60% מבני הנוער (13-18) בישראל מכורים לרשתות החברתיות, ו-56% מבני ה-18 עד 34. כשצעירים צורכים חדשות, הם עושים זאת דרך הרשתות החברתיות – 78% מהצעירים החילוניים (ערבים ויהודים) עד גיל 39 מעדיפים להתעדכן בחדשות דרך המדיה החברתית. לעומת זאת, ככל שהגיל עולה, יורד השימוש ברשתות החברתיות וצריכת החדשות נעשית בעיקר דרך הטלוויזיה (71% בקרב גילי 50+) ובאתרים או אפליקציות לצריכת חדשות (65%), כך על פי נתוני איגוד האינטרנט הישראלי.
מתוך ההבנה הזו, הקים בשנת 2021 אורי הרצברג, היום בן 25 מתל אביב, את עמוד האינסטגרם "מתחת לרדאר", שמונה 93 אלף עוקבים, ומגדיר את עצמו כגוף התקשורת של הצעירים בישראל. בראיון ל-mako הוא מספר הרצברג כי הרעיון נולד בין הסגרים של הקורונה בשנת 2020.
"הרגשתי פעם ראשונה שהכול קורה מסביבי, אני תקוע בבית, ולא מבין כל כך מה קורה במציאות בישראל. כשנכנסתי לקרוא חדשות, הרגשתי יותר טמבל ממה שנכנסתי. פתאום מדברים על משהו שקורה בבג"ץ, אבל אני לא יודע מה זה בג"ץ. ככה עלה לי הרעיון של להקים את 'מתחת לרדאר'", הוא נזכר.
הרצברג פרסם פוסט בפייסבוק ושאל מי בעניין, ומי שהגיבו וכתוצאה מכך הצטרפו אליו, היו איתי בכר וטל פרישמן, שעשו יחד איתו שנת שירות דרך הצופים, בגרעין במדבר. "התחלנו לבנות את מתחת לרדאר, גוף תקשורת לצעירים שיהיה בסושיאל, שידבר בשפה שאנחנו מדברים, עם ויזואליות מושכת, מתוך המחשבה והאמונה שצריכים לחבר את הדור שלנו למה שקורה במציאות ובשיח הישראלי", הוא מספר.
היום יש להם גם טיקטוק וקבוצות וואטסאפ שהם מפעילים, אבל עיקר פעילותם היא באינסטגרם (אין קשר לעמודים הרדאר בטוויטר או RADAR IL באינסטגרם). בטוויטר הם לא פעילים, אבל הכתבים שלהם קוראים שם. לדברי הרצברג, הם מגיעים ל-40 מיליון חשיפות חודשיות ו-2 ורבע מיליון יוזרים בחודש.
"עשינו מחקר בקרב כמה מאות צעירים מכל הארץ, שאלנו על הרגלי צריכת התקשורת שלהם, מה הם רוצים לדעת, מה חסר להם, והבנו שאינסטגרם היא הפלטפורמה הכי חזקה לצעירים בישראל", אומר הרצברג. "הקהל שאנחנו פונים אליו הוא בין הגילאים 18-35, כשהמאסה המרכזית היא 18-25. יש גם בני נוער שעוקבים אחרינו, אבל הם לא אחוז משמעותי מהקהל שלנו".
כשהם החלו לפעול כגוף חדשות באינסטגרם, העמוד "ישראל בידור", שמאז התרחב והפך לחברה גדולה עם כמה ערוצי פעילות שונים, בין היתר push החדשותי, היה קיים, אך לא חזק כמו שהוא היום, כך לדברי הרצברג.
"המציאות שאנחנו נכנסנו אליה הייתה מציאות אחרת מהיום באינסטגרם, בכל הפן התקשורתי. כשאנחנו נכנסנו לאינסטגרם, היינו ממש מהראשונים בישראל שעושים חדשות באינסטגרם", אומר הרצברג. "אבל היה לנו מאוד ברור אז, שהתקשורת המסורתית הולכת למות, ואנחנו נחליף אותה. את רואה היום, שכל גופי התקשורת מאוד מכוונים לסושיאל, סושיאל אוריינטד. אנשים בגילי, סביר שאם הם ירצו להתעדכן במשהו, הם ייכנסו לאינסטגרם, לא יפתחו אפליקציה או יראו מהדורה.
