יומיים לפני שנחטף אופיר צרפתי ז"ל ממסיבת הנובה, גילתה אחותו, שובל צרפתי, שהיא בהיריון שני. היא תכננה להפתיע את אחיה האהוב בבשורה - אך לא הספיקה. מאז, נכנסה שוב להריון - ובניגוד לכל הסיכויים, בדיוק באותו תאריך כמעט, ה-6 באוקטובר, יום הולדתו של אופיר. את בתה השלישית ילדה בזמן המלחמה עם איראן, כשלטענתה, רוחו של אופיר מלווה אותה כל הזמן.
"אחרי הלידה של בתי הבכורה, אמה, עברתי שני הריונות שהסתיימו בהפלה", מספרת שובל. "אופיר, שהיה מאוד קשור אל אמה, לקח את זה קשה - וזו בדיוק הסיבה שהחלטתי לחכות עם הבשורה על ההיריון הבא. ב-6 באוקטובר יצאנו לחגוג לו יום הולדת. היה לי קשה לשמור את זה לעצמי, אבל רציתי לחכות שיהיה דופק. יום למחרת, ב-7.10, כשקרה מה שקרה – ניהלתי שיחה עם אלוהים. הייתי מוכנה לוותר על ההיריון שכל כך חיכיתי לו, רק כדי שהוא יחזור".
אופיר חגג את יום הולדתו בפסטיבל נובה עם בת זוגו, שובל וחבריהם הקרובים – עד שנחטף לשבי חמאס. במשך 55 ימים המשפחה הייתה באי ודאות. תחילה הוגדר נעדר, ולאחר מכן חטוף. בסוף נובמבר אותרה גופתו והוא הובא לקבורה בקריית אתא.
ב-23 ביוני 2025, יום לפני הפסקת האש, ילדה שובל את בתה השלישית, אן, בניתוח קיסרי בבית החולים רמב"ם – באשפוז שהתקיים בחניון בשל תנאי החירום. "אסור היה לי בכלל להיכנס שוב להיריון אחרי ההיריון הקודם", היא מספרת. "את ים, הבן האמצעי שלי, ילדתי גם כן בניתוח קיסרי, והייתי אמורה להמתין שנה ושלושה חודשים לפני ניסיון נוסף".
לדבריה, העובדה שגילתה שהיא בהיריון ביום הולדתו של אופיר לא יוצאת לה מהראש: "אני מרגישה כאילו זו הדרך שלי לתקשר איתו. אופיר מאוד אהב ילדים. זה מפחיד, אבל גם מאוד מרגש. ההיריון עבר בקלות, וגם אחרי הניתוח הכל היה פשוט. ממש יום למחרת כבר קמתי על הרגליים. אני מרגישה שהוא זה שמנהל את הסיטואציה".
על ההבדל בין הלידות, שכולן התרחשו כשאופיר כבר לא בין החיים, היא מספרת: "בלידה הראשונה הרגשתי מאוד מבוהלת. בלידה השנייה - שבה הייתי אמורה להיות עצובה ומוצפת - דווקא הרגשתי שלווה. עברתי את ההריון בידיעה שהוא חטוף, ואז נרצח, וזה היה נורא. ובכל זאת, הרגשתי שיש לי מקום להכיל את הכל, גם את העצב. הרגשתי כאילו כיפת ברזל עוטפת אותי. יום לפני הלידה עליתי אליו לקבר, בשש בבוקר, וראיתי נר דולק. באותו רגע ידעתי שהכל יהיה בסדר".
גם בלידה האחרונה, היא מספרת, הגיעה אליו קודם. "כשהמנתח נתן לי את התינוקת, הרגשתי כאילו אופיר מגיש לי אותה. תמונתו היתה איתנו בחדר הלידה בשתי הלידות. הילדים שלי הם גם הילדים שלו. זה לא רק אני מרגישה ככה אלא כל המשפחה. בלוויה של אופיר, בת זוגו ספדה לו וסיפרה שהוא רצה לקרוא לילד הראשון שלו 'ים'. זה הכריע. אף אחד לא ידע אז שאני בהריון – רק בשבוע 40 סיפרתי לכולם".
שובל מתארת קשר שנמשך גם לאחר מותו. "בהיריון השני חלמתי שאנחנו נפגשים, ושאני מספרת לו הכל. זה הרגיש כמו שיחה אמיתית – שיש לי כל כך הרבה לעדכן אותו: על הבית החדש, על ההריון, על האירועים לזכרו. כתבתי לו שאני אפילו לא מתגעגעת – כי אני מרגישה שהוא שומר עליי. יש בינינו ערוץ תקשורת שעדיין פעיל. לא אכפת לי אם יגידו שאני חיה בסרט. העיקר שאני מצליחה להרים את הראש".