ישראלים רבים מתמודדים עם הרגלים מזיקים שנוצרים על רקע נפשי, כמו כסיסת ציפורניים, תלישת שיער, חיטוט בעור ובמידה מסוימת גם עישון. עומר ביאלר, בן 35 מתל אביב, החליט לנסות לסייע לאנשים לשים להרגלים הללו סוף באמצעות אפליקציה ייחודית בשם סולו-אונו (SoloUno) שפיתח בעצמו. בתור המשתמש הראשון באפליקציה, היא עזרה לו להתמודד עם הרגל מזיק שהתפתח אצלו בעקבות לחץ וחרדה.
"הקמתי את SoloUno לפני שנתיים וחצי. קודם עבדתי בארגון ג'וינט ישראל ובמגזר הציבורי והייתי פעיל בעמותות חברתיות. למדתי פסיכולוגיה ופילוסופיה, ובהמשך גם תואר שני במשפטים עם דגש על יזמות. לפני שלוש שנים בערך החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי ולעבור לעולמות של הייטק וניהול מוצר, כי זה תחום שתמיד סקרן אותי, גם ברמה האישית וגם כי יזמתי בעבר כמה פרויקטים", הוא מספר ל-mako.
אבל הדחף של ביאלר כאמור להקים אפליקציה, נולד ממקום הרבה יותר אישי. לפני כעשור התפתחה אצלו תופעה בשם טריכוטילומניה, המאופיינת בדחף אובססיבי למרוט את השיער הצומח על הגוף. "במשך עשור אני מתמודד עם תלישת שיער, אצלי זה בזקן. זה לא הגיע מאיזו טראומה, זה פשוט התחיל פתאום, בלי שאשים לב. ברגעים של לחץ, חרדה או אפילו שעמום, הידיים שלי עולות לבד לפנים, ואם אני לא מצליח לשלוט בזה, אני מתחיל לתלוש. לפעמים זה מגיע למצב שרואים את זה ונוצרות קרחות בזקן ומראה לא אחיד. זה מביך. לא הייתי מוכן לוותר על הזקן, גם כי אני אוהב אותו, וגם כי זה הפך אצלי כבר למעין מאבק אישי, מין עניין של שליטה עצמית".
ביאלר ניסה גישות שונות לטפל בתופעה, כולל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ואפילו אפליקציות שמדמות סדנאות גמילה, אבל אלו לא סייעו לו. "יש אפליקציות שעובדות על ספירת ימים, כאילו זו גמילה מסמים, אבל זה לא עבד לי. כל פעם כשהייתי נשבר, הייתי חוזר להתחלה ומאפס את השעון. זה הפגיש אותי רק עם כישלונות, ורציתי לייצר פתרון שיאפשר לי להרגיש שאני מתקדם, שיש גם הצלחות, קטנות או גדולות, מקום שנותן לי פרספקטיבה חיובית על התהליך".
אפליקציה בהשראת טיפול, אבל לא במקומו
SoloUno (משחק מילים על שם האפליקציה הפופולרית ללימוד שפות DuoLingo) היא אפליקציית עזרה עצמית שלא מהווה תחליף לטיפול מקצועי, כך מדגיש ביאלר. "האפליקציה פותחה בהשראת עולמות ה-CBT, יש בה תרגולים, אתגרים יומיים, אפשרות לדיווח עצמי, אבל היא לא באה להחליף פסיכולוג או טיפול קליני. יש גם לא מעט מטפלים שממליצים על השימוש בה ככלי משלים לטיפול".
ביאלר בנה את האפליקציה לבד, ממש מאפס, וזאת למרות שכמעט ולא היה לו ידע קודם בתכנות. "פיתחתי אותה תוך כדי תנועה בעזרת כלי No-Code כמו Bubble ו-Xano ולמדתי תוך כדי תנועה איך להחזיק גם את הפרונט וגם את הבק-אנד. מלבד זאת, נעזרתי במעצב שנהב לב שאחראי על תחום ה-UX/UI. האפליקציה זמינה כבר מעל שנתיים בעברית בלבד, והיום יש לה אלפי משתמשים פעילים, חלקם מתמידים מהיום הראשון".
המשתמשים מגיעים ממגוון רקעים והתמודדויות: "יש את קבוצת ה-BFRB – אנשים שמתמודדים עם הרגלים כמו תלישת שיער, כסיסת ציפורניים, קילוף שפתיים וחיטוט בעור. זו קבוצה די גדולה שמהווה בערך חמישה אחוז מהאוכלוסייה. יש משתמשים שמתמודדים עם התמכרויות כמו עישון טבק, עישון קנאביס, ויש גם לא מעט משתמשים שמגיעים בגלל התמכרות לפורנו. באפליקציה אפשר לשמור על דיסקרטיות מלאה ולא חייבים לציין מה ההרגל שאתו מתמודדים".
