אם אתם נמצאים בטיקטוק, כנראה שנתקלתם במישל פרו (23), המוכרת יותר כ"מישל המלכה". הצעירה מהקריות הפכה בשנה וחצי האחרונות לכוח עולה ברשתות החברתיות עם הומור ייחודי, אבל בעיקר בזכות דמות אחת שהיא יצרה, ליל קוקו: ראפר בוטה, שוביניסט, מיזוגן והומופוב. מדובר בדמות סאטירית שנולדה כבדיחה על שירי ראפ ריקניים - והפכה לסנסציה ויראלית שהגיעה עד לפסטיבל ג'נסיס הנחשב.
אבל הדרך של מישל אל המקום הזה הייתה כמעט ההפך מהמהות של קוקו. מאחורי הסרטונים המצחיקים והביטחון העצמי שמאפיין אותה היום, מסתתרת מישהי שבמשך שנים לא מצאה את מקומה. ילדה שגדלה בקריית ביאליק בבית של שני רופאים עולים מרוסיה, ושובצה מבלי שידעה לבית ספר מסורתי-דתי. "זה לא היה משהו שבחרתי", היא מספרת בשיחה עם mako, "ההורים שלי לא ידעו מה זה, זה פשוט קרה. פתאום אני בבית ספר שכולם יודעים את פרשת השבוע ואני באה מהבית עם הג'אז ואוכל שבשבילי הוא רגיל כמו טוסט עם נקניק וגבינה - רק ששם הוא לא היה רגיל".
הפערים לא הסתיימו רק שם, והפכו במהרה למטרה לבריונות. "הייתי ילדה רוסייה, שמנמנה, עם אנרגיה מוזרה. ירדו עליי בלי סוף. קראו לי בשמות, זרקו עליי דברים וגם הרביצו לי מכות בהפסקות. הילדים היו מרושעים. הייתי שק חבטות מהלך".
ההפסקות הקשות, ההשפלות והבדידות הביאו את הוריה של מישל לקבל החלטה - להעביר אותה לבית ספר אחר. בכיתה ו', עברה מישל לבית הספר הריאלי, מוסד ותיק ויוקרתי בחיפה, ששינה את חייה. "פתאום הרגשתי שאנשים מדברים בשפה שלי. לא רק במובן של שפה, אלא של אנרגיה. שם לא הייתי מוזרה - הייתי מעניינת. גם נפתחו לי אופקים תרבותיים, פתאום הרגשתי שייכת".
את דרכה בעולם המשחק החלה מישל כבר בגיל 11, כשהשתתפה בעונה הראשונה של "הבנים והבנות", ובהמשך גם לוהקה לסרט הילדים "מדינת הגמדים". על פניו, זו נראתה התחלה מבטיחה - אבל מבפנים היא הרגישה אחרת. "זה מאוד החמיא לי, כן", היא מודה, "אבל גם הייתי ילדה שמאוד רגישה למה שחושבים עליה. הרגשתי שאני לא באמת מצליחה לפרוץ. היו מסביבי ילדות אחרות מהתעשייה שהקריירה שלהן התפוצצה, ואני הרגשתי שאני נשארת מאחור".
כשחשבון האינסטגרם רק התחיל לתפוס תאוצה, מישל קיבלה החלטה לא קלה. "בתור ילדה, והייתי מאוד מאוד מודעת לזה, החלטתי פתאום לקחת צעד אחורה", היא נזכרת. "נורא נטרתי טינה - גם לבנות שהיו איתי בעונות ההן של 'הבנים והבנות' שהצליחו. היה לי הרבה תסכול וכעס, למה לי זה לא קורה? למה אני לא פרצתי? נורא כעסתי על עצמי".
בדיעבד, היא מודה על ההחלטה שקיבלה שבעיניה שינתה את חייה - ואפשרה לה לעשות גם בחירה אמיצה בגיוס לצה"ל. "אני שמחה שלא קיבלתי את המקום שרציתי אז. וגם שבצבא לא המשכתי במסלול המתבקש של תיאטרון צה"ל - אלא הלכתי להיות מדריכת כושר קרבי. זה לא היה מתוך חיבור לספורט, אלא מתוך רצון לבדוק את עצמי במקום אחר לגמרי. רציתי ללמוד איך להתמודד עם אתגרים שלא נוחים לי".
הזמן הזה, היא טוענת, אפשר לה לבנות את עצמה מחדש. "זה נתן לי להבין מה אני באמת רוצה לעשות, ואיך אני מתמודדת עם קהל, עם ביקורת, עם המקום שלי. היום אני יודעת שהמנוע שלי הוא לא הצורך בלייקים - אלא הרצון ליצור אומנות. להשתמש בקהל שלי כמקום תומך, לא כתחליף לערך עצמי".
