יש אנשים שהופכים למיתוס עוד בחייהם, וורן באפט הוא אחד מהם. בגיל שבו רובנו מתחילים לגלות אפור בזקן, הוא כבר שלט באימפריה פיננסית, בזמן שרבים יוצאים לפנסיה, הוא רק האיץ את הקצב. והיום, כשמעליו חולפים עשורים אחרי עשורים של שינויים טכנולוגיים, חברתיים וכלכליים – הוא עדיין נחשב לאחד המשקיעים המבריקים בתולדות הקפיטליזם.

באפט לא הפך לעשיר פשוט כי ידע לבחור מניות. הוא הפך למה שהוא כי פיתח גישה. השקעה עבורו היא לא הימור ולא ניתוח טכני מהיר - אלא הבנה עמוקה של עסקים, של אנשים, ושל מה שנשאר יציב בעולם משתנה. הוא גדל על ספרים של בנג'מין גראהם, אבי תורת "השקעת הערך" (Value Investing), והפך אותה לאומנות.

הגישה שלו הייתה תמיד אנטי-אופנתית: לקנות בזול, לא להיבהל מרעשים בשוק, ולהתאהב לא במניות - אלא בעסקים אמיתיים עם הנהלות טובות ומודלים יציבים. "אם לא היית מוכן להחזיק מניה במשך עשר שנים - אל תחזיק אותה אפילו עשר דקות", הוא אמר פעם.

באפט הוא אחד האנשים העשירים בעולם, אבל חי חיים כמעט סגפניים. הוא גר באותו בית באומהה שרכש ב־1958, נוהג ללכת מדי יום למקדונלד'ס, ולא מתהדר באורח חיים ראוותני - בסוף הוא קנה מטוס פרטי אבל קרא לו: "הבלתי ניתן להסבר". דווקא הפשטות הזו היא חלק מהקסם שלו: הוא לא "כוכב הייטק" בסגנון אילון מאסק, אלא אנטיתזה לוול סטריט והציבור האמריקאי אוהב את זה.

למרות עושרו העצום, באפט התחייב לתרום את רוב הונו לצדקה, חלק נכבד דרך קרן ביל ומלינדה גייטס, את ביל הכיר בזכות אמא של גייטס שדחפה אותם להיפגש. גם בזה יש אמירה: הוא לא רואה בעושר יעד, אלא אמצעי. "זה תמיד היה צריך להגיע לצדקה. אני יכול לישון רק במיטה אחת, לאכול רק 3 ארוחות ביום ולנהוג ברכב אחד. היה לי את כל מה שרציתי לפני 30 שנה מבחינה חומרית, אז עבדתי לטובת שאר האנשים בחברה - מבחינתי הכול היה לצדקה", סיפר באפט בראיון ליעקב אילון לפני כמעט 20 שנה. 

הקשר לישראל

בין השאר באפט הבעלים של חברת ישקר שהקים סטף ורטהיימר ז"ל, והגיע לפה מספר פעמים. באותו ראיון ליעקב אילון הוא סיפר: "יש לישראל הזדמנויות מעולות. הרבה באים לאזור בשביל נפט, אנחנו באים בשביל השכל. תראי איפה הייתם ב-1948 ואיפה אתם היום? איזה מדינה עשתה התקדמות גדולה יותר. עם 7 מיליון אנשים, המדינה הזאת השיגה יותר מרוב המדינות". 

אי אפשר לדבר על ההצלחה של באפט בלי להזכיר את צ'ארלי מאנגר - יד ימינו ושותפו האינטלקטואלי. מאנגר, שנפטר לאחרונה, היה זה שדחף את באפט להפסיק לחשוב רק במונחים של מספרים ודוחות, ולהתחיל לחפש חברות עם יתרון תחרותי ברור ותרבות ארגונית בריאה. השילוב בין האנליטיות של באפט לספקנות היבשה של מאנגר הפך אותם לצמד כמעט פילוסופי, שמדבר לא רק על כסף - אלא על מוסר, סבלנות, ואפילו פסיכולוגיה של קבלת החלטות.

רוצים לדעת מה קורה בטק רגע לפני כולם? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של "בזמן שעבדתם"

>> בזמן שעבדתם, פרק 221 - עדיין הפסדית: מה בעצם המודל העסקי של הבינה המלאכותית?