לקראת סוף חודש תשיעי הדריכות כבר בשיאה. ההריוניות יודעות שזה הזמן שהתיק יהיה מוכן, הסבים והסבתות בכוננות לשמירה על הילדים הגדולים ודרכי הגעה לבית החולים שוננו בקפידה. הציר הראשון הוא אות הפתיחה לרגע שיסתיים בחדר הלידה ובחיבוק התינוק החדש שיצטרף למשפחה, ואת השלבים שמובילים לשם כולן מכירות: ירידת המים, ההתכווצויות ולידה. רק שבאחוז קטן מהמקרים, ההליך הזה מתרחש מהר יותר מהצפוי, וכשאומרים מהר – מתכוונים למהר.
זה בדיוק מה שקרה לע', יולדת בשנות ה-30 מהקריות, שהגיעה לרמב"ם לפני כמה ימים כדי ללדת בפעם השנייה. "היינו בבית כשהתחלתי להרגיש את הצירים, ומיד התחלתי להתארגן לנסיעה לבית החולים", היא מספרת, "במהלך הנסיעה הרגשתי שהגוף שלי פשוט מתקדם, שאין לי שליטה ואני מתחילה ללחוץ. אמרתי לבעלי שיזדרז, שאני אוטוטו יולדת. הוא נכנס ממש ללחץ ועודד אותי להחזיק אבל זה כבר היה שלב שאני לא יכולתי לעצור כלום".
בני הזוג, שהיו במרחק נסיעה קצר מבית החולים, עוד הספיקו להגיע לחניית מיון רמב"ם כשהלידה הגיעה לשיאה: "נכנסתי לרחבה וצעקתי למאבטח שאישתי יולדת", סיפר בין זוגה של ע', "הם הביאו לה אלונקה כי ראינו כבר את הראש מבצבץ. בתוך זמן קצר הגיעו אנשי צוות והכניסו אותה למיון. שאר הלידה כבר התרחשה בפנים".
התהליך המהיר תפס את ע' בהפתעה. "הלידה הקודמת התקדמה לאט. הכל קרה בנחת. הפעם זה נראה כאילו הכל קורה ברגע. היו רגעים שממש נלחצנו. חששנו שנלד בדרך, על הכביש, ופחדנו ממה שעלול להתפתח, אבל תודה לאל שהספקנו להגיע בזמן לרמב"ם, גם אם לא ממש לחדר הלידה", הם צוחקים.
"לידה חטופה היא לידה שמתרחשת במהירות, בדרך כלל בתוך פרק זמן של עד שלוש שעות מהציר הראשון", מסביר ד"ר אודי ארגז, מנהל המיון המיילדותי וסגן מנהל חדרי לידה ברמב"ם, "מרגע שיולדת ילדה בלידה חטופה, סיכוי טוב יותר שהדבר יחזור על עצמו גם בפעם הבאה, וליולדות כאלו אנו ממליצים להיות ערות לסיכון ולהקדים להגיע להבא. מקסימום תהיה בדיקה מיותרת והיולדת תשוב לביתה. חדרי הלידה פתוחים 24/7. לנשים כאלו אנחנו מאפשרים גם להישאר לאשפוז יום או יומיים, כדי לראות אם הלידה מתפתחת ולא לקחת סיכון שזה יקרה מחוץ לבית החולים, בפרט אם היא לא גרה קרוב".
התופעה מתרחשת באחוזים בודדים ואופיינית יותר בלידות חוזרות, אומרים ברמב"ם, אך מדגישים שבלידה כזו יש לא מעט סיכונים ולכן צריך להיערך בהתאם כאשר הצירים הופכים תכופים יותר. "בכל לידה יש שלבים. יש נשים שאצלן השלבים קצרים ומהירים, ואז הן בעצם יולדות בלידה חטופה, כאשר בלידה חוזרת זה יהיה אפילו קצר יותר", מסבירה לאה טטרו, אחות אחראית חדרי לידה ברמב"ם, "בלידות חטופות, יש סכנה בטראומה לאישה, לתעלת הלידה ולתינוק. סיכוי גבוה לפתח קרעים בתעלת הלידה בגלל המהירות, כיוון שאין את החיכוך וההתרחבות בהדרגה שמתרחשת בלידה רגילה לפי שלבים. אם זה תינוק גדול, אם האישה ולדנית, יש סיכוי גבוה יותר לדימום, אטוניה של הרחם (היעדר יכולת של הרחם להתכווץ) בסיכוי גבוה יותר, קרע של חבל התבור, סכנה להשמטות התינוק וחבלה לילוד, יש המון סיכונים פה. יכול להיות מצב של מצוקה עוברית ללא ניטור וללא יכולת לסייע, טראומה לתינוק לאחר הלידה או לאמא לאחר הלידה, ללא אפשרות לסייע רפואית, לידה מחוץ לבית החולים מתרחשת בתנאים פחות סטריליים, עם סכנה של זיהומים של חיידקים אלימים. גם החוויה של האישה היא חוויה מלחיצה יותר ויכולה להיות טראומטית", היא מוסיפה.
