בשנים האחרונות הצליחה קארין אבלמן להפוך לאחת מכוכבות הרשת הבולטות בתעשייה בזכות כנות ואותנטיות שנדיר למצוא היום ברשתות. אבלמן נושאת על גבה סיפור אישי מורכב: היא נולדה לאם לא יהודייה שהיגרה מרוסיה, וגדלה בבית עם אבא אלים, לא יהודי גם כן. "תמיד פחדתי ממנו, הוא בן אדם מאוד פרימיטיבי. הוא היה פוגע המון באמא שלי. כל ההתבגרות המהירה שלי קרתה כי ראיתי דברים שילדה בת 3 לא צריכה לראות, ראיתי איך מפרקים את אמא שלי במכות. עד היום היא כל כך מצולקת שהיא לא רוצה להיכנס לזוגיות חדשה, כואב לי לראות את זה".
פחדת ממנו?
"מאוד, אבל היום אני כבר לא מפחדת. אנחנו לא בקשר, והנתק הזה עושה לי טוב. אני לא שונאת אותו, ויכול להיות שהוא מרגיש רע היום על כל הדברים הקשים שהוא עשה לנו. הייתי רוצה קלוז'ר, אבל אני לא יודעת אם אני מוכנה לזה. בקיץ הקרוב אני מתחתנת, ואני לא יודעת אם אזמין אותו. אמא שלי ביקשה ממני לא להזמין אותו, ובן הזוג שלי מבקש שאכבד אותה".
אמה של אבלמן נכנסה להיריון עמה בטעות זמן קצר לאחר שהיגרה. "הכל קרה בבלגן, ואז אני נולדתי ונאלצתי לשאת איתה את העול. היום אני מחברת את הנקודות ומבינה שנאלצתי להתמודד עם דברים שאחרים בגילי לא נאלצו להתמודד איתם".
איזה מין בית זה היה?
"אמא שלי גידלה אותי ואת אחותי הקטנה לבד, היא הייתה אמא שהיא גם אבא. היא הייתה מחליפה בעצמה את הצנרת במקלחת ועובדת עד שעות מאוחרות, אז אין לי הרבה זיכרונות ממנה. תמיד פחדנו שיבואו לעקל לנו את הבית, כבר בגיל 5 הייתי שומעת שיחות טלפון של אמא שלי ומבינה שזה על החובות שאבא השאיר. לקראת סוף היסודי נפל לי האסימון שאני ענייה, שחסר לי, אז יצאתי לעבוד. שטפתי חדרי מדרגות מגיל 10–11, ומהר מאוד כבר חצי שכונה הייתה שלי. הייתי קמה כל יום שישי, עוברת בניין בניין ומרוויחה כסף".
היו לך חברים?
"הייתי בטוב עם כולם, אבל אף פעם לא הרגשתי קשורה. הייתי אאוטסיידרית, כי הבנתי דברים שילדים בגילי לא מבינים, דברים כמו מה המשמעות של כסף. הייתי במיינד כזה שאני שואפת גבוה, ולא אכפת לי שיצחקו עליי מאחורי הגב".
למה צחקו?
"גדלתי בכרמיאל, פריפריה. היום בנות שהיו איתי בשכבה וצחקו עליי הן עוקבות אדוקות שמגיבות לי, 'הייתי צוחקת עלייך פעם, אבל היום אני מחזיקה ממך'".
איך זה גורם לך להרגיש?
"אני טופחת לעצמי על השכם שלא הזיז לי מה אומרים. אני חושבת שהחיים תמיד הובילו אותי לזה שהסביבה לא רלוונטית, אני רלוונטית. הכל היה אצלי נורא דרמטי, הייתי בחרדה קיומית על החיים וזה גרם לי לפתח עור של פיל".
מש"קית הטיקטוק הראשונה בצה"ל
אבלמן (22) כבר ממוקמת חזק על מפת כוכבות הרשת, עם עמודים חזקים ביוטיוב, טיקטוק ואינסטגרם, ומגיל צעיר היא חלמה להשתלב בתעשיית הבידור. "תמיד הייתי אובססיבית לתשומת לב, שרתי, הופעתי על במות, רקדתי וחלמתי להיות ילדת יוטיוב. הייתי ילדת פלא כזאת, סבתא שלי לקחה אותי לכל מיני חוגים ותחרויות, מגיל קטן הרגילו אותי שאני צריכה לשיר וכולם צריכים להקשיב לי. כל הזמן ידעתי שזה מה שאני אעשה, זה לא היה בגדר אופציה".
