המיתוס של החסידה, כפי שאנחנו מכירים אותו היום, התפתח ככל הנראה באירופה של ימי הביניים, אך שורשיו עמוקים הרבה יותר. החסידות הן עופות נודדים – הן נעלמות מהנוף האירופי בחורף וחוזרות באביב, עונה המסמלת לידה והתחדשות. לעתים קרובות הן מקננות על גגות בתים או בסמוך למקומות יישוב, דבר שהוביל לאמונה שהן מביאות איתן חיים חדשים.
במיתולוגיה הנורדית, החסידה הייתה סמל למשפחה ואימהות, ולעיתים אף קישרו אותה לאלה פרייה, אלת האהבה והפריון. גם ברומא העתיקה, החסידות נחשבו לציפורים מקודשות שמייצגות נאמנות, חיי משפחה ופריון. בגרמניה של ימי הביניים, התפתחה אגדה לפיה החסידות היו אחראיות להבאת נשמות של תינוקות לעולם – גרסה אחת טוענת שהתינוקות נאספים מביצות או אגמים, והחסידות מניחות אותם בבתים דרך הארובה.
המיתוס הזה זכה לפופולריות גם בזכות ציורים ואיורים מהמאה ה-19, בהם הציגו חסידות נושאות תינוקות בסל או בצרור. אחד הסיפורים המרכזיים שהיו אחראים להפצת המיתוס היה "החסידות" של הנס כריסטיאן אנדרסן, שפורסם ב-1838. בסיפור, החסידות לא רק מביאות תינוקות, אלא גם מענישות ילדים רעים על ידי הבאת נשמות של תינוקות מתים.
המיתוס השתרש בנו כחברה גם באמצעות תעשיית הקולנוע שאימצה והשתמשה בו כמוטיב מרכזי בעלילות קולנועיות. לאורך השנים לא מעט סרטים עיבדו את הרעיון הזה בדרכים שונות, והנכיחו את מיתוס החסידה המביאה ילדים לעולם. כך, למשל, ב-2016 יצא הסרט "חסידודס" (Storks) בו החסידות, שבעבר היו אחראיות על הבאת תינוקות, שינו כיוון והפכו לחלק מעסקי משלוחים אחרים. עם זאת, טעות מצריכה מהן לצאת למסע ולהביא תינוק לעולם, בדיוק כפי שעשו בעבר.
סרטים נוספים כמו "דמבו הפיל המעופף" (1941) של דיסני, מציגים את החסידה כמי שמביאה את דמבו התינוק לאימו בקרקס, והסצנה הזו נחרתה בזיכרון של דורות רבים. גם סדרות אנימציה כמו "Looney Tunes" התייחסו למיתוס החסידה בתור דמות שמביאה תינוקות לבעלי חיים שונים, ואפילו בסרטים כמו "מרי פופינס" ו"פיטר פן" החסידה נוכחת, כחלק מהקסם והפנטזיה של דמויות הילדים.
האגדה על החסידה ממשיכה לככב גם בסרטים שיוצאים בימים אלו ממש, בסוף השבוע הקרוב (06.02) ייצא לאקרנים הסרט "תעלול של מירוץ", סרט ההמשך המדובר ללהיטים "תעלול של משלוח" ו"תעלול של טיול", בו משפחת דובים מצפה מהחסידה להביא לה גור דובים חדש, אך החלום מתנפץ כאשר החסידה המגושמת מביאה גור קנגרו במקום גור דובים. גם כאן, החסידה משמשת סמל לאירועים בלתי צפויים ומשעשעים, ומוסיפה נופך חדש לסיפור הישן.
כפי שניתן לראות, המיתוס של החסידה לא רק ששרד במשך מאות שנים, אלא גם הצליח להסתגל ולהתפתח בז'אנרים שונים של סיפורים ויצירות. מהאגדות של ימי הביניים ועד הסרטים המודרניים, החסידה נשארה דמות המסמלת התחדשות, לידה ותחילת חיים חדשים. בזכות העובדה תעשיית הקולנוע אימצה את המיתוס של החסידה, הוא הפך לא רק לאגדה עממית אלא לדימוי חזק שנמשך בין דור לדור.