לא עבר זמן רב בין הרגע שבו פרצה לעולם מגפת הקורונה ועד שהאנושות החלה להרהר בשאלה מה למדנו ממנה. בשוך הפאניקה הראשונית אנשים החלו לשתף כמעט מיד ברשתות החברתיות את הגיגיהם שנפרשו על פני קשת עצומה של נושאים ורעיונות, מכפירה בקפיטליזם ועד הערכה מחודשת של החיים עצמם. תובנות ראשוניות הדהדו כנבואות נחמה וזעם בפיהם של ענקי רוח כדויד גרוסמן ואנשי אקדמיה כפרופ' יובל נח הררי. השאלה "מה למדנו מהקורונה" הפכה לקלישאה. והנה, הקורונה הגיעה לאדם שרחוק מקלישאות כפי שהוא רחוק מההיגיון שאצור בהן. דונלד טראמפ חלה בקורונה – והוא לא למד דבר.
אם למישהו היו תקוות שטראמפ ישוב ממיטת חוליו כשהוא, לכל הפחות, מכיר בחומרת המגפה וחש סוף סוף בכובד האחריות על כתפיו, הרי שהן נתבדו כמעט מיד. כבר כששוחרר מבית החולים – כשרופאיו מבהירים שהוא עדיין לא יצא מכלל סכנה – הודיע טראמפ לציבור שאין מה לפחד. את מה שלא עשו 225 אלף ארונות מתים בוודאי לא יעשו שלושה ימים של אשפוז VIP ב"וולטר ריד".
היה ברור שהיחס בין מצבו הבריאותי של טראמפ להצהרותיו יהיה הפוך: ככל שייטב מצבו כך תחמיר התנהלותו. אם היתה בליבו עוד איזו חומת ספקנות שבסיסה הידרדרות אפשרית במצבו, הרי שזו קרסה בשבוע שעבר עם הבדיקה שמצאה אותו שלילי לנגיף, ומתוכה פרץ אותו נשיא שלוח רסן שמזלזל בקורונה מאז שננשפה על אדמת ארה"ב.
טראמפ הצליח להיפטר מהקורונה, אבל לא מפאוצ'י
טראמפ חזר לאמריקה חולָה. ביום שישי האחרון אותרו 64 אלף מקרים חדשים – המספר הגבוה ביותר שנרשם ביום אחד מאז ה-31 ביולי. מספרם הכולל של המאומתים בארה"ב כבר מתקרב לגודל אוכלוסייתה של מדינת ישראל – 8.4 מיליון. ד"ר אנתוני פאוצ'י, המומחה הראשי של הממשל למחלות זיהומיות, טוען שהמדינה לא סיימה להתמודד אפילו עם הגל הראשון. אבל הנשיא שלה כבר רוקד YMCA. קוביד-19 וטראמפ נפרדו, אבל דבר אחד נותר משותף להם: שניהם לא בשליטה.
השבוע הנשיא חזר להתגושש עם רופאיו. פאוצ'י, "הרופא של אמריקה", עושה אותו חולה. לטראמפ ופאוצ'י היסטוריה קצרה ומדהימה למדי של התנצחויות פומביות. בתחילת החודש, אחרי שטראמפ טען בעימות הנשיאותי שפאוצ'י תמך בעטיית מסכות ואז חזר בו, אמר הרופא ל-ABC ש"כל מי שהקשיב לי בחודשים האחרונים יודע שאין שיחה בה אני לא ממליץ בתוקף לאנשים לעטות מסכות". נחשו מי לא הקשיב.
ההתנגשות בין האימפולסיביות הטראמפיסטית ליישוב הדעת הפאוצ'יני הגיעה לשיאה האבסורדי במאי, כשטראמפ המליץ לציבור ליטול את התרופה נגד מלריה הידרוקסיכלורוקווין (הממליץ איננו רופא, וגם לא מנהיג בעל אחריות), ופאוצ'י הבהיר מיד שאין לכך כל ראיה. החודש גילו כולם מה היתה שווה ההמלצה.
