קקטוס סן פדרו הוא מועמד מוביל לתואר הקקטוס הכי מעניין בעולם. לא בגלל צורתו היפה, או העמידות שלו לתנאים מדבריים קשים, אלה בגלל החומר הנמצא בגבעוליו – המסקלין. הילידים במרכז אמריקה מכינים ממנו כבר אלפי שנים משקה רב עוצמה, שנועד להעניק לשותה חוויה על-חושית ולשלוח אותו לביקור בעולם הרוחות. יש שבטים שמתייחסים לקקטוס הזה כקדוש.
לכן הופתעתי לגלות השבוע הודעה ממישהו שאני לא מכיר, שהציע לי להכין את המשקה מקקטוס סן פדרו שהוא מגדל בגינה שלו ברחובות. האיש הגיע אלי דרך קבוצת הפסיכדליה הישראלית באפליקציית טלגרם, שחבריה נעזרים בסמים הזייתיים, כמו אסיד ופטריות, כדי לנדוד בין מצבי תודעה. הוא חשב שיהיה נחמד לחלוק עם מישהו את הסוד שלו, ולצלול יחד לעולמו של הקקטוס הקסום. "אנחנו צריכים לעזור אחד לשני", הסביר לי. מעולם לא קיבלתי הודעה מהסוג הזה בפייסבוק או בוואטסאפ. טלגרם, שמבטיחה למשתמשיה אנונימיות מוחלטת, היא סיפור אחר.
בחודשים האחרונים הפכה טלגרם ללהיט ענקי בישראל, ונראה שהמגמה הזאת רק הולכת וגוברת. אם חשבתם שכדי להישאר מעודכנים ב-2017 מספיק לפתוח סנאפצ'ט ולעקוב אחרי סטוריז באינסטגרם, פספסתם את אחת מתופעות הרשת הכי מעניינות, מרגשות ומטרידות בארץ זה שנים. כזו שמזכירה את האנרכיה של ראשית ימי האינטרנט, או את האתרים הסודיים בדארקנט, רק יותר גדול, מהיר, נגיש ואינטנסיבי. וכן, גם לא בהכרח חוקי.
הישראלים מחבקים את מארק צוקרברג הרוסי
קשה לדעת מה מספר הישראלים המדויק בטלגרם, אבל שיטוט בקבוצות השיחה ההמוניות – אחת התופעות הבולטות באפליקציה – מלמדות שהוא גבוה מאוד. בקבוצות השונות של "טלגראס", מערכת לקנייה ומכירה של גראס ומוצריו, יש 25 אלף משתמשים, והמספר רק הולך וגדל. גם אם חלק מהם נרשמו פעמיים או יותר בשמות שונים, זו עדיין תופעה נרחבת. ב"לולו סרטים", מערכת קבוצות שמפיצה פיראטית סרטים ותוכניות טלוויזיה, יש מספר משתמשים דומה. לצדן בולטות קבוצות אקטואליה שמדווחות על סקופים אמיתיים ומזויפים, קבוצה גדולה שעושה שיימינג לגברים שמואשמים בהטרדה מינית, וגם מאות קבוצות תחביב סטנדרטיות יותר, כמו "ארכיון המוזיקה החסידית" או "גידול דגי נוי".
רק לפני שנה חיפוש קבוצות בעברית בטלגרם היה מניב הרבה פחות תוצאות. ישראל, שבה וואטסאפ המתחרה רשמה פופולריות אדירה בשנים האחרונות, אימצה אותה קצת באיחור. האפליקציה הזאת נמצאת בסביבה עוד ב-2013, ומאחוריה עומד יזם מסקרן בשם פאבל דורוב, שזכה לכינוי "מארק צוקרברג הרוסי". דורוב בן ה-32 הקים בעבר ברוסיה רשת חברתית סופר-פופולרית בשם VKontakte, והתעשר עד כדי כך שבאחד הימים קיפל שטרות של אלפי רובל למטוסי נייר והשליך אותם מהחלון להמונים. אבל אז הוא הסתבך עם ולדימיר פוטין, וכשראה שאנשי היחידה ללוחמה בטרור מפטרלים ליד ביתו – החליט להימלט לגרמניה ולהתחיל מחדש. זה הצליח לו, וטלגרם שלו צברה יותר מ-100 מיליון משתמשים בעולם.
