בזמן האחרון, כמו בכל שנה לקראת ״הפרייד״, אני נתקל בלא מעט פוסטים, סטטוסים וסטוריז שממש מכעיסים אותי ואין להם הסבר הגיוני. כל שנה לקראת מצעד הגאווה יותר מידי חברים מהקהילה נכנסים לתקופת הבולמיה השנתית שלהם ומתנזרים ממזון, ועל הדרך דואגים לבכות ולשתף את כל העולם ואמא שלו בקושי שלהם (שלא באמת מעניין מישהו). בין שלל הסטטוסים תמצאו הרים של סטוריז עם צילומים של מזון תחת הכותרות ״ובחזרה לדיאטת הפרייד״, ״שומרים על הגזרה לקראת הפרייד״, ״הפרייד מגיע״, ״מה אתם מביאים לי המבורגר? כולם שכחו שיש פרייד״ ועוד. פשוט תפתחו את הסטורי שלכם, וזה יקפוץ בלי שתבקשו בכלל.
ובואו נדבר רגע על הבולימיה: אנשים נכנסים למשטר הרצחני הרבה לפני המצעד. אימונים בחדרי הכושר, שקילת המזון שלהם לגרמים, וזעקות לשמיים (ולסטורי) על מר גורלם, שהם צריכים עכשיו לוותר על העוגת גבינה שקורצת להם מחלון הראווה לצד חטיפי השוקולד במכולת. ובואו, מה נדפק אתכם?
קוביות או לא להיות
ולא רק הסטטוסים שלנו נותנים לזה יד. יצא לכם לראות את ההזמנות למסיבות השונות ועד כמה הן מצדיקות את ה"בודי פרייד"? כאילו שהסטנדרט זה להיות רזה וחטוב עם קוביות בבטן, ואם אתה רוצה להרגיש שווה - תתאמן ותעשה דיאטה. חשבתם על זה שאנשים בעלי דימוי גוף נמוך יכולים פשוט להדיר רגליהם מהאירוע הכל כך חשוב הזה?
אז אני אגלה לכם: משהו השתבש ושכחו את המטרה העיקרית של האירוע הזה, לפני כל אחוז שומן שאתם סופרים, ואני מדבר על שוויון הזכויות שאנחנו זועקים כל כך שיגיע, בטח שבמדינה שלנו. ועם הגישה הזאת? אני חושב שזה רק מרחיק אותו. האירוע הזה הוא לא מסלול דוגמנות, לא שוק בשר וזה לא באמת מעניין מישהו אם תקעת המבורגר עסיסי בשבוע שעבר.
וצעדתי בשבוע שעבר בירושלים, והשנה אני גם אצעד בתל אביב. ולא, לא נכנסתי למשטר רצחני של אימונים כי זה פשוט לא מעניין אף אחד. לי חשוב להגיע ולהראות נוכחות לצד האנשים החשוכים שהופכים אותנו ל״לא נורמלים״, אלה שתולים שלטים וחושבים שזוגות חד מיניים הם פסולים.
>> אירועי הגאווה 2019: כל הכתבות
>> "חשוב לי שימשיכו לצפות בסרטים שלי אחרי שגומרים"
>> איך זה מרגיש להיות טרנסית דתיה ולסבית בישראל 2019