דווקא כשהייתה בטוחה שהיא עוזבת את עולם המשחק, משהו בכל זאת משך אותה חזרה - אבל בצורה אחרת לגמרי. "כבר הייתי במחשבות של אולי אני לא אמשיך בתחום הזה", היא מספרת, "אמרתי לעצמי - אולי זה לא סוף העולם. יש עוד המון דברים שאני טובה בהם".
אבל באחד הרגעים בצבא, מתוך בדיחה פנימית בין חברים, היא פתחה חשבון טיקטוק. דרך החשבון הפרטי הזה, היא התחילה לצחוק על כל מה שקרה בפלטפורמה. "עשיתי חיקויים של אתגרים מטופשים, צילמתי שטויות. צריך להבין שבזתי בזמן ההוא לפלטפורמה הזו ולמה שהיא מייצגת, זה נראה לי שטותי ברמות".
הבדיחה, כמו שקורה לא מעט עם בדיחות מוצלחות, תפסה תאוצה. מישל גילתה שיש לה כישרון - לא רק להצחיק, אלא גם לשקף מציאות בדרך יצירתית. "פתאום הבנתי - אולי כל השנים של האודישנים שלא הובילו לשום דבר, קרו כדי שאבין שאני לא רק שחקנית. אני כותבת, יוצרת, מצלמת, עורכת - אני צריכה ליצור את התוכן בעצמי".
@mishelpru מוטי חכהההה
♬ Careless whisper - Orinoco Haven
הבוז המסוים שחשה לטיקטוק יחד עם הרצון ליצור משהו משלה הולידו את "ליל קוקו". "לקחתי כמה חברות והחלטנו לצלם את הקליפ הזה", היא נזכרת. הראיתי את זה לאמא שלי והיא שנאה את זה. היא שמעה את השורה 'יושב בבריכה עם אמא רחל' ואמרה לי - 'את לא תקראי לי רחל!'". השיר הפך ללהיט בטיקטוק - ומישל והדמות שיצרה הפכו לכוכבים. "זו הייתה נקודה ששינתה לי את החיים", היא מודה. "הייתי בגל"צ, בעשירייה של כאן גימל. פתאום הרגשתי שמשהו באמת מתחיל לקרות".
אבל מבחינתה, קוקו היה רק ההתחלה. "זה לא שאני רק הדמות הזאת. אני רואה בזה את תחילת הדרך שלי כיוצרת - והשאיפה שלי היא לפרוץ החוצה מהקופסה הזאת של 'יוצרת תוכן'. אני רוצה להביא משהו פורץ דרך שיש בו גם יותר מ-60 שניות של תוכן".
עם ההצלחה של "ליל קוקו", הגיעה גם הביקורת. לא מעט גולשים טענו שהדמות של קוקו מעודד גבריות רעילה: שירים שמלאים במסרים שוביניסטיים, סקסיסטיים, הומופוביים וגזעניים. "אני יודעת שהשירים מיזוגניים, אני יודעת שהם סקסיסטיים, הומופוביים - זה בדיוק כל העניין", היא מבהירה. "אם לא הייתי ההפך המוחלט מהדמות הזו, זה לא היה עובד. בחרתי להגיד את כל הדברים שהתרבות ממילא חיה אותם - בלי סאבטקסט. בלי לעדן. בוא פשוט נדבר על הומופוביה, גזענות, סמים וסקסיזם - כי זו התרבות שמקדשת את זה".
ליל קוקו הפכה לתופעה ויראלית של ממש. לצד מאות אלפי צפיות בטיקטוק ובאינסטגרם, היא רשמה הישג כשהופיעה בפסטיבל ג'נסיס האחרון. "זה רגע שלא אשכח", היא אומרת, "להופיע מול קהל שמכיר את המילים בעל פה, שגם בא ליהנות, אבל גם מבין את האירוניה - זו הייתה בשבילי סגירת מעגל".
אבל עם כל ההצלחה, עולה גם השאלה - מה הלאה? האם קוקו תמשיך להתקיים, או שמדובר בדמות עם תאריך תפוגה. מישל עצמה לא ממהרת להתחייב. "אני לא רואה את עצמי עושה את זה לנצח", היא מודה. "זו דמות שנולדה ממקום מאוד ספציפי, שמתעסקת ברגע מאוד מסוים. אבל אני יודעת שזה גם רק ההתחלה מבחינתי. יש לי עוד המון מה להגיד, להראות, לכתוב ולשחק - ואני רוצה להרחיב את מה שאני עושה הרבה מעבר לדמות אחת".