טראמפ היה ודאי שמח להיפטר כבר מהיועץ שהוא רואה כמכשול (מזכיר לכם מנהיג במדינה מזרח-תיכונית מסוימת?), אבל פאוצ'י מתעקש להיאחז בתפקיד כפי שהוא נאחז בנתוני הדבקות. "זו התפרצות בממדים היסטוריים שלא ראינו זה 102 שנים", אמר בשבת האחרונה בראיון ל-CNBC, "אין סיכוי שאיכנע לזה ואעזוב, לא משנה מה יקרה". טראמפ הצליח להסיר מעליו את הקורונה – אבל לא את פאוצ'י.
ביום ראשון אמר פאוצ'י בראיון לתכנית "60 דקות" ב-CBS שהוא כלל לא הופתע לגלות שטראמפ חולה, לאור העובדה שהנשיא ערך עצרות ללא מסכות וללא ריחוק חברתי. למחרת, בשיחה עם צוות הקמפיין שהודלפה כמעט לכל כלי התקשורת, טראמפ כינה את פאוצ'י "אסון" וטען שלאנשים "נמאס לשמוע את פאוצ'י וכל האידיוטים האלה". ב"אידיוטים" הוא מתכוון, כמובן, לחוקרים בעלי שם, ידע רפואי ואחריות ציבורית – כלומר, כל מה שאין לו. "אם הייתי מקשיב לו", הוסיף טראמפ, "היו לנו 500 אלף מתים". אם טראמפ באמת היה מקשיב לפאוצ'י, שהזהיר מפני הנגיף עוד בינואר, ייתכן שמצבו – הפיזי והאלקטורלי – היה טוב הרבה יותר.
הבעיה של טראמפ היא שפאוצ'י עדיין פופולרי. במרץ מצא סקר של NBC ש-51% מהאמריקאים מעדיפים לקבל את המידע שלהם מפאוצ'י ורק 31% מטראמפ. במאי הפער גדל (62% לפאוצ'י ו-31% לטראמפ בסקר של CBS), וביוני הגיע לשיא זמני (67% לפאוצ'י ו-26% לטראמפ בסקר של "ניו יורק טיימס"). טראמפ עצמו אולי מכחיש את הקורונה, אבל לא את ההערכה הציבורית לראש החץ המקצועי של המאבק בה. "בכל פעם שהוא בטלוויזיה יש פצצה", אמר לאנשי הקמפיין, "אבל לפטר אותו תהיה פצצה גדולה יותר".
אז למה לפטר אם אפשר להשתמש? בשבוע שעבר טראמפ חתך קטע מדבריו של פאוצ'י לטובת סרטון תעמולה – ופאוצ'י נאלץ להבהיר שהדברים "הוצאו לחלוטין מהקשרם" (פאוצ'י התכוון להחמיא לטיפול של כוח המשימה של הבית הלבן במגיפה, צוות הקמפיין ניכס את הקומפלימנטים לנשיא). פאוצ'י ביקש, בדרכו המנומסת, להסיר את הסרטון. טראמפ, בדרכו הגסה, נפנף אותו.
"הוא בחור נחמד, אבל נמצא כאן כבר 500 שנה", אמר טראמפ לאנשיו. בעניין הזה הוא דווקא, באופן יחסי, צודק; פאוצ'י באמת נחמד, ובאמת ממלא את תפקידו כבר שנים רבות. הוא מנהל את המכון הלאומי לאלרגיות ולמחלות זיהומיות מאז 1984, מה שהעמיד אותו לשירותם של שישה ממשלים. איש מהנשיאים – גם לא הרפובליקניים – לא התעמר בו כטראמפ. לא רייגן, שמינה אותו לתפקיד; לא ג'ורג' בוש האב, שבחר בו כגיבור שלו בעימות נשיאותי ב-1988; ולא בוש הבן, שהעניק לו את מדליית החירות. פאוצ'י בן ה-79 הצליח תמיד לשמור על מעמדו הא-פוליטי. עד שהגיע טראמפ.
