נאוה מרקו מגדירה את עצמה ילדה של אבא. אבל דווקא את הבשורה הכי משמעותית בחייה היא החליטה לשמור ממנו בסוד 9 חודשים.
"כשהייתי בהריון, לקח לנו הרבה זמן עד שהרגשנו שהגיע הרגע לשתף כי כמו הרבה זוגות, עברנו מסע מאתגר שכלל גם איבוד הריון", מספרת מרקו (35), כיום יזמית ואם לשניים. "לכן, בפעם השנייה, חיכיתי עד אחרי בדיקות מי השפיר כדי לבשר להורים שלי שאני בהריון. בגלל שהם גרים קרוב ואנחנו מתראים הרבה, הלכתי אליהם לקראת הערב, ניגשתי לאבא שלי, שבדיוק התיישב לצפות בטלוויזיה, ושאלתי אותו אם אפשר לספר לו משהו. הייתי עם דופק על 200, כולי בהתרגשות, מתכוננת לחיבוק וצרחות והוא? הוא מגיב ב'אוף נו, אבל למה דווקא כשמתחילות החדשות?!'".
באותו רגע מרקו (ההורמונלית) קיבלה החלטה: "נשבעתי לעצמי שהיות והבן אדם העדיף את החדשות של קושמרו על פני החדשות של הבת שלו – אני לא אספר לו עד שישים לב בעצמו".
הבעיה הייתה שהאב, ראובן, לא שם לב, ולא בכדי. הרחם היה אחורי (מה שאומר שהבטן כמעט ולא נראית לעין) ובנוסף מרקו סבלה מהיפרמזיס גרבידרום - תופעה בה הבחילות וההקאות במהלך ההיריון הן חמורות במיוחד, הרבה יותר מבחילות בוקר. התסמינים כוללים בחילות חמורות, תחושת עילפון או סחרחורת בעמידה וכן הקאות מתמשכות, שעלולות להוביל להתייבשות. מצב זה יכול להיות כל כך גרוע עבור נשים בהיריון שהוא יכול להצריך אשפוז, עירוי נוזלים ותרופות נגד בחילה. וכן, אם נדמה לכם שהשם מוכר, זו אותה תופעה שגם הנסיכה קייט מידלטון סובלת ממנה בהריונות.
"זה המשיך ככה עד הלידה. באיזשהו יום הגעתי לבית החולים כרגיל, לקבל אינפוזיית זופרן - שזה סוג עירוי שנותנים לחולי סרטן שעוברים טיפולים כימותרפיים ולהריוניות במצב קשה, והמשכתי להקיא. אני זוכרת שהרופא עמד ואמר לי: 'אין לי מה לעשות יותר'. חשבתי באמת שאני עומדת למות וביקשתי ללכת הביתה, כדי למות במיטה שלי ולא בבית החולים". בנוסף, מרקו מספרת, בגלל הבחילות היא כל הזמן איבדה משקל, ולמרות שהעלתה כמה קילוגרמים בגלל ההיריון - זה לא נראה עליה.
הסתרת מכל המשפחה או רק ממנו?
"אימא שלי ידעה ואחותי גם. היא עזרה לי להסתיר".
תסבירי.
"אימא שלי, למרות שהיה לה מאוד קשה, הבינה אותי מאוד. אחרי הכל איבדתי כבר הריון אחד ולא מיהרתי לספר על השני. אחותי היא רופאת ילדים במאיר, אז כל פעם שהייתי צריכה טיפול בגלל ההיפרמזיס, היא דאגה שזה יקרה".
ולך לא היה קשה לשמור כזה סוד מפניו?
"אני הכי ילדה של אבא ולכן לא היה לי נוח וגם פחדתי שהוא ייפגע. הוא תמיד מאוד תומך ומכיל ואוהב. למשל את התואר שלי עשיתי יחד אתו. הוא היה יושב לידי ומכין איתי עבודות ולומד למבחנים. אז היה לי קשה, אבל הוא גם לא ידע על אובדן ההיריון הראשון, כך שההריון היה מלא חששות וגם אמרתי לעצמי כל הזמן הזה שרגשות של אנשים אחרים במקום שני".
ואז הגיע רגע הלידה. אמא שלך מן הסתם הייתה איתך? איך מסתירים כזה דבר?
"סבלתי מצירים שבוע בערך וביום חמישי החלטתי שאני הולכת לבית החולים. אמא שלי באה והלכה, והלידה לקחה 24 שעות. ילדתי את הבן שלי ביום שישי בעשר בלילה".
ואז צלצלת לאבא שלך?
"מאוד רציתי להגיע עם התינוק אליו הביתה, אבל אימא שלי לא התאפקה ושלחה לו תמונה לוואטסאפ ובישרה לו שנולד לו נכד".
אני מניחה שהוא היה בשוק.
"הלם. תדהמה. הוא לא ידע מה להגיד. אבל הוא מאוד שמח בשבילי והיה מאושר. כשהגעתי אליו עם התינוק הוא אפילו מחא לי כפיים על זה שהצלחתי להסתיר את זה ממנו כל הזמן הזה, לרגע לא נתן לי להרגיש שהוא כועס עלי".
טוב, הגיע הזמן לחשוף את שם התינוק. איך קראתם לו?
"קראנו לילד רז (סוד) - על שם הסוד הפסיכי ששמרתי. או על זה שאני פסיכית, נקודה. אגב, היום רז בן ה-3 ואבא שלי הם החברים הכי טובים".