שתהיי מפורסמת?
"זה לא העניין של מפורסמת, אלא להיות בן אדם שמקשיבים לו, בן אדם שמדבר. בקורונה התחלתי להעלות סרטונים ליוטיוב ולאט-לאט התחלתי להרוויח שם כסף. שמתי אותו בצד, חסכתי, קניתי מחשב ומצלמה והתחלתי להפוך את התחביב לעיסוק יותר רציני. צברתי קהילה, בנות היו נכנסות איתי לחדר, מסדרות איתי את המיטה, מכירות את המשפחה שלי, בלי פילטרים. חשפתי הכל".
בשנת 2020 התגייסה אבלמן, אך זמן קצר לאחר מכן היא הודחה מהיחידה שבה שירתה. דרך אחת העוקבות שלה היא הגעה ליחידה מסווגת וניהלה את הרשתות החברתיות הפנימיות שלה. אחר כך עברה לאט"ל, אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, והפכה למה שהיא מכנה מש"קית הטיקטוק הראשונה בצה"ל. "הם הבינו שיש לי בידיים כלים שאין לכל חייל או חיילת אחרים ונתנו לי יד חופשית. נסעתי בין בסיסים ויצרתי תכנים, הפנים שלי הפכו להיות מאוד מזוהות עם הצבא. הציעו לי לחתום על קבע והסכמתי".
כמה זמן נשארת בקבע?
"שנה, ואז פרצה המלחמה והמון דברים השתנו, הפאן והכיף התחלפו בהמון כבדות. הרגשתי כלואה, השתחררתי ואיבדתי את עצמי. חטפתי כאפה, הייתי בלי פרנסה והשתמשתי במה שאני יודעת לעשות הכי טוב, לצלם ולערוך תוכן לעסקים, ומזה התפרנסתי, אבל לא הרגשתי שאני מממשת את הייעוד שלי. בשיא המלחמה החלטתי שאני עוזבת את הצפון ועוברת למרכז. המשכתי לייצר תוכן לרשתות, אבל לא באמת עשיתי מזה כסף. ברגע הזה החלטתי לתרום מעשר בפעם הראשונה. בחודש שתרמתי בו מעשר, נסגרו לי ארבעה קמפיינים לטווח ארוך. פתאום הדברים התחילו להסתדר, ובשנה האחרונה נכנסתי פול-טיים לעולם האינסטגרם. אני אולי מוכרת כמו כולן, אבל אני תמיד מנסה לתת ערך מוסף".
זו הפרנסה העיקרית שלך היום?
"כן. אני מרוויחה היום סכומים מאוד גדולים. עם הכסף שאני מרוויחה אני יכולה לטייל בחו"ל ואולי אפילו לקנות דירה, אבל אני שמה אותו בצד כי אני משתמשת בו למטרות אחרות".
בימים אלו נמצאת אבלמן בתחילתה של קריירה מוזיקלית, שהיא נכון לעכשיו מממנת בכוחות עצמה. עד עכשיו היא הוציאה שלושה סינגלים, אבל היא יודעת שהיא תגיע רחוק וכבר חולמת על מנורה.
"כל העולם של המשחק והשירה מושרש בי, אני מרגישה שקיבלתי מתנה ושאם לא אממש את זה, זה בזבוז. עדיין אני לא יכולה להגיד שפרצתי והצלחתי, אבל עצם זה שאני עושה את זה לבד, בלי משקיעים ועזרה, זו הצלחה מבחינתי. הוצאתי עד עכשיו יותר מ-200 אלף שקל בשביל החלום שלי והקהילה שלי עפה על המוזיקה שלי. אני מאמינה שמה שמגיע מהר גם הולך מהר, וכמו שלאט לאט הצלחתי ברשתות, לאט לאט גם אצליח במוזיקה".
בשנת 2022 ניסתה אבלמן את מזלה וניגשה לאודישן בתוכנית "הכוכב הבא", אבל לא הצליחה להרים את המסך, אף שקיבלה "כחול" מהשופטים קרן פלס ואסף אמדורסקי. "הייתי צריכה עוד להתבשל, להתבגר. הלכתי לשם לפני תהליך הגיור שלי, ואם הייתי מתקבלת היו פוסלים אותי, אז הכל לטובה".