"הוויב של פעם, של גבר מבוגר יושב בחליפה באולפן ומסביר מה קרה היום ומה לחשוב, לא קיים אצל אנשים צעירים. הדור שלי לא יחזור לראות טלוויזיה וחדשות בפריים טיים, הוא הולך למקומות ממש אחרים, וזה עוד לפני שמדברים על AI, ומה שהוא הולך לעשות לעולם התקשורת", אומר הרצברג.
בשנתיים הראשונות הם עבדו על "מתחת לרדאר" בהתנדבות עם צוות של עשרות אנשים שעשו תפקידי כתיבה, עריכה, סושיאל, הפקה ועוד, ולוו מתחילת הדרך ועד היום על ידי איתמר ויצמן. כיום הם מערכת של 7 כתבים במשרה מלאה בתשלום ועוד פרילנסרית, ומגדירים את עצמם גוף ללא כוונת רווח. בין היתר, הם מרוויחים כסף משיתופי פעולה (לאחרונה עם עיריית תל אביב לדוגמה) ומקבלים תרומות מקרנות שפועלות לקידום הצעירים בישראל. כל העובדים שלהם נמצאים על טווח הגילים של 22-28 ("זקנת השבט שלנו", צוחק הרצברג). בעתיד הם מתכוונים גם להקים פלטפורמה משלהם, כדי שלא יהיו תלויים רק ברשתות החברתיות ובאלגוריתם של מטא.
ב"מתחת לרדאר" הם מעלים חדשות ממקורות שונים עם המסגור שלהם ("אחרי שבודקים, לא מסתמכים על מקור אחד"), והתוכן המקורי המשלים שלהם הוא תוכן מגזין - טורי דעה, פרשנויות, תכני וידיאו וסרטונים, אשר תופסים בערך 50-60 אחוז מהתוכן שלהם, כך לפי הערכת הרצברג. הם שמים דגש על נושא החטופים, כמו ראיונות עם משפחותיהם וחבריהם, שזוכים לוויראליות.
מתחילת המלחמה "מתחת לרדאר" הכפילה את עצמה פי 5 בכל הפרמטרים. "לפני שנה וחצי היינו עובד וחצי והיום אנחנו 8 עובדים, ונגייס עובדים נוספים בקרוב. היינו מייצרים 3 תכנים ביום, והיום עולים אצלנו בין 15-20 אייטמים ביום ממוצע", אומר הרצברג.
"זה עבד, כשהתחלנו להשמיע את הקולות של אנשים בגילנו מול הקשיים של המלחמה. עשינו סרטון, למשל, עם החברות של רומי גונן כשהיא עוד הייתה בשבי, הן סיפרו מי זאת רומי, תיארו אותה, ישבנו שעה וחצי ובסוף ערכנו את הראיון למשהו קצר שאנשים יראו. זה סרטון שהגיע למאות אלפי צפיות. היה לנו סרטון עם מיליון וחצי צפיות, שראיינו בחור ישיבה בבני ברק שמדבר על חוק הגיוס. היו גם סרטונים ויראליים של חבורות של צעירים שמדברות ומספרות על דברים שקרו להם".
הרצברג מביע ביקורת על "עמודי החדשות" ברשתות החברתיות שמפיצים בעיקר פייק ושנאה: "מאז המלחמה כל מה שקורה ברשתות החברתיות הקצין בטירוף. צמחו עשרות עמודים ועשרות אנשים שעושים כאילו חדשות אובייקטיביות, דיווחים במסווה של גופי תקשורת רציניים, שבתכלס מפיצים פייק, שנאה, מאכילים את האלגוריתם של אינסטגרם כמו שהוא רוצה, והם בונים על הדבר הזה קריירה", הוא אומר, ומציין בין היתר עמוד שנקרא פלאש ניוז, אחריו יאיר נתניהו, בנו של רה"מ, ממליץ לעקוב.
"הם נראים אותו דבר, וכולם מקדמים תוכן שמחריב את הדור שלי, וגורם לקיטוב הכי גבוה שהיה פה, ובעיקר גורם לאנשים בגילי להסתכל על מה שקורה שם, ולהגיד 'אוי מי גאד, מה קורה במדינה'. אנחנו מבינים שנצטרך להתמודד עם כל הבלגן פה. נצטרך לבנות את המדינה ולקחת פה תפקידים משמעותיים".
איזה תגובות אתם מקבלים?
"מקבלים מיליון תגובות. ה-DM מופצץ כל היום, 'כתבתם על הנושא הזה, אולי תכתבו גם על הנושא הזה?' הקונצנזוס כמעט ולא קיים, ולרשתות החברתיות יש תפקיד מאוד משמעותי בדבר הזה. הן עשו את התוכן הכי גזעני והכי מסית והכי מפלג והכי אלים, והן ממשיכות לעשות את זה. רוב הגופים ברשתות עושים את זה עדיין.