ההתחברות הראשונית לטלגרם מזכירה כל אפליקציית הודעות אחרת. היא סורקת את רשימת אנשי הקשר בטלפון ומאפשרת לשלוח הודעות למי שרשומים באפליקציה. אבל יש הבדל משמעותי אחד: לא חייבים להתחבר אליה בעזרת מספר הטלפון, או לתת את השם האמיתי כמו בפייסבוק. מספיק שם משתמש אנונימי. אפשר לערוך בה שיחות רגילות (וגם קוליות), אבל גם לנהל שיחות סודיות ומוצפנות שמשמידות את עצמן כעבור כמה דקות. אפשר גם לנעול את האפליקציה בקוד, כדי להתחמק מעיניים לא רצויות. מנהלי טלגרם, שספגה בעבר ביקורת על רמת האבטחה שלה, טוענים שכיום הם לא שומרים הודעות בשרתי החברה, ושגם לה עצמה אין אפשרות לחדור להודעות המוצפנות.
יש מי שמסתפקים בשיחות הפרטיות האלה, ומפספסים את האקשן שקורה בקבוצות, שעובדות בשיטת חבר מביא חבר. אם קבוצות וואטסאפ יכולות להכיל עד 250 איש, בטלגרם יכולים להיכנס אליהן עד 5,000 חברים – ואף אחד מהם, כנראה, לא יהיה הדוד שכותב "שבת שלום ומבורך..." בוואטסאפ המשפחתי. לצדם פועלים גם "ערוצים", שאליהם יכולים להיכנס הרבה יותר אנשים, אך מאפשרים רק למנהלים לכתוב בהם ומשמשים בעיקר לעדכוני חדשות. הקבוצות והערוצים נעזרים ביתרון טכנולוגי נוסף של טלגרם: האפשרות להיעזר בבוטים, תוכנות קטנות שמתפקדות כמשתמשים אוטומטיים. הבוטים יכולים לסנן משתמשים חדשים (לוודא שהם לא שוטרים סמויים, לדוגמה), להפנות אותם לקבוצות המתאימות להם, לספק מידע ולעשות כל דבר שהיוצרים שלהם יכולים לתכנת – כמו חיפוש ברשת או משחקים. בשנה שעברה החלה גם פייסבוק לאמץ את הבוטים, אבל טלגרם היתה שם קודם.
כל היכולות האלה הפכו את האפליקציה לכר פורה לבניית קהילות שמתעדכנות במהירות מסחררת. מי שייכנס לקבוצות האלה יצטרך קצת זמן וסבלנות כדי להבין מה הולך שם: הן לא מעודדות הודעות ארוכות, תגובות מסודרות או דיונים מפולפלים. השיחות מהירות ואסוציאטיביות, התשובות אפילו יותר קצרות ומיידיות מאשר בוואטסאפ. אולי זה בגלל מעטה האנונימיות והקצב המטורף, אבל קל להרגיש שם כמו המבוגרים היחידים בחדר. גם זה חלק מהקסם.
בפייסבוק זה לא היה קורה. שיחה על סמים פסיכדליים בטלגרם
"מה תעשה המשטרה? תחקור את כולם?"
משחקים ועדכוני חדשות זה נחמד, אבל כשהטלפון מודיע שעוד אחד מחבריכם נרשם לטלגרם – יש סיכוי טוב שהוא מחפש סמים. לא מעט סטלנים, שפעם שאלו באובססיביות "יש לך כיוון?", התלוננו על היובש וחיפשו דילרים, מצאו שם בית חם. ולבית הזה, בחלק גדול מהמקרים, קוראים טלגראס – מגה-קבוצה שהוקמה במטרה מוצהרת להפוך את המריחואנה לקלה להשגה.
מאחורי הקבוצה עומד פעיל הלגליזציה עמוס דב סילבר, שחי בלוס אנג'לס, הרחק מהישג ידה של משטרת ישראל. מבין מפעילי הקבוצות הסודיות בטלגרם, הוא מהבודדים שמוכן להזדהות בשמו ובתמונתו. "בהתחלה פשוט הייתי מדבר על גראס בקטע אקטיביסטי, אבל באיזשהו שלב עליתי מדרגה", הוא אומר "הייתי כותב בפייסבוק 'יש לי שני גרם בתל אביב, בואו לקחת', לא כעסק אלא סתם בשביל ההתרסה. רציתי להראות שאני לא מפחד למכור. הרבה מוכרים אמרו לי 'אם יש לך לקוחות שאתה סומך עליהם, שלח אותם אליי', והתחילו לעבוד דרכי. עם הזמן הדבר הזה הלך וגדל, וכבר לא הצלחתי להתמודד עם הניהול שלו. במקביל פייסבוק התחילה למחוק קבוצות ומשתמשים, והעסק נהיה לא יציב. ואז עברתי לטלגרם".
