הן חשבו שהריון-לידה-הנקה-חיתולים שייך כבר להיסטוריה שלהן. אבל יום אחד הגעגוע ליצור קטן ששוכב בזרועותיהן, וכל מה שהוא מביא איתו, גרם להן להבין, שלמרות הגיל והילדים שכבר גדלו, הן רוצות להיות שוב אימהות טריות, ולמרות הקושי, הן עשו הכול כדי להגשים את החלום.
"ילדתי ישר את הנכד שלי"
אבל אירית לא ויתרה. חלפה לה שנה ובגיל 39 היא הודיעה לבן זוגה שהיא החליטה להביא ילד נוסף, כשראה שהיא נחושה, התרצה. לאחר שנים עם התקן תוך רחמי, ההריון הפעם לא הגיע בקלות, כמו ההריונות הקודמים. "עבר עוד חודש ועוד אחד, ולא הבנתי איך זה לא מצליח לי, אבל זה רק חידד את הרצון שלי לילד. הגעתי לגיל 40, והבנתי שזו ההזדמנות האחרונה. הרופא ייעץ לי להמתין חצי שנה כדי שהגוף יחזור לשגרה, וכך קרה, לאחר חצי שנה נכנסתי להיריון, באופן טבעי. הילדים שלי היו כבר בגילאי 16 ו-12".
איך היו התגובות מסביב?
"בסביבה לא ידעו איך לאכול את זה, כולם היו מופתעים. בעבודה חשבו שאני צוחקת עליהם כשאמרתי שאני בהריון, וחשבו שזה קרה בטעות, כי ידעו שאני לא בעניין, ואני אדם שעומד מאחורי ההחלטות שלו, אך הן היו רלוונטיות לתקופה אחרת".
"פעם שלישית ילד ראשון"
בגיל 41 התחיל לקנן במיכל הרעיון שהיא רוצה עוד ילד. "לא הייתה לזה סיבה הגיונית אלא סיבה רגשית ופיזית נטו, לא הרגשתי את זה עם אף אחד מהילדים הקודמים". המסע להביא את בנה התינוק לא היה קל. כשהתחילה את התהליך, לאחר מספר חודשים נקלטה ועברה הפלה. "ההפלה הזו הייתה טראומתית, וחוויתי אותה מאוד קשה. הבנתי שהזמן דוחק. נשלחתי לרופא פריון, והוא הפנה אותי ישר ל-IVF, אבל לא רציתי. אמרתי שאם זה לא יבוא בדרך הטבע, זה פשוט לא יגיע".
וכמו שקורה לא פעם, דווקא כשמשחררים, זה מגיע. "מספר חודשים אחרי ההפלה השנייה, היה לי איחור במחזור, קניתי ערכה ביתית ויצאו לי שני פסים חלשים, כשבדיקת דם אישרה את ההריון, הייתי בשוק, כי זה לא היה צפוי. אבל לא ידעתי איך הפעם זה הולך להיגמר ומה הסיכוי שאחזיק את ההריון, הייתי מאוד חרדה. כשעשיתי שקיפות עורפית, הרופא שליווה אותי גם בהפלות הקודמות אמר לי: "ההריון הזה הולך להיגמר בלידה". זה נתן לי ביטחון מצד אחד אבל עדיין חששתי. הייתי כבר בת 43 פלוס. בתי הבכורה אמרה לי שלא אשמח יותר מדי, היא ניסתה לעצור את ההתלהבות, כי ראתה איך התרסקתי בעבר כשהפלתי".
מיכל מספרת שזה מרגיש כמו "פעם שלישית ילד ראשון. התחלתי הכול מחדש "פרש", זה היה שונה מאוד מהדרך שבה הייתי עם הבת הבכורה. באתי להורות הזו ממקום אחר, בטוח ומנוסה. נהניתי מאוד בחופשת לידה. לא רק שילדתי בגיל 44 עשיתי גם שינוי גדול שאופייני לצעירים - עזבתי מקום עבודה אחרי 17 שנים והתחלתי ללמוד חינוך, עם אנשים צעירים בגיל של בתי. אני אימא לתינוק וזה עולם של צעירים. הלידה הזו הביאה לי שקט, כאילו הייתה החתיכה החסרה בפאזל. הורות בגיל מבוגר בחוויה שלי היא אחרת וטובה יותר. אני רואה את הגיל המבוגר כיתרון עם הניסיון והביטחון שמגיע איתו, אני לא צריכה עצה ועזרה של אף אחד. אם צביקה פיק ובראבא הביאו ילדים בגיל 60, זה לא דרמה אם אני בת 39 או 44".
"אחרי דיכאון ושבץ מוחי, עדיין רציתי ילד נוסף"
ליאורה אשרף עובדיה (45) אימא לילדה בת 12.5, וילדה בת 6 עברה חוויה מטלטלת לאחר הולדת בתה השנייה. "10 ימים אחרי הלידה לקחתי כדור לייבוש חלב. זהו כדור שנפוץ בארה"ב אך לא לייבוש חלב כי נצפו מקרים של שבץ מוחי. אבל בישראל לוקחות אותו עשרות נשים ביום. רציתי מאוד להניק אבל בלידה הראשונה הנקתי והיה לי קשה כי חוויתי דיכאון קליני אחרי לידה. הקאתי וירדתי במשקל, והחלטתי שהפעם אני לא מניקה".
לאחר שלושה חודשים, ליאורה הגיעה לבקר בבית, את בנותיה שאותן לא ראתה במשך כל התקופה. "באתי הביתה ואימא שלי חיכתה בחוץ עם תינוקת בת 3 חודשים, אמרתי לאימא שלי: "מי אלה"? כי לא הכרתי אותן והבת שלי פרצה בבכי". מאז השבץ, חייה של ליאורה ומשפחתה השתנו. "אני לא מסוגלת לבכות, חזרתי בתשובה, הפסקתי לבשל, לקרוא וללמוד, יש לי נכות של 40 אחוז בפלג גוף שמאל, ונכות קוגניטיבית של זיכרון וקשב, לכן אני נוטלת המון כדורים. בעלי שעובד בתעשייה האווירית, הפסיק לטוס, והפך לחרדתי".
ליאורה מספרת שתמיד רצתה להביא ארבעה ילדים, אבל אחרי הדיכאון שעברה אחרי הלידה הראשונה, והשבץ המוחי אחרי השנייה, החליטה שהיא "סוגרת את הבסטה". שני ההריונות שלה היו בסיכון, היא סבלה מסכרת הריון והלידות הסתיימו בקיסרי חירום. "בגיל 40 החלטתי שאני רוצה עוד ילד. נקלטתי די מהר, והלידה הייתה שוב בניתוח קיסרי. למרות שקשה לי יותר מלרוב האימהות, הלוואי והיו לי עוד ילדים. אם לא הייתי קושרת חצוצרות הייתי מביאה עוד".