ספיר ברמן
"אני ג'אז" / ג'סיקה הרת'ל וג'אז ג'נינגס (סלע ספרים)
"כשהחזקתי ביד את הספר 'אני ג'אז' הרגשתי כאילו מישהי סוף־סוף מספרת את הסיפור שלי. ילדה אחת קטנה, אמיצה, שמבינה מגיל צעיר מי היא באמת – גם כשהעולם סביבה מתקשה להכיל. זה ספר ילדים, אבל יש בו עומק שפורץ כל גיל. הוא מעניק משמעות, מילים, צבעים וחלומות למי שלפעמים לא מצאו את עצמם על מדפי הספרים. קראתי אותו וחשבתי – הלוואי שהיה לי ספר כזה כשהייתי ילדה. כמה כוח זה היה נותן לי. היום, אני יודעת כמה ספר יכול לשנות חיים. לא רק לילדים, אלא גם להורים, למורים, לכולנו".
נועם חורב
"הנה אני מתחילה" / יהודית קציר (הוצאת הקיבוץ המאוחד)
"אני אפילו לא זוכר איך הספר הזה התגלגל אליי. הייתי בטיול אחרי צבא, באיזה גסט-האוס מטונף בגואטמלה, ולא יצאתי מהחדר שלושה ימים כי לא יכולתי להניח אותו. החברים שטיילו איתי לא הבינו למה במקום להתקרחן איתם במסיבות, אני קורא ספר על שתי נשים המנהלות רומן. אבל אני ידעתי למה, והרגשתי בגוף את כל הנקודות הכואבות עליהן הספר הזה לחץ לי. זה היה שניה לפני שיצאתי מהארון. כבר כמעט התפוצצתי. בעיניי זה הרגע הכי קשה, כמו ללחוץ על פצע לפני שכל המוגלה יוצאת.
הספר מתאר סיפור אהבה חריג בין נערה בת 14 לבין המורה שלה לספרות. יהודית קציר האדירה מצליחה להוביל אותך למלכודת, ועם מניפולציה של פסולת רגשות מנרמלת את סיפור האהבה הזה, ואפילו גורמת לך להאמין בו. רק בסוף הספר, כשאתה כבר ממש מהפונט, היא מפילה עליך את הגיליוטינה - פאקינג מורה לספרות המנצלת תלמידה בת 14.
פתאום אתה מבין - התלמידה שהייתה מנוכרת מהוריה, חיפשה דמות של מבוגר שיאהב אותה וייקח אותה תחת חסותו. המורה ביקשה להחזיר לעצמה את הנעורים האבודים דרך התלמידה (אלוהים, מי כמונו הגייז מבינים את מחלת הנעורים האבודים). והנה נולדה לה מערכת יחסים מעוותת ואיתה שאלה שעד היום לא הצלחתי לענות עליה – האם מדובר בסיפור אהבה או בסיפור של ניצול? "הלב בוחר איזה סיפור לספר", מסכמת הסופרת.
כשסיימתי לקרוא את הספר הבנתי בדיוק איזה סיפור הלב שלי בוחר לספר. הזמנתי כרטיס לארץ במקום להמשיך לקוסטה ריקה. נחתתי בהפתעה, נסעתי לעפולה ויצאתי מהארון".
ג'וי ריגר
"איפה את בקיץ" / נטע חוטר (תכלת)
"ספר מהמם רגיש מעניין חכם ומצחיק. נטע חוטר מצליחה להביא כאן סיפור בלשי עם רומן לסבי מרענן וסקסי. צללתי לקריאה מאוד מהר והשפה של הספר סחפה אותי וזרמה בקלילות ורגישות. אני מאוד אוהבת ספרות ישראלית והרגשתי שאני חלק מבניין הדיירים שם באופן טבעי ומוכר. הספר עוסק גם בחנות ספרים ישנה וזה ישר חיבר אותי לילדות שבה אהבתי להיזרק בספריית בית הספר ולקרוא ולקרוא ולקרוא. הסיפור של זוהרה הוא אמיץ נשי חזק פרוע ורגיש ובדמותה היא מצליחה ממש לגעת ללב ולהישאר שם".
