בזמן שמדינה שלמה חיה על הקצה, כשאזעקות קוטעות שגרות והחרדה חודרת לכל פינה, יש דבר אחד שהמלחמה לא יכולה לעצור: נשים ממשיכות ללדת.
שתי נשים שהגיעו ללדת במרכז הרפואי שמיר-אסף הרופא עברו את הלידה בחדר לידה רגיל, אך את רגעי ההתאוששות והקשר הראשוני עם התינוקות חוו במקום בלתי צפוי - חדר הכושר של הצוות בקומה מינוס 4, שהוסב למחלקת יולדות מוגנת.
צליל פטל בן סימון (28) מראשון לציון ילדה את בנה הבכור ב-10 ביוני לאחר לידה מורכבת שנמשכה 48 שעות והסתיימה בניתוח קיסרי עקב מצוקה נשימתית של העובר. מאז, כמעט שבוע, שניהם מאושפזים במצב טוב.
"אחרי 42 שעות של צירים הוחלט על ניתוח קיסרי", מספרת בן סימון. "ביום שישי הודיעו לנו שאנחנו יורדים לחניון. בהתחלה לא אמרו לנו שזה חדר כושר. זה היה מלחיץ, לא ידעתי למה לצפות".
בן סימון הייתה בטוחה שתגיע למקום לא מאוורר, בלי מקלחות. "הורידו אותי במעלית בכיסא גלגלים, עם תינוק בן ארבעה ימים בידיים. נדהמתי לגלות מקום גדול, ממוזג, עם מקלחות ושירותים. לא ציפיתי לזה בכלל".
המלחמה החלה בעוד בן סימון בחדר לידה רגיל. "הלילה הראשון היה סיוט", היא מתארת. "אני אחרי קיסרי, ואי אפשר לרדת במעלית בגלל החשש מטילים. נאלצתי לרדת ברגל למינוס 1 באמצע הלילה. זה היה מאוד מורכב".
במחלקה התת-קרקעית שוהות כ-18 יולדות. "זה מורכב כי אין תינוקייה, והתינוק איתי כל הזמן", מסבירה בן סימון. "אבל זאת הכנה מצוינת לבית. אני כבר מתרגלת ללילות ללא שינה".
בהתחלה הוגבלו הביקורים רק לבעלים בגלל החשש מחיידקים, אך מאוחר יותר התאפשרו ביקורים מצומצמים. "בעלי לידי כל הזמן, אבל כשהוא הולך נתנו לאמא שלי להחליף אותו", היא מוסיפה.
מעדיפה להיות כאן עם תינוק
כשבן סימון הייתה אמורה להשתחרר, בדיקת דם גילתה דלקת חמורה בגוף. "הסתבר שזה מהתפר של הניתוח", היא מסבירה. "לא הרגשתי כלום, גם המדדים היו בסדר. רק בבדיקת דם גילו חיידק זיהומי. עכשיו אני על אנטיביוטיקה ומתאוששת".
החזרה הביתה בזמן מלחמה מעוררת חששות. "אני לא רוצה להשתחרר לפני שאני מאה אחוז", אומרת בן סימון. "עכשיו יש לי תינוק. אני מעדיפה להיות כאן, כשמטפלים בי וכשאני כל הזמן במקלט, לא צריכה לרוץ לממ"ד".
המשפחה כבר הכינה את הממ"ד בבית כחדר ילדים, אך שוקלת לנסוע להורים בירושלים. "גם הברית תהיה בבית החולים", היא מוסיפה. "לא ציפיתי לזה, אבל בגלל המצב זה היה אמור להיות מצומצם בכל מקרה. אני אדם אופטימי".
הציר הראשון התחיל באזעקה
קארין סרויה לוסטר מגבעת שמואל ילדה את בתה הראשונה בין שישי לשבת, עם פרוץ המלחמה. "עבורי זו ילדת טיל בליסטי", היא אומרת בחיוך מר. "הציר הראשון התחיל בדיוק באזעקה הראשונה".
"השקעתי את כל האנרגיה שלי בלידה ושמתי את המלחמה ברקע", מספרת סרויה לוסטר. "לא היה לי מקום לחרדה. הייתי שקועה בלידה, שכידוע כואבת מאוד, אבל הייתי מוקפת בבעלי, אבא שלי ואחי".
מאז המעבר למתחם התת-קרקעי, היא עדיין לא יצאה החוצה. "זה משאיר אותך בחוויית הלידה", היא מסבירה. "אני שמחה שלקחתי הכל בפרופורציות. יש לי לידה בריאה וצוות מדהים".
אנג'לה אבולוב, אחות אחראית מחלקת יולדות במרכז הרפואי, מתארת את ההיערכות המיוחדת: "חדר הכושר נועד להבטיח שהיולדות ירגישו בטוחות ובידיים הכי טובות. דאגנו שכל יולדת ויילוד יקבלו טיפול מלא, מקצועי ומכבד, בלי להתפשר".
"רגע הלידה הוא עוצמתי ומכונן", מדגישה אבולוב. "היה לנו חשוב לשמר את התחושה הזו גם בתנאים האלה. ההתארגנות שלנו שילבה היערכות לוגיסטית ורגשית, תוך דגש על בטיחות, שירות רגיש ונוכחות מחבקת של הצוות. יצרנו מרחב מוגן שמאפשר שקט ורגיעה גם מהאזעקות וגם ברמה הרגשית".