היום טלגראס היא כבר אימפריה של סחר במריחואנה. לדברי סילבר, ישנם שלושים מנהלים שעוברים בהתנדבות על הקבוצות השייכות לה, שומרים על הסדר ומטפלים בתלונות קונים. הם נעזרים בבוטים, באפשרויות הטכניות המתקדמות שטלגרם מציעה למשתמשים מיומנים, ובמומחה מסתורי לניהול מערכות המכנה את עצמו Son of God. הוא האיש שבונה ומשפר את המערכת של טלגראס, שמשיקה בימים אלה גרסה שלישית, שמעוצבת כמו עץ. או כמו שיח מריחואנה, אם תרצו.
בין ה"ענפים" הבולטים: קבוצת טיפים לגידול והשבחת זנים; ענף ביקורות, שבו המעשנים חולקים חוויות ("חומר טיל, מחיר הוגן, סטלה חרבות, אני מחושגז פה למות. מומלץ ביותר"); ענף קהילה לדיונים חופשיים יותר; וערוצי סוחרים שמחולקים לפי אזורים בארץ, ומסוננים אישית בידי עמוס. כאן, הוא אומר, האנונימיות נגמרת. "אני מוודא שהבן אדם מתכתב איתי מפרופיל הפייסבוק האמיתי שלו. אני רואה שיש לו היסטוריה, משפחה, חברים, לפחות שנתיים אחורה. מי שלא בפייסבוק – אני מבקש ממנו תעודה מזהה וסלפי".
גם עם המנהלים והבוטים שעוזרים לך, זאת נשמעת כמו המון עבודה.
"אני כמעט 24 שעות על זה. בגלל הפרשי השעות בין ישראל לקליפורניה, שעות השיא של הפעילות בישראל הן הלילה אצלי. יש המון הודעות שאני לא מצליח להגיע אליהן, ובגלל רגישות המידע אני לא רוצה לפזר אותו לעוד אנשים. אבל הכל שווה את זה".
אמצעי הזהירות שסילבר נוקט הוגברו לאחרונה, בעקבות מקרה שבו סוחרת נתפסה בידי המשטרה. היא לא מחקה הודעות ולא סגרה את האפליקציה עם קוד, כך שהשוטרים גם יכלו לראות הודעות של קונים ולזמן כמה מהם לחקירה. סילבר לא חושש שהשוטרים יבואו לקלקל את המסיבה: "יש לנו יותר משתמשים משיש שוטרים בישראל", הוא מסביר, "מה תעשה המשטרה? תזמין את כולם לחקירה?".
גם אם רשויות החוק יצליחו איכשהו להפיל את טלגראס, טלגרם מלאה בעוד עשרות קבוצות ישראליות לסחר בסמים. ב"פלומבה", למשל, נסחרות שקיות סגורות של קנאביס רפואי – במטרה להבטיח שהסוחרים לא משקרים לגבי הזן ואיכותו. גם להשיג אקסטזי, MDMA, או סמים פסיכדליים דרך האפליקציה זה אתגר קטן מאוד, ולא קשה לנחש מה מוצאים בקבוצה בשם "ישראקוק". רבות מהקבוצות והערוצים האלה פועלים כמעט מסביב לשעון, אולי פרט לימים רגישים במיוחד. היו קונים שדיווחו שננזפו כי ניסו ליצור קשר עם סוחרים ביום הזיכרון, למשל, אבל מוכרים אחרים המשיכו כרגיל. "נזכור את כולם", כתבה קבוצת סוחרים שמכנה את עצמה "צוות סטלה", ואז הוסיפה: "נעמוד לרשותכם עד השעה 21:40".