תלכי שוב לריאליטי?
"אמרתי שלא אעשה את זה בחיים יותר, אבל לאחרונה פתאום מתחיל לעקצץ לי. היום אני בוגרת יותר, אני מסתכלת על האודישן שלי אז והייתי ילדה, לא באתי עם איזשהו עומק. היום אני מרגישה שיש סביבי איזושהי קדושה. יכול להיות שבפעם הבאה אזכה ואייצג את ישראל באירוויזיון. יש לי קול לזה, אני מאמינה שאם אעמוד על הבמה הזאת אני אתן כזאת הופעה, שלאנשים תיפול הלסת. אני יודעת מה אני שווה, אני עושה את זה מגיל 3, ואם יש משהו שאי אפשר לקחת ממני, זה את זה. מצד שני, המעמד הזה של התחרות מלחיץ אותי, זה לא מתאים לבן אדם עם חרדות".
החרדות שאבלמן מדברת עליהן נולדו בעקבות טראומות הילדות שלה, ובשנים האחרונות היא נטלה כדורים פסיכיאטריים כדי להתמודד איתן. "החלטתי להפסיק עם זה בחודשים האחרונים, הרגשתי שזה הפך אותי לאפאתית, כבר לא היה לי אופי. לא אהבתי כלום, לא הרגשתי פשוט. שאלתי את עצמי מה יותר חשוב לך, השקט הנפשי או להרגיש חיה, והחלטתי שיותר חשוב לי להרגיש. היום אם יש התקף חרדה קטן, אני כבר יודעת לשלוט בו. מצאתי אלטרנטיבות, תזונה, מדיטציה, מיינדסט חיובי, אדריכלות מנטלית".
הכניסה של אבלמן לעולם הרוח התרחשה במהלך תהליך הגיור שעברה בצבא. "נולדתי להורים לא יהודים, אבל גדלתי כיהודייה לגמרי, לא הכרתי משהו אחר והיה לי ברור שאעשה גיור בצבא. בהתחלה הגעתי לתהליך במטרה לסמן וי, אבל גיליתי ביהדות צדדים שלא הכרתי. נחשפתי לצד הרוחני, הקבלי, לפנימיות. כחלק מהתהליך הצטרפתי בשבתות למשפחה מארחת, ממש חייתי איתם והם הכווינו אותי לדרך הנכונה. פתאום שם ראיתי אבא ואמא שאוהבים אחד את השנייה ומעניקים אהבה ללא גבולות וחיבוק כשצריך. קיבלתי שם את מה שלא קיבלתי כל החיים שלי, והם הראו לי שלהיות דתי זה לא רק לציית לחוקים".
מה החיבור שלך היום לדת?
"אני מאוד מאמינה ואני עושה את מה שטוב ונכון לי. אני מקיימת את השבת בצורה שנכונה לי, אני הולכת לשיעורי תורה, אני לא עושה את זה בפנאטיות ממקום שמפחד מאלוהים, אני עושה את זה מאהבה לקב"ה ומאהבה לעצמי".
היה לי בן זוג שסגר אותי בכלוב
היום אבלמן חיה ברמת גן עם ארוסה שון, טבח במקצועו. השניים הכירו כבר לפני עשור. שניהם מכרמיאל והוא חבר ילדות של האקס שלה, שאיתו הייתה חמש שנים בזוגיות, ולפני כשנתיים הם נפגשו שוב. בתוך שבועיים הם עברו לגור יחד, ומאז הם בלתי נפרדים.
את מערכת היחסים הקודמת שלה היא מתארת כרעילה, מלאה באלימות פיזית ורגשית. "תמיד נמשכתי לגדולים ממני, אבל היום, כשאני מסתכלת אחורה, כואב לי על הילדה שעשתה דברים שלא מתאימים לגיל שלה. זה מביך אותי מאוד היום, אני מתביישת בפרובוקציה שהייתי יוצרת, אם בלבוש או בהתנהגות שמתיימרת להיות בוגרת. השתמשתי במראה ובגוף שלי כדי לקבל תשומת לב. בגלל זה נכנסתי לזוגיות בגיל כל כך צעיר, ולמרות שהיא הייתה קשה, היא גם איפשהו הצילה אותי. היה לי בן זוג שסגר אותי בכלוב, אבל אותו כלוב גם מנע ממני ליפול לסמים ולאלכוהול ולהיות עם אנשים שיכלו לפגוע בי, פיזית ומינית".
