נפגעות אלימות משתמשות יותר במערכת הבריאות כללית, ומסתבר שהן גם באמת חולות יותר בהשוואה לאוכלוסייה. זה מתבטא לעיתים גם בריבוי ביקורים בזמנים ספציפיים, לפעמים הן "קופצות" בין בתי חולים ורופאים שונים, ומחפשות פתרון לבעיה שלא בהכרח כבר נתנו לה שם. אלו הם רק חלק מה"דגלים האדומים", הסימנים שעשויים להצביע על כך שנשים - או גברים, הם קורבנות אלימות.
MedFlag (מדפלאג) היא מערכת טכנולוגית שמנתחת רשומות רפואיות של מטופלות ומטופלים המגיעים למערכת הבריאות, ומייצרת התרעה כשמזוהים דפוסים יחודיים לנפגעי אלימות. את המיזם החדשני הגתה ד"ר סתיו דיבון-זברו עבור ההאקתון הראשון של פורום מיכל סלה בשנת 2020, ומאז המשיכה לפתח אותו ביחד עם הצוות שלה - זמירה סילמן, ביו סטטיסטיקאית, והדאטה סיינס ערן שפיגלמן.
מחר, יום שישי (9.5) תציג דיבון-זברו את הנושא בכנס השנתי של פמטק (FemTech), התחום המקצועי הקורא לשילוב חדשנות טכנולוגית כמענה לצורכי נשים, והגישה המקצועית לפיה יש לעצב ולפתח פתרונות טכנולוגיים כך שיתאימו לכל המגדרים ולא רק למשתמש הגבר הטיפוסי.
הרעיון של מדפלאג נולד כאשר דיבון-זברו, היום רופאה מתמחה בבריאות הציבור בחטיבת החדשנות של קופת חולים כללית, הייתה סטאז'רית ועבדה בבית חולים וולפסון. מקרה של מטופלת שהגיעה למיון עורר את חשדה, אך בזמן אמת לא ידעה לפענח את סימני האזהרה.
"אני רואה מטופלים במיון בלילה, והייתה מטופלת שבשתיים-שלוש בלילה הגיעה בגלל כאב בטן", היא נזכרת בשיחה עם mako. "אני ממש זוכרת אותה, לא הבנתי מה היא עושה במיון באמצע הלילה על תלונה בנאלית. עשינו את הפרוקטוקול הרגיל, ובסוף שלחנו אותה הביתה, אבל משהו לא התיישב לי בבטן שלי. לא הצלחתי להבין למה היא הגיעה ומצד שני לא הייתה סיבה קלינית להשאיר אותה במיון.
"רק הרבה אחר כך, כשהייתי בחופשת לידה עם הבכור שלי, ראיתי פרסום של פורום מיכל סלה להאקתון למציאת פתרונות טכנולוגיים למלחמה באלימות במשפחה, והצלחתי לחבר את כל הנקודות, בדיעבד אני חושבת שזו הייתה קריאה לעזרה שאנחנו פספסנו. זה למה משהו הרגיש לנו מוזר, ולא הצלחתי לשים עליו את האצבע".
לדבריה, "חשבתי שהיה עוזר לי כרופאה, אם הייתה מערכת שאומרת לי, 'שימי לב, המטופלת הזו בחשד גבוה היא נפגעת אלימות'".
אחרי שהציעה את הרעיון, היא לא באמת תכננה לדבריה להשתתף בהאקתון, אבל כשהחלו לפנות אליה אנשים וביקשו להשתתף בצוות, החליטה ללכת על זה.
במהלך ההאקתון חברי הצוות בנו מודל בסיסי לאיתור נפגעות אלימות על בסיס נתונים אמריקאים והראו שיש דפוס שמייחד את הביקורים של נפגעות אלימות. בהמשך יצרו קשר עם פרופ' בן רייס מביה"ס לרפואה בהארוורד, אחד החוקרים המובילים בתחום של דאטה רפואי שגם חקר את התחום, ותכננו את הרחבת המחקר.
בארץ הנושא מעולם לא נבדק. דיבון-זברו וצוותה עשו ניסוי ראשוני בבית חולים איכילוב על בסיס האלגוריתם מהנתונים האמריקאים והראו שזה יכול לעבוד גם בארץ, וזכו לדבריה "לתמיכה מטורפת". בעקבות תוצאות המחקר, שעוד לא פורסמו, הם קיבלו מענק מאוד גדול מהוועדה הבין משרדית לטיפול באלימות במשפחה כדי לערוך את אותו מחקר ברמה הלאומית, כאשר הנתונים שהם מתבססים עליהם נלקחים ממערכת תמנ"ע של משרד הבריאות וממשרד הרווחה.
"כרגע אנחנו עדיין בשלבי מחקר על האלגוריתם, לשכלל עוד את היכולת לזהות נפגעות אלימות במערכת הבריאות, כרגע זה עוד לא מבצעי", אומרת דיבון-זברו. "אנחנו משתמשים במערכת הבריאות, מפני שהיא רואה את כל אזרחי המדינה בהשוואה לרווחה ומשטרה, גופים שאליהם מגיע רק שבריר מהאוכלוסייה. אישה יודעת לרוב מיהו רופא המשפחה שלה ולא העובדת הסוציאלית. זאת הזדמנות להכניס עוד שחקנים למשחק הזה, לאתר ולסייע לנפגעות אלימות".