לא מזמן, מישל נאלצה להתמודד גם מפרידה מקצועית וחברית ממי שהיו חברים טובים שלה בתעשייה - אלעד תורג'מן ושיר טרן. "זה קרה כי פשוט הבנתי שבמקומות מסוימים יש בינינו ערכים שונים". לדבריה, זה לא היה סכסוך נקודתי אלא פערים מצטברים בבחירות ובמטרות. "אני בן אדם שמאוד קשה לו לשלב עבודה וחברות. הכי טוב לי עם האנשים שמכירים אותי באמת - מהילדות, לא אלה שמכירים את 'מישל' של הרשת".
ובכל זאת, למה לא להתעלם פשוט? למה לעלות סרטון?
"זה הרגיש לי לא אותנטי להתעלם. אני תמיד משתפת את הקהל שלי, גם ברגעים הקשים. אז פתאום לא לדבר על זה - זה היה מרגיש לי צבוע". עם זאת, היא הקפידה לא לנקוב בשמות או להיכנס לעימותים פומביים: "יש פה עוד אנשים, ולי חשוב לא להלבין פנים. אני יודעת רק את הצד שלי - וזה מספיק".
הפריצה הגדולה של מישל בעצמה הגיעה דווקא באחת התקופות הכי קשות שלה בפרט ושל המדינה כולה. בבוקר השביעי באוקטובר, מישל פרו התעוררה לתוך כאוס. בן זוגה באותם ימים היה לוחם קרבי, שקפץ ללבנון, והטלפון שלה לא הפסיק לצלצל מהתרעות צבע אדום. אבל הלחץ האמיתי עוד היה לפניה. חברתה הקרובה, דנה פטרנקו, לא ענתה להודעות. "שלחתי לה 'חיים שלי, הכול בסדר?', אבל לא קיבלתי תשובה. לא ידעתי בכלל שהיא הלכה לנובה. זו הייתה החלטה של הרגע האחרון".
מאוחר יותר, דנה ז"ל נרצחה יחד עם בן זוגה דניאל גולטמן בטבח ברעים. "נפגשנו כמה ימים לפני", נזכרת מישל. "חגגתי יום הולדת והיא הגיעה והביאה לי כמה ספרים לקרוא. כל השיחה שלנו הייתה על החיים קדימה. ואז פתאום - לקבל חדשות כאלה".
מתוך המקום הזה של חוסר ודאות - נולדה יצירה. "התחלתי פשוט להעלות תכנים. זה מה שהצלחתי לעשות. הרגשתי שאני חייבת לפעול, אפילו אם זה רק מהבית. סרטונים, פוסטים, תגובות - כל מה שאפשר לעשות למען ההסברה".
בעקבות תכני ההסברה, מישל מצאה את עצמה נשטפת בגל של תגובות פרו-פלסטיניות. אבל במקום להירתע - היא הפכה את זה ליתרון. "העליתי סרטון שצחק על זה שהתגובות שלהם מעלות לי את החשיפה - ושהכסף מהצפיות הולך למיסים. לאט לאט הם פשוט הפסיקו להגיב - פשוט הם נעלמו".
התגובות האלה עזרו מאוד לריץ' שלך.
"אמרתי לחברים שלי - הם הברכה של החיים שלי", היא נזכרת וצוחקת. "כל העליהום שלהם רק העלה לי את הנתונים. הסרטונים שלי עפו, והאינסטגרם לא חסם אותי. זה פשוט הצחיק אותי - הם מגיבים, הריץ' עולה, הכסף נכנס - והולך למדינה. לא תכננתי את זה, אבל זה היה רגע של ניצחון קטן".
בימים אלה מישל לא עוצרת לרגע. אחרי שכבשה את הרשת עם דמותה הקומית והחריפה ליל קוקו, היא כבר חושבת על הדבר הבא. לא רק סרטונים קצרים באינסטגרם או בטיקטוק, אלא ערוץ תוכן שלם - יצירה מקורית, עצמאית, שאינה תלויה באף גוף. "אני לא רוצה לחכות להזדמנות, אני רוצה להיות ההזדמנות בשביל עצמי", היא אומרת.
בין לבין היא עובדת על סדרת הרשת "פריקים", לצד אלעד משה ובל שטיינברג, וממשיכה לפתח פורמטים משלה - כאלה שיתפסו גם ברשת, אבל אולי גם על המסך הגדול או הקטן. אחרי מה שעברה בשנה האחרונה, קשה שלא להאמין לה כשהיא אומרת: "אם הטלוויזיה לא תגיע אליי - אני אגיע אליה".