הסוחרים נדרשים להציג תעודה מזהה וסלפי. הודעות בערוץ "סוחרים מאושרים"
"לא הבנתי את הכוח שיש לנו"
קבוצות טלגרם אחרות שלא ממש מתיישרות עם החוק הן אלה המוקדשות להפצת סרטים וסדרות טלוויזיה. מדובר בחידוש גדול פחות מקבוצות הסמים: לא חסרים ברשת אתרי טורנטים, שלא לדבר על קודי או פופקורן טיים. מפעילי הקבוצות הישראליות בטלגרם יודעים את זה, אז הם מספקים שירותים כמו המלצה על סרטים נבחרים, תקצירים ותרגום מובנה. הקבוצות המתחרות הבולטות הן "לולו סרטים" ו"נתי סרטים", כשלצדן אפשר למצוא קבוצות ספציפיות יותר, כמו "ארכיון טלגרם חרדים" שמספקת סרטים למגזר. בכלל, החרדים שמשתמשים באינטרנט אימצו בהתלהבות את טלגרם: קבוצת "אידשער ווינקל", שמספקת עדכונים אקטואליים ביידיש, נחשבת לתוססת במיוחד.
הקבוצות והערוצים החדשותיים בטלגרם גורמים אפילו לפורומים של רוטר להיראות כמו מקום מעונב וממוסד. תמצאו שם ערבוביה שמורכבת מעדכונים מדובר צה"ל או המשטרה, דיווחים של עדי ראייה, ולפעמים גם סתם חדשות לא מבוססות – או פייק ניוז, אם להשתמש בביטוי המאוס של השנה. התמונות נעות בין צילומי טלפון של שריפות, תאונות דרכים וסתם פפראצי. "דיווח ערבי על פיצוץ שנשמע בחאן יונס", כותב משתמש אחד, לא טורח לגבות את הדיווח במקור או בתמונה. הידיעה הבאה - תמונות של שריפה בטבריה. אחר כך – עדכון מהמטוס על בעיה בטיסת אל על לבנגקוק. אחר כך – הודעה מעמותת "חוננו", שמסייעת משפטית ליהודים שהואשמו בפשיעה לאומנית.
כמו ברוטר, גם כאן הגוון השולט הוא ימני, ולעתים גם גזעני. לפני כחודש גילה זיזו אבו אלהוא, צעיר ערבי המתגורר בתל אביב, שבכמה קבוצות טלגרם הפיצו את תמונתו וכתבו שהשב"כ מזהיר כי הוא מחבל המבקש לבצע פיגוע. מאחורי הידיעה השקרית עומד נתי כהן, מנהל אחת המגה-קבוצות המובילות בטלגרם הישראלי – נתי מדיה, שלפי מנהליה כוללת יותר מ-20 אלף משתמשים. המשטרה לא הצליחה להגיע לכהן, ואבו אלהוא נאלץ להסתגר ימים ארוכים בביתו. "לא חשבתי שזה יגיע לתפוצה כזאת, לא הבנתי את הכוח שיש לנו", אומר מומי, אחד ממנהלי הקבוצות ב"נתי מדיה". "נתי ראה שזיזו ביקר אותו על משהו שהוא כתב, ופשוט החליט להפיץ עליו שהוא מחבל".
גם מומי, כמו שאר מנהלי "נתי מדיה", דואג שאי אפשר יהיה לאתר אותו ברשת. הוא לא חושף את שם משפחתו, אין פרופיל פייסבוק על שמו, ולדבריו גם בוואטסאפ הוא לא משתמש. הדרך היחידה להגיע אליו היא דרך אחד מחמישים הפרופילים שהוא מנהל לדבריו בטלגרם. כך הוא יכול לחמוק לא רק מהישג ידן של רשויות החוק, אלא גם מגברים שירצו לנקום בו. הוא האיש שמנהל את קבוצת "הקץ להטרדות", המוקדשת לפרסום תמונות גברים שמואשמים בהטרדה מינית, והיחיד שמורשה לפרסם בה.
"זה התחיל כשנשים היו מבקשות מאיתנו, מנהלי נתי מדיה, לטפל בכל מיני גברים שמטרידים אותן בהודעות", הוא מספר, "בהתחלה היינו מטפלים בזה בשקט, אבל היו כל כך הרבה מקרים, שהחלטנו לחשוף את המטרידים. עכשיו אנחנו מקבלים פניות על הטרדות בכל רחבי הרשת". לדבריו הם בודקים כל תלונה, ומקבלים אישור מהמתלוננות להיכנס לחשבון הטלגרם שלהן כדי לוודא שההודעות לא מזויפות. "ברור שהן יפנו אלינו. אם מישהי תפנה למשטרה על הטרדה מינית, מה הם יעשו? שום דבר. אנחנו חזקים יותר מהמשטרה".