היא מבהירה כי הם באים עם רקע מדעי חזק, כדי שהאלגוריתם יהיה כמה שיותר מדויק ושלא יעמידו אף אחת בסיכון. "אנחנו לא רוצים שאנשים יחשבו שעוקבים אחריהם, ויימנעו מלפנות לטיפול רפואי. כי אין פה שום שימוש בדאטה מזוהה של מטופלות ספציפיות, מדובר במערכות שעובדות על מידע אנונימי לחלוטין.
"צריך להבין שעד היום גם בעולם, כשניסו לאתר נפגעות אלימות עשו שימוש בעיקר בנתונים שהיו קיימים בתוך מערכת הבריאות, אנחנו מנסים גישה אחרת - אם אנחנו יודעים שנכון להיום מערכת הבריאות לא טובה באיתור נפגעות אלימות במשפחה, אז בואו ננסה להצליב עם דאטה אחר. ההצלבה עם נתונים ממשרד הרווחה יכולה לשפר את האיתור, ללמד אותנו על עוד דפוסים שבכלל לא חשבנו עליהם. אין מערכת כזאת בעולם, אין שום דבר שעושה שימוש בהצלבה בין נתוני רווחה ובריאות כמו שאנחנו עושים כדי לזהות נפגעות אלימות במשפחה".
כשהחלו במחקר, הם ראו כיצד נפגעות אלימות משתמשות יותר במערכת הבריאות מאשר האוכלוסייה הכללית. "הן הולכות יותר לרופא משפחה, מקבלות יותר אבחנות, יותר בדיקות דם, עושות יותר צילומים. היותר הזה אומר שיש להן יותר תחלואה. היו על זה קצת עדויות בספרות הרפואית בעולם, אבל לא בהיקף מספיק רחב ומדויק, בעיקר כי הדאטה הנדרשת למחקר כזה לא היה קיימת עד כה. נפגעות אלימות במשפחה סובלות יותר, יש להן יותר ממחלות אוטואימוניות, כאבי גב ואפילו אסתמה בשיעור גבוה יותר. גם כשהאלימות לא פיזית, יש לה השפעות גופניות. הגוף מדבר גם כשאת לא מדברת".
כרגע דיבון-זברו מספרת כי הם נמצאים לקראת סוף ביצוע הבדיקות במערכת תמנ"ע, תשתית הנתונים של משרד הבריאות. לדברי דיבון-זברו, יש שוני בין גברים ונשים נפגעי אלימות, כאשר על פי מחקרים רואים בקרב גברים שימוש גבוה יותר בחומרים ממכרים כמו אלכוהול וסמים מאשר נשים. לגברים גם קשה יותר להודות שהם נפגעי אלימות.
"מחקר קנדי ענק שנעשה על למעלה מ-2 מיליון מטופלות, מצא שנפגעות אלימות סובלות יותר מדימום אחרי לידה, יולדות תינוקות קטנים יותר, ויש להן גם יותר סיכון ללדת מוקדם. השפעות מטורפות. אם נסביר את זה רגע לא במונחים רפואיים - לחיות במערכת יחסים אלימה זה לחיות תחת לחץ כל הזמן. את דרוכה, לא יודעת מתי זה יגיע. והלחץ המתמשך הזה עושה שינויים בגוף.
"אפילו ברמה הביולוגית, התאית, ה-DNA של נפגעות אלימות הוא קצת משתנה, בעיקר הקצוות שלו שנקראים טלומרים, יש מחקרים שמראים שהם קצרים יותר אצל נפגעות אלימות מאשר אנשים שלא סובלים מאלימות. זה בעצם אומר שהתאים שלהן מזדקנים מהר יותר. ההשפעות של הגוף כמעט בלתי נתפסות".
המטרה של מדפלאג היא למצוא עוד בן או בת ברית בחיים של אותה נפגעת שיכולים להושיט לה יד. "יש הרבה בדידות בלהיות נפגעת אלימות. הפוגע מבודד אותה ממערכות התמיכה שלה. אנחנו מחפשים גורם שיותר ניטרלי שיעזור לעזור לה לצאת מהמעגל הזה".
דיבון-זברו מבהירה כי העבודה לא נגמרת באיתור. "העובדה שנפגעות אלימות חולות יותר מחייבת גם לעצב להן מעקב רפואי מותאם, שמבין את המשמעות של גורם סיכון כמו אלימות במשפחה, שיכול להיות לא שונה מהיסטוריה משפחתית של סרטן שד או התקפי לב. משהו שהרפואה צריכה לדעת לתת לו מענה, ממעקב רפואי מותאם או בדיקות ספציפיות".
כרגע המענק שקיבלו ממשרד הבריאות מכסה את מימון ההוצאות, אך לא מדובר בפרויקט שהיוזמים מאחוריו אפילו מושכים ממנו משכורת. "המטרה לא לעשות כסף. נפגשנו עם קרנות הון סיכון, אבל אנחנו לא רוצים לשנות את האלגוריתם ליעד עסקי".