מאז תחילת המלחמה מול איראן, יותר מ-1,000 תינוקות נולדו בישראל, לא בחדרי הלידה השקטים והמוכרים, אלא במציאות של אזעקות, מרחבים ממוגנים, חניונים שהוסבו בן לילה למחלקות יולדות ובין וילונות דקים שמפרידים בין מיטה למיטה.
"אנחנו פועלים בקומה מינוס 3, החניון התת קרקעי הוסב לבית חולים ממוגן לכל דבר, עם תשתיות לחירום, מיטות, חמצן, חדרי ניתוח תקניים ואף חדר ניתוח ייעודי לניתוחים זיהומיים", אומרת מיכל קרנצלר, אחראית האחיות במערך ההיריון והלידה בבית חולים רמב"ם. לדבריה, האגף ליולדות הופרד לחלוטין מהמחלקות האחרות כדי להעניק ליולדות תחושת מוגנות, ופרטיות. "לכל יולדת יש חדר משלה עם אפשרות למלווה 24 שעות, עם פרטיות מלאה, כך שהיא אפילו שוכחת לרגע שהיא בחניון".
"יש יולדות שצריכות להשתחרר לבית שאין בו ממ"ד"
קרנצלר מספרת על היולדות שמגיעות לבית החולים תחת ירי הטילים מאיראן. "אישה הרה עם שלישייה נותחה מתחת לאדמה בליווי צוותים מורחבים. יש משהו מרגש ויוצא דופן בללוות לידה כזו תחת אזעקות. אנחנו מציידים את היולדות בתמיכה רגשית וליווי צמוד כדי שיוכלו להתרכז בלידה".
כמו כן היא מציינת כי אף שבית החולים הועתק לחניון, מספר מקומות האשפוז לא הצטמצמו. "יש לנו מקום מרווח שיכול להכיל מספיק יולדות, מגיעות יולדות גם מבית חולים כרמל ומבני ציון, ואנחנו ממשיכים לקיים קורסי הכנה ללידה והנקה. יש יולדות שצריכות להשתחרר לבית שאין בו ממ"ד. הן משתפות אותנו, ולפעמים אנחנו מאפשרים להן להישאר עוד יום".
אך גם כשהן מתחת לאדמה, באחד הרגעים הכי מקודשים בחייהן, המלחמה ממשיכה להישמע ברקע. "במתחם למטה כולן שומעים את האזעקות והיו מקרים שתוך כדי אזעקה המיילדות מעודדות את היולדת ואומרות לה: "זה הניצחון שלך, בואי תלחצי חזק". היא מציינת כי למרות הטילים, הדבר לא השפיע על תהליכי לידה שהתעכבו או שנעשו יותר התערבויות בלידה. "היולדות לא מגיעות מיד אלא במצב שהן כמעט בלידה כי בדרכים לא נעים להסתובב".
"במקרה של אזעקה כולן מתכנסות למרחבים המוגנים"
פנינה רוזנווסר, מיילדת ומנהלת שביל הלידה בבית החולים לניאדו מספרת שחדרי הלידה והפגייה בלניאדו היו במרחב מוגן מלכתחילה. "יש לנו חדרי לידה פרטיים, חדר ניתוח ממוגן בתוך מתחם הלידה, ואפילו אפשרות ללידות מים". לדבריה, תחושת הביטחון שנובעת מהמיגון מאפשרת ליולדות להישאר רגועות יחסית. "כל חדר אשפוז הוא פרטי, ובמקרה של אזעקה כולן מתכנסות למרחבים המוגנים. המלווה תמיד נמצא, יש נוכחות מלאה של הצוות, אך אין לנו תינוקייה, התינוקות לא מופרדים מהאימהות".
היא מציינת שגם בימים אלה, כשיש קושי להתנהל בדרכים, המרכז הרפואי ממשיך למשוך אליו יולדות מאזורים מרוחקים: "מגיעות אלינו נשים מתל אביב, חולון ואפילו חיפה. יש לנו לא מעט יולדות שתכננו ללדת בליס ובגלל התנאים הקיימים שם - וילונות בין מיטות היולדות, החליטו להגיע אלינו. היתרון הגדול הוא שחדרי הלידה נשארו במקומם, עם כל התנאים: בריכות מתנפחות, גז צחוק – ואנחנו ממשיכים בלידות גם כשהאזעקות ברקע".
"כשנולד תינוק, כולם מוחאים כפיים"
ד"ר ענת לביא, מנהלת חדרי הלידה בליס, איכילוב, מספרת על המעבר לחדר לידה ממוגן, שבעבר שימש כפגייה. "אם בעבר היו חדרי לידה פרטיים ולכל יולדת היו שירותים ומקלחת, כעת מדובר בחלל אחד גדול, עם וילונות שמפרידים בין יולדת ליולדת. גם אם הן שומעות אזעקה, סוגרים את הדלת וממשיכים. חששנו מהרעש, מהבלגן, אבל קרה בדיוק ההפך. יש תחושת כבוד לחלל, פחות צעקות, כשנולד תינוק, כולם מוחאים כפיים, כמו בנחיתת מטוס".
היא מסבירה שהשינוי גרם לכך שהיולדות מרגישות בטוחות יותר. "בעבר, יולדת עם אפידורל לא יכלה לרדת למרחב מוגן. היום, כל המתחם בטוח, ותחושת הביטחון של היולדת עולה, וזה הופך לחוויה קהילתית, גם אם התנאים הפיזיים פחות נוחים".
בנוסף, היא מספרת שהצוות הסיעודי והמיילדות עברו למשמרות של 12 שעות במקום 8 כדי לצמצם חשיפה בכבישים. "דמיינו שיהיה להם יותר קשה להתמודד עם ההרעה בתנאים, זו חוויה לא פשוטה אבל הן עושות עבודה מדהימה, עבודת הצוות התחזקה כי היכולת להגיב מהר יותר טובה כשכולנו ביחד".