השימוש העיקרי באפליקציה הוא לטובת מעקב, דיווח והימנעות יומיומית מההרגל. "אפשר לתעד מתי זה (ההרגל המזיק) קורה, מה הרגשת כשחווית אותו ואיפה היית. ככה אפשר להבין את דפוס ההרגל וללמוד איך להשתפר. אצלי למשל, גיליתי ש-80% מהמקרים של תלישת הזקן קורים בזמן נהיגה. זה גרם לי לשקול נהיגה עם כפפות".
בנוסף, האפליקציה כוללת גם תרגילי מיינדפולנס שמיועדים לרגעים של דחף עז, ושאלונים תקופתיים. לאחרונה נוספו גם קבוצות תמיכה בזום, חלקן ממוקדות בהרגלים ספציפיים (תלישת שיער, עישון), ואלו מתקיימות בפורמט דומה לתוכניות ליווי, כמו "אבא חטוב" המוכרת מעולמות הכושר. עלות התוכנית היא חודשית, אך השימוש באפליקציה עצמה עדיין מוצע בחינם. "בקרוב נשיק מנגנון תמחור ותוכנית פרימיום", מסביר ביאלר, "המשתמשים יוכלו לנסות את האפליקציה במשך שבועיים, ואם הם יתחברו, הם יוכלו להירשם בתשלום סמלי של 8-9 דולר לחודש". כל עוד האפליקציה היא חינמית, ביאלר מספר כי הוא מתפרנס כמדריך טניס.
אחרי שצברה אלפי משתמשים בישראל, ביאלר מתכוון להשיק את SoloUno בקרוב גם בחו"ל. "השלב הבא הוא ארצות הברית. אנחנו מתרגמים את האפליקציה, בונים מנגנוני תמחור והתוכן יתורגם במלואו, כולל תוכניות הליווי, כדי להתחיל למכור מנויים גם בשוק האמריקאי. במקביל, חשוב לנו לבחון את האפקטיביות של האפליקציה גם בשדה האקדמי, ואנחנו מתחילים להשתתף במחקר עם ד"ר תמר פודולי מאוניברסיטת חיפה במטרה לבדוק בצורה מדעית את ההשפעה של האפליקציה. חשוב לנו שתהיה גם תקפות מחקרית למה שאנחנו עושים".
"אני חי עם עצמי הרבה יותר בשלום"
גם באופן אישי, ביאלר מעיד על שינוי עמוק: "אני אחד המשתמשים הוותיקים ביותר באפליקציה, וההרגל שלי, תלישת שיער מהזקן, קורה היום הרבה פחות. זה לא נעלם לגמרי, אבל זה הצטמצם מאוד. זאת המטרה, לאו דווקא להעלים את ההרגל, אלא להפחית אותו למינימום ולחיות בשליטה. היום אני חי עם עצמי יותר בשלום. פעם זה היה נטל, הרגל שמביך אותי, שמעורר בי בושה ותסכול, והיום אני מבין את הדינמיקה הנפשית שעומדת מאחוריו. יש לי פחות שיפוט עצמי ופחות הלקאה עצמית. שיתפתי את אשתי, את החברים ואת המשפחה במה שעובר עליי, וההקלה שנובעת מהכנות הזו היא עצומה".
תקופת המלחמה לא בלמה את קצב ההצטרפות לאפליקציה, אלא דווקא להפך. יותר ויותר ישראלים החליטו להתמודד עם ההרגל המזיק שלהם, עם העלייה ברמת הסטרס והחרדה בשל המצב. "חשבתי שנושא השיפור העצמי ירד בסדר העדיפויות של אנשים בגלל המצב, אבל זה לא קרה. כל הזמן ממשיכים להירשם משתמשים חדשים, וזה הגיוני, כי רמות החרדה עלו בשנתיים האחרונות ואנשים מחפשים דרכי התמודדות. לטיפול פסיכולוגי קשה יותר להגיע, צריך לקבוע, לחכות לתור וזה מאוד יקר. לעומת זאת, באפליקציית עזרה עצמית פשוט נכנסים ומתחילים. זה נגיש".
בהיעדר תקציבי ענק, האפליקציה התפשטה בעיקר בשיטת "חבר מביא חבר". "משתמשים שולחים לחברים, למשפחה ומפרסמים את סיפורי ההצלחה שלהם. שיתפנו סיפורים ברשתות החברתיות, קיבלנו פידבקים בטוויטר. אנשים התחילו להגיע מכל מיני כיוונים. אני מנהל את קהילת טריכוטילומניה-ישראל בפייסבוק, וגם ממנה מגיעים משתמשים".
ספר על מקרה אחד שהאפליקציה עזרה לו במיוחד.
"יש לנו משתמש בן 74 שנגמל מסיגריות אחרי 56 שנה. הוא שלח לי הודעה וסיפר לי שהוא ניסה המון דברים בעבר, אבל בסוף דווקא עם SoloUno הוא הצליח להיגמל. הוא אפילו שלי לי כמה טיפים ליזמות".