כדי להבטיח את שלום האישה והילד יש לפעול לפי כללים פשוטים, מבהירים ד"ר ארגז וטטרו: "הכלל הראשון – להזעיק אמבולנס, כדי שיוכלו לסייע ולטפל בצורה מיטבית ביולדת ובילוד וללוות את התהליך עד להגעת הצוות למקום. לאחר מכן יש לשהות במקום בטוח, במצב שכיבה, בסביבה רכה ונעימה ככל האפשר. אם יש אדם נוסף באזור, יש להזעיק אותו. כאשר צוות האמבולנס מגיע, הוא יינטר את היולדת והילוד, יחתוך את חבל הטבור, יטפל בחתכים או דימומים, במידת הצורך, ויעביר אותם לבית החולים, להמשך השגחה וטיפול".
הנס של איבתיסאם
ארבע פעמים הגיעה איבתיסאם יאסין חיגאזי, בת 38 מתמרה, ללדת בבית החולים. הלידה החמישית תפסה אותה בהפתעה כשהתפתחה במהירות ואילצה אותה להתמודד עם סיטואציה שלא תשכח אף פעם. "הצירים התחילו קצת לפני שש בבוקר, סביב התאריך המשוער שלי", היא מספרת, "חשבתי שאני יכולה לחכות קצת, אבל ממש תוך 20 דקות הצירים התחילו להיות תכופים יותר. נכנסתי למקלחת כדי להתארגן, ופתאום הרגשתי שמשהו יוצא ממני. ביד אחת החזקתי את השיש ואז התיישבתי על השטיח והתחלתי ללחוץ. קראתי לבנות שלי, טאלה וטייא, בנות 15 ו-16. אחת תפסה אותי והחזיקה אותי בזמן שלחצתי. השנייה הלכה להביא כותנת, שיהיה במה לעטוף את התינוקת. הן הביאו לי מים, עודדו אותי, חיזקו אותי. זה היה ממש מרגש ונתן לי כוח, הן אמרו לי כמה שאני גיבורה, כמה שאני מתקדמת יפה, הן היו כל כך בוגרות ומושקעות בתוך האירוע. הן אלה שהתקשרו למד"א, ובתוך רבע שעה התינוקת כבר היתה בחוץ, עליי, מחוברת בחבל הטבור ורגועה. שהפרמדיקים הגיעו, הגדולה שלי, שמאוד התרגשה, חתכה את חבל הטבור. היא דיברה לתינוקת, אמרה לה - אחותי, יש לנו אמא מדהימה. התינוקת לא ירדה ממני עד שהגענו לרמב"ם. הבנות נשארו עם הסבים והסבתות. זו היתה חוויה בלתי נשכחת. בא לי כוח לא מהעולם הזה להתמודד עם הסיטואציה הזו. מרים הבתולה ילדה ככה".
אחרי שלוש בנות ובן יאסין חיגאזי ידעה שהלידות שלה הן ארוכות ומתפתחות לאט. לדבריה, גם הלידה הזו היתה אמורה להיות דומה לקודמותיה ואפילו תוכננה תוכנית מגירה לניתוח במקרה של התקדמות איטית בלידה, בשל היסטוריה רפואית. "גם עכשיו, אחרי שזה נגמר אני עדיין מעבדת את מה שהיה שם, ואומרת לעצמי - כל הכבוד לי, אני חזקה ויכולה, וברוך השם שהכל הסתדר לטובה", היא מסכמת, "נתתי לה את השם מילה שהמשמעות שלו בערבית הוא נס. זה בדיוק מה שהיה פה".
"לידה היא אירוע משמעותי אשר מצריך הערכות, תכנון ליווי ותמיכה", מסבירה עולה אבריק, עו"סית במערך נשים ומילדות ברמב"ם, "כאשר יש פער בין ציפיית היולדת ובן זוגה ללדת בבית חולים בנוכחות אנשי צוות שמובילים את תהליך הלידה ודואגים לשלומה ולשלום היילוד, לבין לידה לא צפויה בבית, עשויה להתעורר תחושה מלחיצה ולא בטוחה וכתוצאה מכך חוויית הלידה עלולה להיות טראומטית. ההבדל המרכזי הוא בשליטה, בבטיחות ובתחושת הביטחון של היולדת. הדרך שבה האישה תופסת את האירוע תלויה בחוסן האישי, במבנה האישיות ובגישה הכללית שלה. לכן, כשיולדת מגיעה לאחר אירוע כזה, ההתערבות שלנו כעובדות סוציאליות בבית החולים הא משמעותית ביותר. אנחנו מקשיבות לנרטיב הלידה של היולדת ונותנות לה לשתף בחוויה שהיא עברה, בקצב ובמינון המתאימים לה, ללא שיפוטיות, כדי להפחית רגשות אשמה או פחד. חשוב לשים דגש על ההישג שביצירת חיים חדשים, על היכולת להתמודד עם המצב גם אם זה היה קשה. עיבוד רגשי מכיל, ותמיכה מקצועית, יסייעו ליולדת להתמודד עם תחושת הפחד וההלם שחוותה ולהחליף אותן בתחושות של עוצמה והצלחה".