זוהרה, מי שמושך את רוב תשומת הלב הוא דווקא הבן הצעיר טוהר, שדמותו וחוש ההומור שלו מגדירים את הטון הייחודי של משפחת אבן אודם. בפגישה איתו הוא מעט ביישן, מדבר בקול שקט, אבל נראה כמי שמשתוקק לדבר ולבטא את עצמו. הוא בתחילת שנות ה-20 לחייו, עדיין גר עם ההורים, מוזיקאי מסור שעובד על אלבום הבכורה שלו. כפי שצוין בהתחלה, הוא גם יודע להגיד שלום בשפת הדולפינים, בתיאוריה לפחות ("אני צריך לנסות את זה ולראות איך הם יגיבו, אבל אני מאמין בעצמי שאני אצליח לפתח איתם דיאלוג").
יכול להיות שאתה בעצם נער רגיל שאוהב כדורגל, ועכשיו לבשת את החליפה ושמת עדשות עיניים כחולות?
"כן, אולי אני סתם... אולי כל מי שכותב 'הוא דמות' או 'הוא סתם מחרטט' צודק, ואני בכלל AI".
מה חשבת על זה? העליב אותך שאנשים שאלו אם אתה אדם אמיתי?
"ברגע שאני קורא דברים שכותבים עליי, אני לא מצליח לתת לזה את אותה משמעות כמו בעולם האמיתי, וזה מצחיק אותי, לא מעליב. אני נהנה מזה ומנסה לקבל את כל מה שקורה באהבה".
איך אתה עם הפרסום?
"כל החיים הייתי ילד ביישן, לא הייתי מדבר, לא הייתי מבטא את עצמי בשום צורה. לא הייתה לי היכולת להוציא החוצה את הרגשות שלי, והדבר היחיד שהיה לי, זה הפסנתר. ילדים שיחקו והתרוצצו עם חברים, ואני רק ניגנתי. כל השנים האלה, זה הרבה אנרגיה שהייתה בתוכי".
ועכשיו היא יוצאת?
"אני מוצא את הדרך לאט-לאט להוציא ולצאת מעצמי. אני מוזר קצת, אבל זה בסדר, אני רוצה לחשוף יותר, באתי לחשוף את הלב שלי, ואני לומד איך לעשות את זה".
אופיר מתערב כדי להרים לבנו. "אני יכול להגיד לך שבקרוב מאוד אתם תראו מטוהר אלבום בכורה מעלף. אני מזמין את כולם לעקוב, כי זאת הולכת להיות קריירה, בעזרת השם, בעזרת האלה, שבאמת תעשה אימפקט אמיתי. אני אומר את זה גם בתור אבא וגם בתור איש מקצוע. הבחור הזה למד מוזיקה לפני שלמד כל שפה אחרת. הוא מנגן מגיל מאוד צעיר, משהו כמו 6, 7. הוא גדל למוזיקה, הייתה לו מוזיקה קלאסית בעריסה. זאת השפה שהוא גדל לתוכה, שפת האם שלו".
טוהר לא היה צריך להגשים את החלום שלו (ושל אביו לפניו) ולהפוך לרוקסטאר כדי לטבוע במעריצות, כי המראה שלו מעורר עניין בקרב בנות המין השני כבר עכשיו. "אם התחילו איתי בנות בדי-אם?", הוא עונה בלי להתבלבל, "כן בטח".
איך אתה עם זוגיות? כי אתם גרים קצת רחוק מאנשים בגילך.
"כן, אני לא אמצא חברה במושב הזה".
אתה עונה להודעות שבנות כותבות לך?
"כל העולם של תקשורת באמצעים אלקטרוניים, לי באופן אישי יש איתו קצת קושי. קשה לי, זה קצת פייק, נורא תכלסי. לא פנתה אליי מישהי ואמרה לי משהו שהדליק אותי מעבר ל'איזה חתיך אתה', או 'איזה יפה אתה', או 'אני רוצה ככה וככה'. קיבלתי גם דברים כמו 'שמעתי שהפסנתר שלך קנאי', או 'שמעתי שה... שהדולפין הוא אנא עראף'".
אתה רוצה זוגיות?
"אני פתוח לזה, אני מרגיש שיש לי מקום בלב שמבקש את זה, גם לקבל וגם לתת, אבל אני לא יודע איפה לשים את זה בסדר היום שלי ובכל מה שקורה עם האלבום. אני לא יודע לאן זה שייך ואיך עושים את זה אפילו, כאילו איך, לאן, איפה, מה? אני הרבה בבית, אני לא כל כך יוצא ואין לי ניסיון בקטע הזה".
הייתה לך חברה?
"לא. אני... אני ככה, אני עם עצמי. כרגע אני מרגיש שהעדיפות הראשונה בחיים שלי היא ליצור, כל האנרגיה הולכת לשם, אבל זה עוד יבוא כשזה יהיה מדויק לי, וזה יהיה מרגש ומדהים".
אתה מרגיש שאתה מגובש על מה שאתה רוצה לעשות בחיים?
"אני בתפר של בין מגובש ללא מגובש. אם מגובש זה פה ולא מגובש זה שם, אני מנסה להיות באמצע".
הכל נועד להגיע ללבבות של האנשים
"אני אגיד לך למה אין לנו טלוויזיה", אומרת לימי, שמצטרפת לשיחה. "זו לא רתיעה מטכנולוגיה. אין לנו טלוויזיה כי אנחנו מאוד מקפידים על מה שאנחנו צורכים. גם אם זו צריכה תזונתית וגם אם זו צריכה תודעתית, טלוויזיה זאת אנרגיה שנורא משתלטת".
כן, אנשים אוהבים להדליק טלוויזיה בשביל הרעש ברקע.
