דנה ברלב היא אישה עסוקה. כשהיא לא מעצבת תמונות מחאה נאיביות וצבעוניות לעמודי הרשתות החברתיות שלה, שבאינסטגרם מונה מעל 17 אלף עוקבים וברשת X קרוב ל-12 אלף, היא מלמדת מוזיקה, מחברת ספרי קומיקס וחברה בלהקת בנות. 

במקור מאילת וכיום מתל אביב, ברלב (45) היא בכלל מוזיקאית בוגרת בית הספר רימון, וזה גם המקצוע שלה. אומנות היא מעולם לא למדה והגיעה לתחום לגמרי במקרה, במהלך טיפול פסיכולוגי, למרות שהיא מעידה על עצמה שהיא מציירת מגיל צעיר וגם אמה ציירת ומורה לציור. 

"זה התחיל בזה שאיירתי את הסשנים עם המטפלת כדי להתגבר על המבוכה", היא מספרת בשיחה כנה עם mako, ומתגברת על הביישנות כמעט בקושי. אחרי שנאסף מקבץ של איורים שכאלה החליטה להוציא לאור ספר קומיקס ומשם בעצם הכל החל.

למרות שיצירות המחאה הססגוניות שלה סוקרו באופן נרחב, באף אחד מהפרסומים לא נזכר סיפור חייה והעובדה שהיא לסבית, ולא בכדי; ברלב יצאה מהארון בגיל 40, לאחר נישואים לגבר שנמשכו כעשור. היציאה מהארון, שלדבריה לא באה בהפתעה לאיש, הייתה בשבילה התגלות שנחשפה במהלך טיפול פסיכולוגי לראשונה מול המטפלת, ואז מול בעלה לשעבר שסייע לה בתהליך היציאה מול משפחתה. 

"בהתחלה התהליך שלי היה מול הפסיכולוגית. לאחר שיצאתי בפני בעלי הוא קיבל את זה מקסים ותמך בי לאורך כל הדרך. בסופו של דבר הוא בא איתי למשפחה שלי כדי שאספר להם. כשיצאתי מול המשפחה בעלי לשעבר ליווה אותי וזה היה מאוד אצילי מצידו".

בשל יציאתה המאוחרת מהארון מתארת ברלב סיטואציה מתישה שבה יש המון אנשים מהעבר שמכירים אותה אך לא יודעים על השינוי המשמעותי בחייה, ולכן הרגישה שנגזר עליה לצאת מהארון מול כל אדם שוב ושוב: "זה התיש אותי לספר כל פעם בנפרד לכל חברה מהעבר ולכן החלטתי לצאת מהארון באמצעות הקומיקס. ככה כולם פשוט יידעו וכך היה. זה מאוד מקל שכולם יודעים שלא צריך כל פעם לעדכן ולהסביר".

 
 
 
הצגת פוסט זה באינסטגרם
 
 
 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Dana Barlev️‎‏ (@‏‎dana.barlev‎‏)‎‏

במציאות הפוליטית של היום, ברלב לא חוששת להביע דעה חד משמעית גם בנושאים שנויים במחלוקת והיצירות שלה מבטאות את הסמן השמאלי שעל המפה. כמו שמאל ציוני, שלעיתים נדמה כי קולו נעלם, היא דוגלת בחיסול ארגון הטרור חמאס במבצעים מופתיים כמוח מבצע הביפרים - ללא פגיעה באוכלוסייה אזרחית - וגם בהשבת החטופים ועצירת הלחימה. 

לשאלה האם היא אינה חוששת מתגובות אלימות היא משיבה שכלל לא. "יכול להיות שזה מטיפשות, אבל ממש לא פוחדת. מה שמעסיק אותי בקומיקס זה חוויות מהחיים שלי, כרגע עולם הדייטינג הלסבי. לא הכל אני עוברת בעצמי, חלק רעיונות שעולים בי בעקבות דברים שאני נחשפת אליהם דרך חברות. לכן צריך לעשות הפרדה בין החיים האישיים שלי לאומנות, לא הכל קורה לי אישית". 

למרות האומץ הרב לחשוף את האמת שלה, דנה מתארת גם מקרים פחות נעימים שבהם נאלצה למתוח את הגבול ולהגיש תלונה במשטרה. "בדרך כלל אני פשוט חוסמת, אבל היה גולש אחד ששלח לי איום אלים ומפורש במסנג'ר. נאלצתי לגשת למשטרה ולהגיש תלונה. לצערי לא עשו עם זה כלום". 

לשאלה כיצד היא רואה את העתיד פה היא אומרת שלמרות המחאה החריפה היא לא מיואשת. "אנחנו נצטרך להילחם על העתיד שלנו כאן. אי אפשר לשבת בבית ולקוות שהדברים יסתדרו מעצמם. כל אחד ואחת צריכים לעשות מה שאפשר כדי להילחם באי-צדק: לדרוש את החזרת החטופים, לדרוש ועדת חקירה ממלכתית, לרדוף את השלום. עם הנהגה אחרת יכול להיות לנו שלום. יש לנו מוחות מעולים ויצירתיים וצריך להשתמש בהם".

כשנשאלת ברלב איזו עצה היא נותנת ללסביות צעירות היא מצחקקת במבוכה ואומרת שהיא בעצמה לסבית צעירה ושממש אין מה להשוות בין החיים לפני ואחרי היציאה מהארון. "אני ממש ממליצה לצעוד לעבר האור ולצאת ולעשות את זה מול כולם", היא אומרת. 

לשאלה מדוע לקח לה יובלות להגיע להכרה היא משיבה שלדעתה הסביבה מאוד משפיעה. היא גדלה באילת ומעולם לרגע אחד זה אפילו לא עבר בדעתה כאופציה. "כשהייתי צעירה זה בכלל לא עבר לי בראש ולאחר מכן זה פשוט היה מודחק עד שהלכתי לטיפול. היינו חבורה בילדות והיום כולן לסביות, למרות שהתחתנו חלקן עם גברים. כולן מאילת, וזה קטע. לו הייתי נשארת באילת סביר להניח שהייתי מגיעה לזה בכל מקרה, אבל אולי אפילו יותר מאוחר, אשמח להעביר מסר לאילת: נא להתקדם". לגבי יצירה היא אומרת: "תהיי הכי חשופה. האומנות הכי טובה והכי אותנטית היא זאת שהכי חשופה ולא צריך לפחד לחשוף את עצמך".