ביקור בקבוצה של מומי מעורר תחושה מעורבת. מצד אחד, קשה שלא לשמוח על הניסיון לצמצם את ההטרדות המיניות ברשת, שגורמות לנשים רבות להרגיש חסרות אונים. מצד שני, הסיפור מאחורי ההאשמה לא מפורסם – רק תמונת המואשם, כינוי גנאי כמו "סוטה" או "פדופיל", ולעתים גם שמו המלא ומספר הטלפון שלו. המשתמשים מתבקשים להתקשר אליו ולמרר את חייו. בהתחשב בעובדה שמדובר באותם אנשים שטפלו על צעיר חף מפשע האשמת שווא שהוא טרוריסט, איך אפשר לדעת שהם לא מנצלים שוב את כוחם?
בטלגרם אף אחד לא יודע שאתה כלב
מעבר לסקס, הסמים והרוק'נרול (טוב, הטרדות, סמים ומוזיקה חסידית), אפשר לראות בטלגרם את התגשמותה של הבטחה מראשית ימי האינטרנט. זוכרים את התקופה ההיא, אי שם באזור שנת 95', כשהרשת הגיעה לבתים פרטיים? נסו להיזכר שנייה איך מכרו לנו אותה. אמרו לנו שנהיה משוחררים לגבי הדברים שאנחנו באמת אוהבים או רוצים לעשות, כי היא תספק לנו אנונימיות מוחלטת. או כפי שהקריקטורה הקלאסית של "הניו יורקר" סיכמה את זה – באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה כלב.
20 ומשהו שנה חלפו מאז. רובנו המוחלט מחוברים לפייסבוק, לוואטסאפ השייכת לפייסבוק, לאינסטגרם השייכת לפייסבוק, או לפחות לגוגל. הן מבקשות מאיתנו שם אמיתי, תמונה אמיתית, לדעת מי החברים שלו ומה אנחנו אוהבים בחיים. את המידע הזה הן כורות ומוכרות למפרסמים, ומודל ההכנסות שלהן מבוסס עליו. וכשפייסבוק או גוגל לא מרוצות ממה שיש לגולשים להגיד, הן חוסמות אותם, או מוחקות את הקבוצות שלהם. עד גבול מסוים, אפשר להבין את זה: טלגרם ספגה בעבר ביקורת לאחר שהתברר כי אנשי דאע"ש נעזרו בה לתכנון פיגועים, ונאלצה לצאת למלחמה נגדם. ובכל זאת, הן לא יכולות לענות על הצורך במקום פרטי ומשוחרר באינטרנט, הגרסה הווירטואלית של נסיעה אל מעבר לגבול.
ההצלחה של טלגרם במגזר החרדי בולטת. "אידישער ווינקעל"
הישראלים בטלגרם ממשיכים מסורת של קהילות שמספקות בדיוק את המקום הזה– מקבוצות הדיון של IOL בניינטיז, ועד הקהילה שנוצרה סביב אפליקציית סיקרט לפני שלוש שנים. עכשיו יש להם אפליקציה שהיא השילוב האולטימטיבי בין האינטרנט הישן לחדש. אפשר להזדהות בה ולשים תמונה אמיתית, או להישאר אנונימי לחלוטין. היא מלאה בקבוצות סודיות שעוברות מפה לאוזן, אבל לא באמת קשה להגיע אליהן. היא מזכירה לרבים את mIRC, תוכנת הצ'טים שהיתה פופולרית סביב המילניום, אבל מיועדת לדור המובייל ולא מפסיקה לדרוש את תשומת הלב שלך. טלגרם היא עוד הוכחה שהאינטרנט הוא מקום שאי אפשר באמת להשתלט עליו, ושתמיד יצמיח גרסאות חדשות וחסרות רסן של הדבר שכל כך הרבה אנשים מחפשים – להרגיש שהם חלק מקהילה שבה אף אחד לא אומר להם מה לעשות.