שמח בבית הלבן: טיפני טראמפ, ג'וליאני, תיאוריות קונספירציה
המאבק בפאוצ'י הוא רק עוד סימפטום לטירוף הדעת שאוחז בטראמפ ככל שהימים נוקפים והסקרים דוחקים. מחד, הוא נראה זחוח כהרגלו בעצרות המוניות שבזות לכל כללי השמירה על בריאות הציבור, כאלו שוודאי היו מעבירות את בנימין "ההפגנות הן מדגרות קורונה" נתניהו על דעתו אלמלא היא היתה מוטה כל כך לעבר הנשיא המעתיר. טראמפ רוקד, מתלוצץ, מתלונן על לחץ המים בבתי השימוש בקליפורניה, מכנה את משפחת ביידן "ארגון פשע" (מעניין מה מירי רגב ומיקי זוהר היו אומרים על זה), תוהה אם ייאלץ לעזוב את המדינה במקרה של הפסד וממשיך לזרות תקוות שווא לסיום מהיר ונסי של המגפה.
גם מקהלת הליווי מספקת אתנחתות קומיות: הבת הפרועה והמעט-נזנחת טיפאני מופיעה באירוע של הקהילה הגאה ומשמיטה את הטרנסים מהלהטב"ק (בדיוק כפי שאביה עושה בפועל); רודי ג'וליאני, שמצוי בעיצומו של קמפיין-נגד שנוי במחלוקת (שגרם אפילו לפייסבוק ולטוויטר לחסום זמנית את הפצת תוכנו) על הקשרים של משפחת ביידן באוקראינה, מככב בסרט ההמשך של "בוראט" עם היד במכנסיים בשעה שהוא נמצא בחדר מלון עם "עיתונאית רוסייה" צעירה. שמח בבית הלבן.
מאידך, לטרפת יש גם צדדים מסוכנים, וטראמפ ממשיך להסב נזק אמיתי לארה"ב – ולא רק בטיפולו הלקוי בקורונה: הוא מוסיף ללבות את השנאה המסוכנת למושלת מישיגן גרטשן ווייטמר, שכבר הגיעה לכדי מזימת פעילי ימין קיצוני לחטיפתה; מסרב לגנות את ארגון הקונספירציות QAnon ("אני רק יודע שהם נגד פדופיליה", אמר – שזה כמו לומר על היטלר "אני רק יודע שהוא היה צמחוני"); ומרטווט פוסט שטוען כי אובמה וביידן לא הרגו את בן לאדן – וחיסלו את צוות הקומנדו האמריקאי כדי להסתיר זאת. "זו דעה של מישהו, אנשים יכולים להחליט בעצמם", הסביר הנשיא. בעולמו המעוות של טראמפ, האשמה של אדם ברצח היא בסך הכל דעה לשיפוט הקהל.
אלו לא אתנחתות קומיות בכיכובו של נשיא מטורלל; זו סכנה לציבור. "ניו יורק טיימס", בכתב אישום מקיף ומהדהד שנוסח על ידי כותבי דסק הדעות של העיתון, קבע שטראמפ הוא הנשיא הגרוע ביותר בהיסטוריה המודרנית. "הקמפיין לבחירתו מחדש מציב את הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה האמריקנית מאז מלחמת העולם השנייה", התריעו הכותבים, "ה-3 בנובמבר יכול להיות נקודת מפנה".
כשנותרו עוד פחות משבועיים עד סגירת הקלפיות, כששיעורי ההצבעה המוקדמת מסמנים על אחוזי השתתפות שישברו שיאים וכשהסוקרים מתווכחים על גודל הניצחון הצפוי של ביידן, אפשר להניח שטראמפ רק יגביר את הווליום (הדברים נכתבים לפני העימות הנשיאותי השלישי). הוא ימשיך לפרסם תיאוריות קשר מופרכות, לגבות בשתיקה פלגים אלימים ולתדלק את הקיצוניים שבאוהדיו בעודו מפזז בתנועות מגושמות אל יום הבוחר. כמו שפאוצ'י אמר פעם על הקורונה – זה יהיה גרוע יותר לפני שיהיה טוב יותר. השאלה אם בסוף יהיה באמת טוב יותר עדיין פתוחה.