"הרבה אומרים לנו תודה על זה שאתם קיימים, 'אנחנו באמת מרגישים שאתם מייצגים את הקול שלנו ועושים עבודה חשובה', וזה מה שרצינו לעשות מההתחלה. אנחנו מגיעים למעל 2 ורבע מיליון צעירים עם התכנים שלנו. אנחנו רוצים כרגע רק להמשיך לגדול, להמשיך להסביר את המציאות, ולחבר כמה שיותר אנשים בגילנו למה שקורה".
איפה אתם ממקמים את עצמכם מבחינת אג'נדה פוליטית?
"אני חושב שימין ושמאל הרבה פחות רלוונטי, כשאת מדברת עם צעירים. האג'נדה שלנו ליברלית, אנחנו רוצים את החזרת כל החטופים. יונתן סמרנו שחטוף בעזה, הוא חבר טוב של אח שלי שצעיר ממני בשנתיים. אנחנו מאוד בעד שוויון בנטל, זכויות להט"ב, זכויות נשים, יש לנו תכנים נגד אלימות מינית ואנחנו שמים במה וזרקור על זה. הלוואי שהתמונה שאנחנו מוציאים החוצה הייתה יותר כיפית.
"אני חושב שהדור שלנו נמצא היום במקום הכי קשה שהיה אי פעם. אני בן 25, הצבעתי 5 פעמים לכנסת ותוך כדי הייתה קורונה ומהפכה או רפורמה משפטית - הדבר הכי מקטב שקרה פה אי פעם, שנקטע במלחמה הכי קשה שידענו. אנחנו הדור שנפגע מכל זה הכי קשה – רבים מהחטופים בגיל שלנו, החיילים בסדיר, חיילי מילואים, אנשים שהיו בנובה. אנחנו צריכים לספר את הסיפור הזה, לחבר את הדור למציאות הזה ולייצר גם אופטימיות – שלא הכול חרא".
לאן התקשורת הולכת בעיניך?
"גוגל השיקה את Veo3, ונוצרים דרך זה סרטונים ב-AI, שכבר לא תדעי להגיד שזה סרטון ולא אמיתי. העולמות האלה מאוד מפחידים, ואין שם רגולציה על כלום. צריך שיהיו גופים אמינים, שלא מונעים מאינטרסים כלכליים או פוליטיים, אלא גופים שמבינים שאנחנו נכנסים לעידן של פייק, שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד אלימה וצריך לעשות משהו שהוא אחר, להביא תמונה שהיא קצת יותר שפויה".
איפה אתה רואה בכל זאת מקום לאופטימיות?
"הדור שלנו בשנה וחצי האחרונות הוכיח כמה הוא חזק ולכמה הוא מסוגל. אני רואה את החטופים שחוזרים מהשבי, שומע את הסיפורים המטורפים שלהם ורואה אותם נלחמים להחזרה של כולם, אני רואה את החברים של החטופים עוזבים כל מה שהכירו ומתעסקים רק בלהחזיר אותם, אני רואה את צעירי המשפחות השכולות אחת לכמה זמן מגניבים איזה חיוך, אני רואה את המילואימניקים ששמו הכל על הולד כבר שנה וחצי, ואני רואה את הקהל שלנו שמבין שאנחנו לא יכולים לחיות ככה ומבין שצריך משהו אחר. יש משהו מיוחד בדור הזה שחווה כמעט כל משבר אפשרי ב-6-7 שנים האחרונות. אנחנו דור חזק בטירוף.
"אני חושב שצעירים צריכים להיות חלק בעמדות מפתח בכל המגזרים. חברתי, פוליטי, עסקי. כולם רוצים להגיע לצעירים, אבל זה כמעט תמיד כדי שנקנה משהו או כדי שנצביע למישהו. אנשים לא מבינים שהדור שלנו חושב אחרת, עבר ועובר חוויות אחרות, צורך תוכן אחר ואחרת. מפספסים אותנו, מדברים מעל הראש שלנו ומקבלים החלטות שלא נכונות עבורנו. הדור שלנו חייב להיות בתהליכי קבלת החלטות. אני חושב שהדור שלנו צריך להיות חלק משמעותי בתנועות וארגונים חברתיים, הוא צריך להקים חברות ולהתפרס במשק - והוא צריך גם ללכת לפוליטיקה".