בן יוסיפוביץ'
"נפלאתה" - אנתולוגיה של שירה להט"בית / עורכים: רונן סוניס, דורי מנור (הוצאת חרגול)
"ספר שירה יפהפה שחוגג אהבה על כל גווניה. זהו אוסף מרגש של קולות, רגשות ורגעים שנפרשים על פני אלפי שנים ותרבויות. בין המילים יש כמיהה, כאב, שמחה ותקווה – בניסיון להבין את שפת הלב. אני מאוד אוהב שירה. יש בה משהו מאוד מדויק – היכולת של יוצר או יוצרת לשים את המילים הנכונות על רגע קטן, ולהפוך אותו לדבר גדול. וזה מה שהספר הזה עושה - מזכיר כמה יופי ועומק יש בקיום שלנו, ובאהבה בפרט".
שחר טבוך
"סהר כן, סהר לא" / אור ענבר (הוצאת מטר)
"יש משהו לא ברור בלהיות כל החיים במסגרות. להיות כן ככה אבל לא ככה, להיות אתה אבל גם אסור לך להיות אתה. זה בלתי נסבל וזה עול שאנחנו כקהילה מתעסקים בו כל היום. מצאתי את עצמי נשאב לספר ומקבל תשובה לשאלה הזו כשקראתי "סהר לא, סהר כן" - ספר מדהים שמספר את סיפורו של נער שעובר תהליך של גילוי עצמי ויציאה מהארון במהלך שנת הלימודים במגמת תיאטרון.
סהר חולם שתהיה לו חברה, אבל כשהוא מתחיל לצאת עם גלי (שתגלה לו את הסוד של הנאדי באדי חיים), נערה שהוא מכיר במגמה, הוא מבין שזה לא בדיוק מה שהוא חלם. בו זמנית מגיע תלמיד חדש, עדי, עם תסרוקת כמו של סוקה מהסדרה "אווטאר" (שזה בול הטעם שלי), וסהר לא מבין למה הוא לא מסוגל להפסיק להסתכל עליו. הספר מתאר את המסע של סהר להבין את עצמו, את רגשותיו ואת המקום שלו מול הסביבה שלו, ומשובץ ברפרנסים לעולמות התיאטרון והספרות ולתרבות גיקית עכשווית".
יוסי אבני לוי
"המדונה של הפרחים" / ז'אן ז'נה (הקיבוץ המאוחד)
"הוא לא היה הספר הלהט"בי הטוב ביותר שקראתי ועוד יבואו בעקבותיו הספרים הנפלאים של יותם ראובני שכבשו את לבי ושל אילן שיינפלד המדהים, אבל הוא היה למיטב זכרוני הראשון, ולכן הטיל בי כישוף. קראתי את 'המדונה של הפרחים' בלילה אחד טרוף שינה, ואז ידעתי שמשהו נפלא קורה לי. לא בהכרח בגלל הדמויות שז'נה, אסיר בכלא צרפתי בשנת 1942, תיאר בכישרון ובכנות. שום דבר לא חיבר ביני לבין ה'אלוהית' שעבדה בזנות במונמרטר, סרסורים אלימים, מלחים חסונים, רוצחים יפי תואר ושאר פושעים, אבל במפגש שבין טינופת לבין תשוקה, בין לכלוך לבין קדושה, התלקח ניצוץ של קסם. והניצוץ הזה הצית בתוכי את המשאלה לשבת ולכתוב על הביובים הגדולים שזורמים גם בתוכי. ביובים של אור ושל כמיהה".
צדי צרפתי
"אמא שלך יודעת?" / ירון פריד (ידיעות ספרים)
"כשעוד לא היו טלפונים סלולריים וכוכבים גדולים עדיין נחבאו בארונות ולא מיהרו לצאת מהם, ראה אור ספר תל אביבי מאוד ששבה את לבי על שלושה שותפים לדירה, שבמקרה עובדים ביחד בעיתון יומי כושל, על גבול הגוסס, שבוודאי מבוסס על עיתון 'חדשות' המנוח".
עופר הוא עורך בעיתון, איריס הגרפיקאית היא חברתו הטובה ביותר, ובן זוגה הוא אלי, הכוכב החדש של העיתון. המשולש הזה מסתבך כאשר עופר מוצא את עצמו מאוהב באלי. הספר מעביר רוח של תקופה ושל עידן תמים יותר שכבר איננו, עם המון הומור ולא מעט כאב. אני חושב שהוא פתח דלתות לכותבים להט"ב מקומיים, שאפשר לכתוב על דמויות גאות שלא עושות עניין מהמיניות שלהן וחיות עם עצמן בשלום ואפילו בכיף, והשמיים לא נופלים".