"אז אנחנו לא, הרעש ברקע שלנו זה הציפורים, הרוח".
לפני 28 שנים התחילה לימי לרקוח סבונים טבעיים, תחילה מצורך שלה. "הייתי בחורה צעירה והפסקתי להשתמש בכל תכשיר טיפוח כי גיליתי שזה עושה לא טוב לעור שלי, זה ממש הוציא לי פריחות, עשה לי גירויים וכל מיני דברים לא טובים, אז התחלתי ללמד את עצמי להכין סבון. מאז אני בתהליך ארוך של להבין מה אני צורכת פנימה מבחינת האוכל, התודעה, הכל".
אז התפתחת מסבון, ועכשיו מה את עושה?
"אני עושה כל מה שקשור לקרמים, סרומים, דאודורנטים ותרסיסים".
מה זה דאודורנט טבעי? כי בדאודורנט יש חומר כימי שחוסם את הזיעה.
"שזה מאוד גרוע".
אוקיי, אז מה הדאודורנט שלך עושה?
"הוא לא חוסם זיעה, זה דבר ראשון, ואין בו את כל האלומיניום והדבקים. אנחנו לא מונעים זיעה, אנחנו רוצים שהזיעה תצא החוצה".
אנחנו יושבים בסטודיו האינטימי שלה, מרחרחים את המוצרים בזמן שהיא מספרת על המפגש עם אופיר. "נפגשנו מפגש אחד, אחרי שבוע בערך נפגשנו למפגש שני, ומאז לא נפרדנו. זה היה מנט טו בי מה שנקרא, ביג טיים".
שניכם באתם עם אותם ערכים?
"כן, התפיסות שלנו דומות והערכים דומים, הרוחניות דומה והאמונה דומה. זה היה מאוד טבעי, מוכר נוח וידוע".
מהמם, מה עוד יש לנו פה? קרמים, שמנים... חומרי ניקוי?
"חומרי ניקוי טבעיים, אקולוגיים לחלוטין, שכמובן מנקים טוב, אבל גם בצורה בריאה, בלי שאתה נושם את כל הכימיקלים".
הכימיקלים זה מה שמנקה, לא? באינסטינקט שלי, לא נשמע שזה מנקה טוב.
"סודה לשתייה, לימון, חומץ, כל מה שאתה מכיר שהוא דטרגנט ניקוי, עובד מדהים".
הסרטונים של משפחת אבן אודם אולי התחילו מפרסומת לעסק שלה, אבל דווקא לימי הייתה הכי מהוססת בהתחלה. "אני בן אדם מאוד פרטי וביישן, אני לא טובה מול מצלמה", היא אומרת. היא הסכימה להצטלם, אבל לא בתחושה שלמה, עד הרגע שבו הם הפכו לוויראליים. "פה שחררתי. אמרתי, כבר לא מעניין אותי איך אני נראית ואיך אני נשמעת. יש פה קהל שאומר 'כן', יש פה משהו שרוצים, אז שחררתי את עצמי, את האגו ואת הדימוי העצמי שהיה לי מול מצלמה".
עכשיו נוח לך יותר?
"כן, ולא רק שנוח לי, אין לי גם שום שיח עם זה. כן נראה טוב, לא נראה טוב, זה לחלוטין טבעי לי. גם הבנתי שלא חייבים לשים את העסק בפרונט. אם כבר הגענו לקהל רב ויש התעניינות, מה שמעניין אותנו, גם בעקבות המלחמה והמצב בארץ, זה להעלות את המורל, להעלות חיוך ולהביא מסרים טובים. בזה אנחנו מתמקדים".
אז אני שואל שוב. מה המסר שלכם?
אופיר: "תהיו טובים. אנחנו עובדים קשה בשביל הדבר הזה, זה משהו שאנחנו שואפים לתת לחברה בישראל".
איך תעשו את זה?
"דרך אומנות, צבעוניות, קולנוע, חיוך, יופי ומסר רוחני פשוט. רוב הקהל שלנו בטיקטוק הוא נוער, ילדים, וכשאני אומר להם 'תהיו טובים' זה לא סתם מישהו שאומר. זה מישהו שהוא בעל חכמה, שהוא עץ זית. נטוע עמוק".
וזה עוזר?
"הרחוב כבר הפך להיות יותר טוב, אני מרגיש את זה. כשאנשים רואים אותי ברחוב הם אומרים, 'וואי, איזה חמוד, איזה יפה, איזה כיף, תודה לכם'".
אתם משמחים אנשים, אבל מה זה אומר "תהיו טובים"? איך אני אמור להיות טוב?
"השאלה שלך היא סופר-לגיטימית, אבל חלק מהעבודה שלנו היא עבודה של עומק. אם אתה רוצה ללמוד תבוא לסדנה שלנו, יש גם חוויות של יומיים, ערב אחד, כל מיני דברים כאלה שאנחנו עושים ועשינו המון שנים. אפשר לבוא אלינו וללמוד יותר לעומק".
או-קיי, אבל מה אתה אומר לנוער שעוקב אחרייך? לקוראי הכתבה?
"תכבדו. אנחנו עם שנמצא במלחמה, האחדות הפנימית חשובה, דברו נורמלי, משני הקטבים. סלחו אחד לשני, ותרו. אנחנו גם עם אחד וגם ארץ קטנה שמוקפת אויבים, יש לנו מלא בעיות כלכליות וביטחוניות. תורידו הילוך. כל הצבעוניות, איך שאנחנו, הכל נועד להגיע ללבבות של האנשים. אנחנו מושכים את הקהל פנימה כדי שכשהוא יהיה בתוך הבריכה שלנו, אנחנו נגיד לו, 'תהיו טובים'. זאת בסופו של דבר העבודה שלנו".