מה עבר עלייך בתקופה הזו?
"חוויתי המון קנאה ואובססיה, לא העזתי לדבר עם גברים אחרים כי פחדתי לריב איתו. באופן אבסורדי, הזוגיות הזאת שמרה עליי מליפול, אני לא רוצה להגיד לזנות, אבל מלהיות בחורה שהיא רק אובייקט מיני. לא יכולתי לצאת עם חברות, בקושי הייתה לי סביבה חברית. רק כשהתגייסתי פתאום ראיתי את העולם שבחוץ ונשבר לי מלתת דין וחשבון. החלטתי שזהו, ויצאתי לחופשי".
איך הייתה הפרידה?
"לא פשוטה כי הוא לקח את זה קשה ולא היה מוכן להיפרד. לקח המון זמן עד שהוא שחרר ממני, כמה חודשים טובים. בהתחלה עוד ניסיתי שנסיים בטוב, אבל בסוף הפרידה נעשתה ברע מאוד. היום אני לא כועסת עליו. אני מבינה שהוא פעל ממקום של מצוקה, שגם הוא כנראה לא הכיר משהו אחר. למדתי ממנו הרבה על מה אני לא רוצה שיהיה במערכות היחסים הבאות שלי, ועל מה אני כן רוצה להרגיש מבן זוג, שאני יכולה להיות אני".
והיום את בזוגיות עם חבר שלו.
"זה התיקון, שון כל כך מפרגן לי ומרים לי".
מה הוא חושב על העובדה שאת משתפת הכל ברשתות?
"היו המון רגעים שהוא מאוד לא אהב את זה, אבל הוא מפרגן להצלחה שלי ולמדנו יחד איך לעשות את זה בצורה שלא תפגע בו ובזמן שלנו ביחד. זה אומר שמשעה מסוימת אני שמה את הטלפון בצד, או שבשבת אני לא בטלפון, אני כל כולי מרוכזת בנו".
בסופו של דבר זו הפרנסה שלך.
"נכון, אבל צריך לדעת לשמור על פרופורציה ולא לטבוע בתוך זה. עם הזמן למדתי לא לתעד הכל, יש רגעים שממש בא לי להוציא מצלמה, אבל אני לא אעשה את זה".
אבלמן ובן זוגה יינשאו בחודש יולי, ולמרות שהיא לא חלמה להתחתן בגיל צעיר, היא מודה על זה. "זה מדויק לי. העבודה והקריירה שבחרתי הן הדבר הכי לא יציב בעולם, ואני מחפשת יציבות במקומות אחרים. אני רוצה להקים בית. עדיין אני לא מוכנה לילדים, אבל לנישואים כן. אני חושבת שהוא ראוי להיות בעלי, הוא נותן לי את כל החופש להיות מי שאני, והוא גם החבר הכי טוב שלי בזמן שהרבה חברים מהתעשייה הזאת הם פייק. מה שחשוב לי זה הבית שלי, השקט שלי. זה מאזן אותי".
את מרגישה שבעולם הרשתות החברתיות מערכות היחסים שנרקמות הן לטובת לייקים וחשיפה בלבד?
"חד-משמעית. בתעשייה הזאת מעטים האנשים שהם איתך כי הם רוצים להיות חברים שלך, ואני מאוד תמימה, אני ישר פותחת את הלב. מצד שני, יש לעולם הזה יתרונות משלו. זאת העבודה הכי כיפית בעולם, היא מתגמלת מאוד והפרנסה בה שופעת. יש לי המון פריווילגיות וזה לא מה שאני רגילה אליו, זה לא המקום שבאתי ממנו בתור ילדה, ובגלל זה אני מאוד מעריכה את כל מה שאני עושה היום. אין לי פריווילגיה לנוח על זרי הדפנה, יש לי הרבה דברים שאני צריכה להשיג כי אני לא בנקודת פתיחה כמו אנשים אחרים".
צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: בר פרידמן | איפור ושיער: ענבל שומר | הפקה: טל פוליטי